פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/צו

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה צו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בסכין. עט"ז כתב דבכל החתיכה יש ס' נגד הטוח משא"כ בנטילה אין ס' נגד הטוח ועש"ך אות כ"ט בסי' צ"ד יע"ש.

עיין פנים מאירות ח"א סי' ס"ד כ' דמשקה לא הוה חריף דאל"כ גיעולי מדין משום ד"ח אסור אלא ליכא משקה שהוא חריף ופירא כשמבשלו בטל חריפותי' וחכם א' אומר ד"ח הוה דרבנן והוא פושט מע"ז ס"ט דפסקינן לחומרא יע"ש. הנה אחר בקשת המחילה מהאדון ז"ל לא ראה מ"ש הרשב"א בתשובה תצ"ז הוקשה לו זה מגיעולי מדין ושם משמע דהוי ד"ת וגם מש"ע כאן בצנונות שקונין משמע דהוי ד"ת דהוצרך לס"ס ועש"ך אות י"ב ומ"ש ראיה מעכברא האמת שהר"מ בפט"ו ממ"א הל"ב כתב שאנו חוששין וכן הרא"ש שם אף דאמרינן והילכתא בס' מחמת ספיקא הוא ומ"מ אין ראיה מבעין לבלוע והדבר בעצמו מבואר דגם הבלוע באב"י הוה ד"ת:

ב

או. עט"ז בשם ת"ח דא"א בקיאין בטעימה זו אפשר דיודה להש"ך אות ה' דיעבד שרי ולכתחילה לבשל עם חלב אוסר וכן הסכים המ"י כלל ס"א אות ג' ועמ"ש בש"ך אות ה':

ג

וי"א. עט"ז שינה מלשון רש"י חולין קי"א א' ד"ה קישות וז"ל ועוד משום חורפא בלע טפי מדגים רותחים ואגב דוחקא דסכינא פלט סכין ובלע צנון והוא ז"ל הרכיב זה דחורפא ודוחקא בהדדי ופלט במקום בלע. והנה וודאי דברים חריפים בלא דוחקא בבישול לא שייך נ"ט בר נ"ט כמבואר סימן צ"ה ס"ב בהג"ה והיינו ד"ח בולע טעם גדול ולא חשיב נ"ט בר נ"ט והבישול פועל פליטה מקדירה וז"ש רש"י חורפי בלע טפי ואחר כך ב' דאגב דוחקא לחוד פליט סכין ואפשר אף בלא ד"ח עס"י פ"ט בב"י אסור לחתוך אלא לחם בנקי מותר דהוי נ"ט בר נ"ט ועיין בט"ז שם אות ז' ובת"ח כלל ע"ז מבואר דאפי' לחם אסור כ"א נעיצה ועיין ב"ח שם דוחקא בצונן בלא חריף מפליט ונ"ט בר נ"ט הוה והא דקיי"ל דוחקא בלא חריף או חריף בלא דוחקא לאו כלום היינו דמפליט ובהדחה סגי' וכדבעינן למימר קמן בסוף הסי' בהא דליפתא בעי הדחה. אמנם ברא"ש פכ"ה פי' ללשון א' דרש"י דליפתא בעי הדחה משמע הא ללשון ב' אף הדחה לא בעי ומיהו הט"ז לשיטתי' בפ"ט שם דקינוח מהני יע"ש ובסי' יו"ד הארכנו בזה ואי"ה בקכ"א אבאר עוד. ובסה"ת סימן צ"ט העתיק לשון רש"י חריפות צנון בלע ומפליט עיקר הבלוע בסכין יע"ש וזה כט"ז כאן:

ומה שהוצרכתי לכל זה מפני שראיתי לכה"ג בהגהות ב"י אות ה' חתך דגים רותחין בסכין בשר אסור בכותח דכך לי רותחים כמו חריפות צנון ועוד דוחקא ועוד משום בעין הנה בבעין אצ"ל אבל בהדיח יפה יש לעיין דכפי הנראה מדבריו דחורפא ודוחקא פועלין וה"ה בישול ודוחקא פועלין ממש וז"א דחורפי' בבישול יוכיח אלמא עיקר משום חורפי' וכ"ת דמדין בשר רותח שחתך בסכין חולבת המבואר ס"ס צ"ד דעדיף מחורפי' דכאן נטילה והתם כולו עדיין אפשר חריפות עושה ממש ולא רותח ודוחקא ועיין ש"ך שם אות כ"ט משמע קצת כדמש"א יע"ש ובדיעבד אם חתכו בסכין נקי בשר דגים רותחים ונותנים בחלב צ"ע . ומ"ש הט"ז בקרי"ן כו' זה פשוט כל דליכא דוחקא ומהא דס"ס צ"ה מלח בקערה מבואר כן ושם החמיר רמ"א יע"ש ובט"ז שם אלא דבת"ח כלל י"ז ד"ב מבואר מאחר שהוא יבש ועש"ך לקמן סימן ק"ה וא"כ קרי"ן יש בו לחות קצת ולכתחילה אפשר דאסור מדינא ליתנו בחלב ומיהו בכלי איסור הוה דיעבד וצ"ע. ודע דאם הרי"ב אייז"ן של בשר ל"מ אם גררו בשר בעין דא"א לנקות היטב הכלי עיין הלכות פסח אפילו בלע טעם מ"מ חורפא ודוחקא הוה וכדאמרן:

ד

כנגד. עט"ז דמילתא דלא רמי' כו' ולא הבינותי שנראה מדבריו דהש"ע והיש"ש אין חלוקין והם רחוקים דהש"ע כאן ובס"ס צ"ד סובר באומר ברי לי סגי עש"ך שם אות כ"ח וליש"ש לא מהני ברי יע"ש ובג"ה סי' מ"ב ביאר שם וחילק בין תוחב כף לקדירה חולבת באומר ברי סגי לסכין והבנתי מדבריו דכל שדרך לעשות כן והוא אומר ברי אין מהימן אבל כל שי"ל כך או כך מהני ברי ועמ"י כלל ס"א אות ז' וי"ד ואי"ה בספר שושנת העמקים אבאר זה:

ה

כנגד. עט"ז מ"ש כולו היתר עס"י צ"ד בש"ך דזה להב"י כבב"ח דיינינן ומ"ש בצלים של היתר כו' גם במהר"מ מלובלין כ"כ ועמ"ש ל'. וכוונתו דהמחבר כתב וכן בסכין איסור דאזיל לשיטתיה דאין חנ"נ בשאר איסורין ושווין המה עכ"ז אין שווין לענין גוף הבצלים והרב באמת מבאר באריכות:

ו

וה"ה. עט"ז. ביאור דבריו כי הניח הנחה קיימת דקודם בישול אין חילוק בין חתך בסכין בשר או איסור אם דק כולו אסור לדידן ולהמחבר כ"נ ובסכין בשר לדידן כולו אסור בחלב ולהמחבר כ"נ עש"ך אות יו"ד. אבל בבישול יש חילוק דבאיסור צריך בדק נגד כל הצנון דנ"נ ובמקום א' נגד הנטילה דנ"נ ובסכין בשר בין דק במקום א' אם הסכין קטן מבצל כולו או מכ"נ במקום א' די נגד הסכין דעדיין היתר לא נ"נ ואם הבצל קטן די כ"נ ובדק נגד כולו ולא יותר אבל קודם הבישול אף בסכין בשר אין לבשל בחלב ולהרבות עד ס' נגד הסכין דאין מבטלין איסור לכתחילה ואף שיש בבצל ס' מ"מ הא אין מתפשט רק כ"נ לא שייך ס' ומיהו אם כ"נ יש ס' נגד הסכין שרי ובש"ך אות ה' אבאר דה"ה נט"ל אסור לכתחלה כה"ג:

ואח"כ כתב הט"ז דבאיסור צריך ס' נגד הנטילה ודי לא אמרינן דהוה איסור דבוק להוציא מלב הלבוש והש"ך אות ט' הסכים עם הט"ז בזה. ומ"מ מ"ש מתו' פכ"ה צ"ו ד"ה אפילו לא ידענא מה הוא דהתו' בשם מהרא"ם ממי"ץ כתבו זה דאין נ"נ כלל כ"ק ואנו לא קי"ל כן וכמו שכתב הט"ז כאן ובסי' יו"ד דמה"ט צריך ס' נגד הנטילה והא דאין קליפה אוסרת חברתה מטעם דאין הנאסר הולך במקום שאין האוסר יכול לילך כתי' א' שם גם מ"ש הב"י בשם סמ"ג לי העני דבריו תמוהין שהמעיין בסמ"ג לאוין קמ"א נ"ג ב' יראה דקודם בישול קאמר וז"ל וכתב בסה"ת שמדמה לקורט ואף לדבריו דוקא דק דק אבל מקום א' אף שאין די בגרידה לבי פסקי מ"מ יטול בעומק ודי יע"ש והיינו אקודם בישול דדק דק כולו אסור ובמקום א' אף שאין די בגרידה כמו קישות מ"מ בנטילה די וא"כ אין ראיה כלל ובש"ך אות ט' אבאר לדינא:

עוד תמה על רמ"א בתרתי והוא דהנה יש לפרש מ"ש רמ"א ואם חתכן דק אסכין בשר קאי וכפי הנראה ממרוצת הש"ך באות ט' מפרש כן וה"ק אם הסכין גדול מבצל אזי במקום א' באומד כ"נ ס' די ודק צריך נגד כל הבצל אלא שהט"ז חשב זה לדוחק גדול דהמחבר מיירי בסכין קטן והר"ב השמיענו בסכין גדול ועיקר חסר וע"כ הר"ב בסכין קטן ובסכין של איסור וקאמר דנ"נ לשיטתיה ע"כ תמה עליו בב' א' דהיה לכתוב וי"א דחולק אהמחבר ועוד היה להשמיענו דבמקום א' צריך ס' נגד הנטילה דל"ת כרא"מ ממי"ץ דבחצי חתיכה לא נ"נ וכדאמרן:

ז

וי"א. עט"ז והמעיין בב"י יראה דלהרא"ש שהוא דעה א' אף קורט די במקום אחד כ"נ אלא דחותכין הקרטין דק דק או שא"י יע"ש ומ"מ לענין דינא דיעבד בקורט במקום א' צ"ע אי מקילין כ"נ ובסי' קי"ד אבאר בעזה"י:

ח

נוהגין. עט"ז וע' מ"י כלל ס"א אות כ' דצנון אם יש שלם אין לקנות הספק וכן ספק עם ודאי יש לקנות הספק ולא הודאי וקרי"ן דכולן הם חתוכים הוה כדיעבד כיון שאין בנמצא אחר ודי בנטילה ועש"ך אות י' מ"מ כיון שא"א למצוא כלל כ"א חתוכים לוקחין. ומ"ש הט"ז ומהרא"י כתב הלשון דחוק כי מהרא"י בש"ד ס"א והגהות או"ה כלל ל"ח די"א אספק אם במרא קאי דהוה כעין ס"ס שמא במרא ושמא הלכה כהר"מ מרוטנבורג דלא מיקרי ד"ח כ"א קורט עש"ך אות י"ב ולהתיר בודאי נחתך כ"נ לא הוזכר שם אלא דשייך ג"כ טעם הנ"ל:

ט

ופירות. עט"ז במקום הפסד (אפשר אף קצת) שרי מטעם מהרא"י כי כמה הוכחות כתב מהר"מ כו' ועמ"י כלל ס"א אות ח"י דמ"מ אף לאו"ה קליפה בעי ואמת באו"ה כלל ל"ח כתב כן ומשמע משום בעין שעל הסכין ואין מפליט כלום מבלעו של סכין יע"ש אמנם לדידן אף במקונח בעי קליפה ועוד דקליפה אין הפסד והבן ומ"ש ממי סובין בבית הילל כתב אם מחומץ הרבה דוקא שאין יכולין לשתותו חי חשיב חריף יע"ש ויראה ודאי דאם אינו חריף כ"כ כפירות חמוצים דמי ובמקום הפסד שרי ובאין ראוי לשתות חי ודאי לצנון דמי והט"ז ודאי לפירות חמוצים מדמה והכין מסתבר. וה"ה ברוט"י ריבי"ן כה"ג נמי הכין הוה ומה שטורפין הבארש"ט בביצים ללבנו וכדומה יראה כל שממתיק טעם החריפות לא חשיב חריף והכל לפי ראות עיני המורה:

שאלה מי סובין שדרך להחם מים בכ"ר על האש בקדירה ונותנין על הסובין בחביות ע"י עירוי ושוהה שם אך יום או יומים והוא מחומץ או הוחמו בקדירה חולבת מהו לבשל עם בשר או להיפך ואם בישלו מהו הדין וכן בכלי איסור כה"ג וכן אם הוחמו בקדירה חדשה ועירו על סובין בחביות חולבת או של בשר מהו הדין:

תשובה בקוצר הנה אם בקדירה ב"י לכתחילה אסור עם בשר עסי' צ"ה ברמ"א ודיעבד שרי וכ"ת בדבר חריף לא שייך נ"ט בר נ"ט הא בורכא דבשעה שקיבלו המים טעם לא הוי חריפין ומה יוסיף תת כח אח"כ שנחחמץ כבר חלף והלך לו הטעם ולית ביה אלא טעם קלישתא וזה פשוט ועיין כר"ו אות ד' דגם בקערה מותר עם ד"ח יע"ש והנה יותר רבותא הול"ל בבארש"ט ואין צורך לראיה כדכתיבנא ואם בכלי איסור אם ב"י אסור ואב"י אבאר בסמוך ואם בקדירה חדשה ועירו לחביות חולבת מותר לכתחילה עם בשר כדין עלו והיינו שנטלו משם המי סובין קודם חימוצן ואף בכלי איסור בן יומו יראה להתיר דעירוי כ"ק ויש ס' נגד קליפת הכלי עס"י ס"ט בש"ך אות ס"ד ואם נשתהה שם עד שנתחמץ ושהה כדי שיתן על האש וירתיח לאחר החימוץ אז אסור בין בחולבת וכ"ש בכלי איסור דנט"ל ונ"ט בר נ"ט לא שייך בד"ח ואפי' דיעבד אסור עס"י ק"ה ואם נשתהה מע"ע וקודם החימוץ לקחו משם ונתחמץ ובשלו עם בשר מותר מב' טעמים נ"ט בר נ"ט ונט"ל לאימת קבלעה לאחר מעל"ע עס"י ק"ה בש"ך ומה שנעשה חריף אח"כ אין מזיק לנ"ט בר נ"ט דמעיקרא. ומיהו בנט"ל אבאר בסמוך ואם בכלי איסור אב"י ולקחו משם קודם החימוץ אפ"ה כיון שנשתהה מעל"ע בלע וכשנתחמץ הוה כפגום ולבסוף השביח דאסור ועיין א"ח סי' תמ"ז וכדבעינן למימר לקמן וכ"ת דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא טעם א' בכלי וטעם פגום שרי ומשם למי סובין קודם החימוץ ושרי אף אח"כ כדכתיבנא הא בורכא דטעם א' הבלוע בקדירה כולו איסור אטו נבילה הראויה קצת לגר שריא מה"ת ואף באין ראויה כלל מדרבנן אסור בכ"ע ול"ד לסי' צ"ד באב"י דשרי מדינא יע"ש גם לסי' ק"ג ס"ב בהג"ה ובט"ז אות ו' כף בלוע מבב"ח שפלט ליין ולקדירה דשרי הקדירה שפיר הוה נ"ט בר נ"ט דתבשיל יין מותר ע"י תערובות ואף דכתיבנא בצ"ה נ"ט בר נ"ט בעינן טעם היתרא בכלי מ"מ סוף סוף הוקלש טעמו ע"י ב' כלים וכמו שאבאר לקמן משא"כ כאן ודאי לא מיקרי נ"ט בר נ"ט וכדאמרן וצ"ע בזה ולקמן אבאר עוד:

אלא שראיתי להחק יעקב בסי' תמ"ז אות מ"ג כתב אף שנתחמצו אח"כ לא אמרינן תו מחליא לשבח ולא ידענא מהו מידי דהוי אפגום ולבסוף השביח ול"מ בא"מ דחיך אוכל יטעם אלא אפילו במינו עס"י ק"ג ואף אם נאמר דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא בחמץ שם עליו ומיהו לזה י"ל בהתיכו שומן בכלי חמץ המבואר תמ"ז ס"ה בבישול אסור לכתחילה נ"ט בר נ"ט וזה מיקרי לכתחילה ואזיל הח"י לשיטתי' בתנ"ב אות ב' דמש"ה אסור בהתיכו שומן ואזיל לשיטתיה בסי' תמ"ב אות א' דהתיר להשהות דברים המתבשלין בב"י יע"ש וע' מ"א תנ"ב אות א' כתב רק תירוץ הרא"ש דהרבה טעמים יע"ש וא"ש דבזיתים באב"י תרתי לטיבותא אב"י ונ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה כמבואר בצ"ה ואף דמ"מ כשנתחמץ הוה לשבח תו הוה קלישתא והבן:

ויצא לנו הדין בשומן שעירוי רק בכלי חמץ בשעת הדחק לח"י יראה להתיר דהוי כדגים שעלו ולמ"א יש לעיין ואם כבוש בנ"ט בר נ"ט אין מתירין לכתחילה דהוי כבישול והיינו למאן דסובר בליעה ופגומה באין כא' עיין א"ח בה"פ אבל להש"ך בק"ה לא יצויר זה זהו מה שרצינו לבאר:

י

של בשר. עט"ז י"ל בתרתי לטיבותא נ"ט בר נ"ט ואב"י היקל משא"כ בכלי איסור ומש"ה בס"א כאן סתם דעה א' ושוב ראיתי באחרונים וכר"ו הרגישו בזה ולענין דינא לדידן אף אב"י והיתרא אסור עד ס' אף בה"מ כמבואר סימן צ"ח ס"ב ושאר דוכתי:

יא

מי לימנ"ש. עט"ז ואם חתכו הלימוני"ש בס"ג וכבשו ונעשה חריף אזי דין זיתים המוזכר בא"ח תמ"ז יש להם עיין באות שאח"ז:

יב

ולכן. עט"ז וי"ל מי לימני"ש בכל החבית יש ס' נגד הסכין ואף דחנ"נ מ"מ לח בלח בה"מ מותר עס"י צ"ב וכאן איכא עוד צדדין שמא כלים מיוחדים ושמא קורט הוה חריף מש"ה מקילין משא"כ כרוב דהוי יבש ביבש מחמירין שמא אין ס' נגד הכרוב הנאסר:

יג

אבל. עט"ז וכוונתו דלפת אף בב"י שרי דמשונה הוא ופירות יבשים מסתמא מדיחין קודם הבישול ועמ"ש בש"ך. והגיה אף דלעיל פסק בא"ח דפירות חמוצים הוה חריף מ"מ כאן יש צדדים להקל והביא מ"ש הת"ח כלל כ"א (וט"ס ל"א) וז"ל בדין ג' ולפ"ז אין להחמיר אם חתך התולע בפרי דצונן הוא ואף דהדחה בעי מ"מ אין לאסור הפירי דאין טעם בתולע לאסור ומ"מ יקלוף מעט דלמא נשאר ממשות תולע עצמו והשאר מותר אפילו צנון שהוא חריף דלא כמור"ש באו"ש שצריך בצנון קליפה ובשאר פירות התיר ואין נראה דאם בצנון אסור שהוא חריף בשאר פירות בעי הדחה ועיין במ"י אות כ"ח מה קולא יש בשאר פירות יע"ש ולי נראה דמתיר שאר פירות חמוצים ג"כ וע"ז כתב דהדחה או קליפה קצת כעין גרידה די וא"צ קליפה דלא כמור"ש דבצנון הצריך קליפה ממש והיינו דסובר דתולע יש בו טעם והיקל לסמוך על הרא"ש דמתיר בצנון בכל איסור כ"ק וע"ז כתב וא"נ דא"כ דיש טעם בתולע א"כ בשאר פירות עכ"פ הדחה בעי ולדינא היקל שם בין בשאר פירות או צנון כ"ק מעט לא קליפה ממש ולשון הט"ז שכתב הואיל ובצנון כו' מגומגם קצת דאין זה סברת הת"ח וכאמור ועיין סימן פ"ד בט"ז אות ט"ו בבישול היקל ג"כ ואף להש"ך שם שהחמיר י"ל דמיקל כאן די"א דדי בקליפה בצנון דחורפא לא בלע כולי האי:

ודע דממ"ש הת"ח דטעם התולע פגום הוא אף דחורפא משוי ליה לשבח זה באב"י אבל דבר הפגום מעיקרו אפילו חורפא לא מחליא ליה וכ"כ המ"י שם אות כ"ז והביא ראיה מע"ז לגו חלא מהו וירצה דמבעיא בע"ז עכברא לחלא והא חורפא כו' ומיהו וודאי אין ללמוד מזה לכל הדברים וצ"ע ובסי' ק"ד אבאר אי"ה:

יד

בגרידה. עט"ז ועיין בת"ח ס"א ד"ט בשם או"ה דטעם דחריף קצת ובש"ך אבאר ועיין מ"י ופרישה לענין פת צונן משמע דלא מהני הדחה רק גרידה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.