פלתי/יורה דעה/נב

פלתי ‏ יורה דעה נב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) והוריקו ככרתי כו' הש"ך כתב דמדברי טור משמע דבכל לב וקורקבן וכבד אין מראה (געהל) פוסל רק ירוק וכן כתב ר"ן בשם הרא"ה אבל הרשב"א בת"ה דעתו לפסול זולת בכבד ואף בזה יש ספק אם כונה בכל כבד או רק בכבד שהיא שמנה והפר"ח כתב דמדברי רמב"ם בפ' המשנה משמע להחמיר. ואני תמה כי לא מצאתי בדברי הרמב"ם מקום איסור כי כתב באלו אברים שדרכן להיות ירוק וכעין כרתי ושפטו הם מזה כי ירוק כונתו (לגעהל) כמרא' ביצה ובאמ' אינו כי בשינוי מרא' לריא' כתב הרמב"ם והכרתי כעין כשותא והוא עשב הצומח בין וכו' אלו חמשה גוונים טריפה והכרתן כעין של כרתי או הירוק כתכלת היא כשירה הרי דגרס בגמרא אלא ירוקה דכשר' ה"ד ככרתן וכמ"ש התוספת דיש גורסין כך והתוספת ס"ל דכרתי וכרתן הכל אחד אבל הרמב"ם מפרש על כשותא כרתי וטריפה וכרתן ס"ל כשר ש"מ דס"ל לחלק בין כרתי לכרתן ולכך הרמב"ם שכתב מראות הללו שדרכן להיות ירוק או כעין כרתי ולא כתב כעין כרתן ש"מ שנתכוין לשני מראות הללו כרתי וכרתן ושניהם ירוק שדרכן להיות ירוק נתכוין לכרתן וכעין כרתי נתכוין לכשותא ושניהם ירוקים ולא (געהל) ובאמת כשותא הוא מין בושם שקורין (נעגליך) כי תרגום ירושלמי שחלת כשותא ובתרג' טופרא דהוא (נעגליך) והם נוטים לשחרירות ולכך איקרי כשותא לשון כושי שחור וזה ברור בדברי הרמב"ם ולכך אין כאן ראי' להטריף אבל מ"מ יש להטריף בידוע שנפל' לאור אבל אם לא ידוע דנפל' אף הרשב"א לא אמרה ואין להטריף רק במראה ירוק דומה לעשבי שדה. והנם בחדושי רשב"א פ' א"ט בפסקא והא דאמר ר' מני וכו' סיים לבסוף #א) על הא דלא מנה ריאה בכלל אברים שנפלו #ב) עוד י"ל דא"א לערב ולשנות עמהם ריאה לפי שהירוק כולל שני צבעי' צבע אחד ירוק ככרתי ועשבים ושני כמוריקא והירק הפוסל בלב וקורקבן וכבד הוא ככרתי דאלו כמוריקא הכבד כשהיא שמן דרכה להיות כן ומסתמא מדעריב ותני לב וקורקבן ירקות הפוסל בלב וקורקבן כירקות הפוסל בכבד והוא ככרתי אבל בריאה הירק ככרתי אינו פוסל מדר"נ וכו' הירק הפוסל בריא' הוא כמוריקא והיא אפי' בלי נפילת אש טריפה אפי' נתברר שלא נפלה לאור עכ"ל והנה יש להבין דבריו דמתחלה הביא דירק האמור בלב וקורקבן וכבד הכל מיירי בירק ככרתי דומיא דכבד וא"כ ל"ק למה לא קתני ריאה דמיירי בירוק ככרתי ולגבי ריאה כשירה מדר"נ ומעתה נא צריך לומר כמוריקא בלא"ה פוסל משום שינוי מראה. וכן להיפך כיון דאסיק דלא שייך בריאה כלל נפלה לאור דירוק ככרתי כשירה מדר"נ וכמוריקא בלא"ה פסול מפני שינוי מראה ומה צריך היה לרשב"א בזה דירוקה של לב וכו' דוקא ככרתי דומי' דכבד #ג) וצ"ע: ונראה #ד) ליישב דאם נחליט דירוקה כשרה מדר"ן א"א לומר כמ"ש רשב"א דירוק' הפוסל היינו ככרתי דומי' דכבד דא"כ איך יובן מ"ש אין ריא' לעוף הא גם לבהמ' אין ריא' לחמור אפילו אין צלעות מגינות דהא לא שייך בי' לקותא דירוק מדר"ן וצ"ל ודאי אף דגמ' לא איירי רק מירוק ככרתי דומי' דכבד מ"מ לדינא אף במיריק' טרפ' וא"כ נראה לומר דודאי אי הך מימרא ירוקין שאמרו בלב וקורקבן וכבד דרך כלל נאמרו הן בבהמה והן בעוף קורקבן בעוף לב וכבד דאיתנהו בבהמה ועוף בתרווייהו שייך שפיר י"ל ירוק אפי' כמוריק' דכבד של בהמה אינו ירוק כמוריקא כאשר הנסיון וחוש יעיד אבל אי לא דיב' רק בעוף בזו ע"כ איירי רק מירוק ככרתי כי עוף לפעמים הכבד כמוריקא ואף דמראה כמוריק' ג"כ פוסל בשאר איבר' לא דיבר הגמ' רק מכרתי כמו כבד וא"כ בא הרשב"א בטענת ממ"נ אי איירי הגמ' בעוף לבד וא"כ צ"ל ירק מוריק' דהא אצל כבד דעוף אינו שינוי מרא' וצ"ל ירוק גרין וקשי' ירוק' כשרה מדר"נ אבל זה לא קשיא איך ס"ד כמוריקא הא בלי נפל' לאור ה"ל שינוי מראה. הא לא קשי' בשביל שינוי מראה א"צ בדיקה כמ"ש הט"ז משא"כ מחמת נפלה לאור צריך בדיקה. ולכך דחה בקיצור דכשרה מדר"ן. ואי איירי הגמ' בין בעוף בין בבהמה וא"כ שפיר י"ל ירוק כמוריקא ויתכן בכבד של בהמה עדין א"א למתני ריאה דה"ל שינוי מראה וצ"ל כהנ"ל דצריך בדיק' וכו' דלגבי בהמה הכל צריך בדיקה כל מום וחשש בריאה וא"כ מתרץ רשב"א בממ"נ ומזה נרא' באמת דאף בחדושיו דעתו לפסול ירוק כמוריק' רק הגמ' לא איירי בי' אך נראה כי הרא"ה והר"ן משמע דס"ל אין ירקות כמוריקא פוסל והרשב"א לבד חולק דהוא אזיל לשיטתו דס"ל ירוק' כשרה מדר"ן אף בנפלה לאור א"כ צ"ל דאין ירקות פוסל רק ככרתי א"כ מה אין ריאה לעוף שצלעות מגינות הא אפי' בהמ' כשרה מדר"ן ולכך צ"ל דירו' כמוריק' פוסל אבל באמת הא רוב מחברים חולקים כמבואר לקמן בסעי' ב' דלא שייך בנפלה מדר"ן א"כ אמרי' דומי' דכבד דוקא ככרתי וכמ"ש הר"ן והרא"ה ולכך סתם המחבר ונכון: ועיין לעיל סי' ל"ח דעת רבינו אפרים ביש מכה בדופן לא אמרינן מדר"ן ואף זהו כמכה יחשב כי נפל' לאור ורשב"א לא ס"ל דעת ר"א. ובעצם לא הבנתי הא זה מדר"ן אינו ענין מיוחד לריאה הא אמרינן גבי מילה בכל הגוף דאם הדם לא נבלע ירוק וא"כ מ"ש ריאה ומ"ש לב או כבד או קורקבן ולמה מטריפין בי' ירוק ולא אמרינן בי' ג"כ מדר"ן וצ"ע.

(ב) והכבד וכו' הט"ז בס"ק ג' הביא המרדכי דכתב אע"ג דניקב הכבד כשרה מ"מ הואיל והוריק הכבד חוששין אף ללב ומעי' אע"פ שאין ניכר בהם ועוד יש לחוש שמא סופו ליטול כולו מכאן יש סמך לדברי גאונים דמטריפי' בנקב חצר הכבד דחיישינן סופו לנטול כל הכבד וכו' עכ"ל ותמה הב"י דא"כ למה אמרו הוריקה כבד כנגד בני מעים וגם הט"ז תמה בזה ובאמת נראה פשוט דקשי' ליה למרדכי למה שאל הוריקה כבד כנגד בני מעים ולא שאל כנגד מרה או כנגד כל זוית במקום חיותא דטריפה באמת א"ו דזה ידע גמ' בכל כבד טריפה כדאמרינן ירוקין שאמרו בלב וכבד ומשמע דאין חילוק רק איבעי בגמ' הוריקו כבד כנגד בני מעים היינו צד פנימי של כבד שהיא כנגד בני מעי' ובני מעים לא נחסרו כלל כמ"ש הרשב"א באריכות וא"כ יפול הספק אילו הי' מכות אש שולט איך יתכן צד נגד בני מעים צד גבוה וצד החיצון וצד חלל בהמה אשר שם שולט אש ביותר ובני מעים שהם רכים ובקל קולט אש לא יהי' רושם ניכר ובפנימי מן הכבד יש הרקה אין זה מחמת אש רק מחמת מקרה אחר או קיטרא עלה בה וזהו שאלת הגמרא הוריקה כבד כנגד בני מעים דוקא אבל ודאי ידע הברייתא כבד שהוריקה טריפה באלו אמרו וכו' ופשיט לי' דמ"מ הואיל דחזינן דיש כאן ריעותא אמרינן דעיקר אש לא שולט בכבד רק בבני מעים וקוטרא דעלה בכבד וטריפה ומכ"ש אם יש לקותא בכבד נוטה לצד גוף אשר שם שולט האש פשיטא דשכיח הוא וטריטה וא"ש:

(ג) הריאה וכו' הטור כתב וקאמרינן בגמ' דבריאה אין לחוש לנפילת אור מפני שהצלעות מגינות וכתב הרשב"א דלא קאמר אלא לענין שא"צ לבדוק וכו' אבל אם ראינו שהאדימ' (והב"י הגי' שהוריק') טריפה שהרי ראינו שלא הגינה הצלעות וא"א הרא"ש כתב אפי' אנו רואין אותו אדום (ולהגהת ב"י ירוק) מ"מ כשרה וכו' עכ"ל והאריך הרב הט"ז סק"ה והעתיק דברי רשב"א בתה"א דכתב לדחות המביאי' ראיי' דדין נפלה לאור לא שייך בריא' מדקתני אדומים שהוריקה באיזה ירוקין לב וקורקבן וכבד ואלו ריאה לא קחשיב ודחה רשב"א דירוק כולל כרתי ומוריקא וכרתי בריאה הוי בטבע מדר"ן ומוריקה דלנפילה הא הוי שינוי מראה ופסול וא"כ ס"ל לט"ז דעל זה לא יחלוק הרא"ש א"כ הא אף הרא"ש מודה דירק כמוריקא דפוסל מכח שינוי מראה וככרתי אף רשב"א מודה דכשר וא"כ במה פליגי וזהו עיקר דבריו. ובאמת אם לדין יש תשובה דהא מבואר בגמ' ופוסקים והש"ע ס"ג דאם לא נשתנו ואירע ששלקן ונשתנו דטריפה דע"י ששלקו אתגלי ריעותא וה"מ בנפלה לאור כמבואר בש"ע עיין ש"ך ס"ק י"ב אבל בשינוי מראה גרידא לא נמצא שינוי מראה בריא' ושלקן ואח"כ נמצא שינוי מראה מעולם לא עצה על לב מור' לחוש לי' כלל וא"כ י"ל כאן נ"מ טובא אם אירע בכה"ג דלא נמצא שינוי רק אחר ששלקן דלרשב"א דס"ל דנפלה לאור אף בריאה דבהמה שולט א"כ הרי אתגלי בהייתו וטריפה משא"כ להרא"ש דאין אור שולט כלל בבהמה מה תאמ' הא יש שינוי מראה זה אינו דהא נבדק' ריאה ואין שום שינוי ולאחר ששלקן לא משגיחין ביה כלל. ואני מוסיף כיון שאם נמצא לאחר ששלקן טריפה ה"ה בנמצא כשהריאה לא נפוח' וא"א לנפוח דנחתכה וכדומה טריפה דלא יהי' אלא שלוקה ואין נפוח' וטריפה משא"כ משום שינוי מראה לא משגיחין דדינן בכל מראות הריאה הכל בתר נפיח' ולא מחזקינן ריעותא כ"כ ולא חזינן הריעותא דשינוי מראה אחר נפיח' וא"כ נ"מ טובי ולק"מ מכל מה שטען. איברא הרב הש"ך בנה"כ דעתו דהרשב"א חזר מזה הסברא לומר דירוקה כשרה מדר"ן כיון דריעותא דנפלה לאור לפנינו לא תלינן בדר"ן ולכך בתה"ק לא הביא סברא זו ואחריו נגרר הטור כי לא ראה הטור תה"א. והאריך בזה בנה"כ והדין עמו וכ"כ הפר"ח. ואני חושב כי הרשב"א לא החליט הדבר לדינא לומר דאפי' ריעותא דנפל' לאור לפנינו לתלות בדר"ן וכאשר כתבתי למעלה רק אמרו לדחות הבאים מחמת טענה שאין דין נפילה שייך בריא' מדאמרו לב וקורקבן ומעיים וריאה לא אמרו וע"ז בא רשב"א להשיב והוא ודאי צבע הריא' אינו לא אדום ולא ירוק עד לולי ר"ן היה אדום וירוק שינוי מראה אצל ריאה וא"כ בנפלה לאור והאדימה או ירוקה טרפה דיש לקותא דאור וא"כ הא בגמ' אמרו על המשנה דקתני אם ירוקין פסולים אם אדומים כשרים לא אמרו ירוקין פסולים אלא בלב וקורקבן וכבד אבל אדומים כשרים וא"כ איך לחשוב ריאה בכללן הא ריא' אף אדומים פסולים ובמשנה קתני אדומים כשרים וע"כ דאין ריאה בכלל ואי קשה על המשנה באמת למה לא קחשיב ריאה די"ל ג"כ דמשנה חשיב מה שדרכן להיות אדומים ונשתנו לירוק אבל בריא' דמטרפי בכל שינוי מראה לא קחשיב הא ירוקים שהאדימו לא קחשיב במשנה ואיך נחשב מה דמטרפי בכל צבע ומראה וע"כ צ"ל דיש אומרים הללו סוברים דמ"מ בריא' אדומים כשר מדר"ן רק ירוקים פסולים היינו כמוריקא וע"ז שפיר טען הרשב"א בממ"נ לדבריכם א"א לחשוב דבכרתי מידים אתם דכשרה וכמוריקא הא הוי שינוי מרא' וא"ש. וזהו הכל לדבריהם אבל באמת ס"ל לרשב"א ג"כ כיון דאיכא לקותא לא שייך מדר"ן. אלא דזהו לא ס"ל לרבינו ב"י דשלח יד להגיה בדברי הטור הריקה במקום האדימה ולכאורה הוא ללא צורך דהא כבר בררתי דאף אדומה פסול בריאה בנפל לאור אלא דסבירא ליה להרב ב"י דמ"מ כשר מדר"ן וכמו שכתב רשב"א ולכך הגיה הוריקה והיינו כמוריקא וא"ש. כללו של דבר לדינא לא נ"מ בירק ככרתי לכ"ע כשר וכ"ה בהאדימה אבל ירק כמוריקא נראה להחמיר וכ"כ הפר"ח ונכון:

(ד) וטחול וכו' זהו ראי' לרמב"ם דאין בטחול של עוף פוסל נקב דאל"כ יקשה הא דמנה הגמ' לב קורקבן כבד למה לא מנה טחול ג"כ כמו שהקשה בריאה וע"כ צ"ל כרמב"ם דבעוף אין הנקב פוסל בטחול וכו' והמשנה איירי בעוף וראיי' גמורה היא:

(ה) שהוריקה וכו' אמת שכ"כ הרשב"א אבל לא ידעתי מי המגיד לרשב"א צבע טחול עד שנאמר שהוריקה טרפה הא האדימה כשרה דלמא צבע טחול באמת ירוק כמוריקא כאשר ניכר לעין כל וכשהאדימה טרפה ואמת שבחולין דף קי"א אמרינן וה"מ כבדא אבל טחול שומנא בעלמא משמע דס"ד דבלועה דם וא"כ אף צבע האבר נוטה לאדום ומ"מ צ"ע להקל דהא חזינא ריעותא:

(ו) בכבד של עוף ביית' והרב הט"ז בס"ק ט' תמה דבשלמא הרשב"א ס"ל בנאבדו בני מעיים וא"א לבדוק כשר' ולכך בזו הוי כנאבד דלא ידעינן אי הוא בייתי או מדבריי משא"כ לפי דקיי"ל בסעיף ה' דנאבדו בני מעיים טריפה א"כ כיון דלא ידעינן אי בייתי אי מדבריי הוי כנאבדה וטריפה ויפה כתב דגם לעיל דס"ל ירוקה חלינן בדר"נ ג"כ מוכח דס"ל דנאבדו כשר' אבל אי נאבדו טריפ' א"כ לא דמי לשינוי מראה דשם נאבדה ריא' מדינא כשרה דמה דקיי"ל טרפ' הוא רק משום תקנת חז"ל כמ"ש הש"ך לעיל סי' ל"ט ולכך בספק אי מחמת לקותא או מדר"ן תלינן בדר"ן אבל כאן הוי ספק אי תלינן בדר"ן או לא והוי כנאבדה וטריפה וע"כ צ"ל דס"ל נאבדו כשר והנה הרב בנה"כ תי' דכי אמרינן טריפה בנאבדו כל בני מעים אבל כאן מיירי דכל בני מעים לפנינו ואין בו לקותא רק כבד בייתי יש לו לקותא תלינן במדבריי ומילתא דמסתבר אלא דא"כ אף בנאבדו י"ל בכך א"כ הר"ן דהוא מרא דהך דינא יליף לי' מהא דריאה צלעות מגינות בממ"נ אי ליכא ריעותא פשיטא דכשר ואי איכא הא חזינן דלא הגינו צלעות וע"כ צ"ל דליתנהו וטעמא דצלעות מגינות הא זולתו טריפה וקשה שאר איברים לב וקורקבן וכבד מה טובן אי ליתנהו עדיין לפי דינו טריפה דהא ליתנהו למבדקי' ואי איתנהו ולית בהו ריעות' עדיין קשה ל"ל צלעות מגינות הא איתנהו לאידך וליכא בהו ריעותא וא"כ ברור דאין דעת הר"ן לחלק:

(ז) איברא הט"ז גופי' כתב דמדברי הר"ן אין ראי' דכל קושי' שלא נשתנה הריאה הא חזינן דלא הגינו הצלעות וכבר כתב הרא"ש דתלינן השינוי בדבר מקרה וכן פסק הש"ע וא"כ ליתא לדינא של הר"ן רק י"ל מסברא פסקו המחבר כיון דנפל לאור איתרע וממילא צריך בדיקה ובפרט לפי מ"ש בסעי' ו' דשינוי פוסל בלי נפילה לאור וא"כ נפלה לאור ל"ל וצ"ל דנפלה לאור לחוד מחייב בדיקה וא"כ שפיר יש לחלק כמו שכתב הש"ך ודוק. גם י"ל דמחבר איירי בלא נפלה לאור ובזה לא שייך כלל נאבדה וא"ש וכן יש להורות וכ"כ הפר"ח:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.