כף החיים/יורה דעה/יא

כף החיים ‏ יורה דעה יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] לעולם שוחטים בין ביום בין בלילה בד"א כשאבוקה כנגדו וכו' או ביום במקום אפל לא ישחוט וכו' והטעם כתב רש"י בחולין י"ג ע"ב דלכתחלה לא ישחוט בלילה שמא לא ישחוט רובא והוא לא ידע והרשב"א בתה"ב הקצר כתב שמא ידרוס שמא יחליד ולא ירגיש ולכל הדיעות בין לפירש"י ובין להרש"א לכתחלה לא ישחוט בין בלילה בין בבית אפל ובדיעבד שחיטתו כשרה. ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' שמ"ח או' א' קומץ או' א' זבחי צדק או' א'.

ב

ב) שם. בד"א כשאבוקה כנגדו וכו' וה"ה ביום במקום אפל ואבוקה כנגדו שרי. תב"ש או' א' קומץ שם. חכ"א כלל ג' או' ך' זבחי צדק או' ב' ודוקא כשהנר סמוך לו אבל אם היה הנר רחוק לא ישחוט לכתחלה. זב"ת או' א' זבחי צדק או' ד'.

ג

ג) שם. ואם שחט שחיטתו כשרה. והיינו שראה אח"כ לאור הנר או לאור היום ששחט רובא לדעת רש"י ונדעת הרשב"א כגון שהרגיש שלא שהה ושלא דרס ושלא החליד כמ"ש הט"ז והש"ך שם. ולא חיישינן שמא נתרחב החתך אח"כ כמ"ש הט"ז והפר"ח שם דלא כב"ח. וכ"כ הזב"ת או' ג' ועיין לקמן סי' כ"ה סעי' א' בהגה שנייה ובדברינו לשם בס"ד.

ד

ד) ואין צריך שיאמר בריא לי שלא דרסתי ושלא שהיתי ולא חלדתי כמ"ש הפר"ח בשם הרשב"א כי לא נמצא כן ברשב"א אלא דהוה בדיעבד ככל שאר השחיטות דא"צ לשואלו ולהגדתו כלל. תב"ש או' ג' כריתי או' ה' קומץ שם. שפ"ד שם. זבחי צדק או' ד'.

ה

ה) ואם התחיל לשחוט באור הנר וקודם ששחט רוב הסימנים כבתה אין זקוק לה ויגמור שחיטתו מבלי שהייה דשיעורא כל שהוא. בית יעקב סי' ק"ו. לה"פ או' א' כריתי או' ג' שמ"ח או' ב' קומץ או' ד' שפ"ד או' ב' חכ"א כלל ג' או' ך'. ולא חיישינן שמא מבעית השוחט ויעשה שהייה ודלא כשבו"י ח"ב סי' ס"א דחשש להכי ובפרט שוחט מתא שרגיל בכך מיהו אם אומר שנבעת יש לחוש לשהייה. בל"י או' א' עשרון אוי י"ג. וכן שוחט שהתחיל ללמוד השחיטה ואינו רגיל בכך יש לאסור. זבחי צדק או' ה'.

ו

ו) וה"ה התחיל בלא אבוקה ונזכר גומר שחיטתו בלא אבוקה. שמ"ח שם. קומץ שם. שפ"ד שם. ובודק אח"כ לאור ממש. זבחי צדק או' ו' ועיין לעיל ו' ג'.

ז

ז) שם הגה. וב' נרות חשובין אבוקה. אבל נר אחד אין ראוי לכתחלה לשחוט לאורו וכ"ש ביום במקום אפל. פר"ח או' ב' מחב"ר סוף או' א' והפר"ת או' א' כתב דגם לכתחלה יכול לשחוט בנר א' וכ"כ השו"ג או' ד' ער"ה או' ב'. אמנם בס' מזמור לדוד כתב דנקט אבוקה כנגדו לומר דאפי' אין הנר שם סמוכה לו אבל בסמוכה לו אין ה"נ דבנר לבד מהני. וכ"כ שם חדש על ס' יראים ח"ב דף י"ט יעו"ש. וכ"כ יד דוד בהגה"ט או' ה' זבחי צדק או' ז'.

ח

ח) ומה שנהגו לעשות תיקון כדי שלא יכבנו הרוח ששוחטין לאור הנר הנקרא פאנו"ס בלע"ז שמאיר הנר דרך זכוכית צריך זהירות שיהיו ב' פאנו"ס ולא סגי בא' ואפי' אם יהיו ב' פתילות שזורים בפיו או ב' פיות בפאנו"ס א' ואינן כ"א פתילה א' בכל א' וא' אינו מאיר כ"כ דרך הזכוכית כמו שעינינו רואות בנר א' בלא פאני"ס אלא א"כ יהיו תוך הפאנו"ס הפתילות עבות כדי שיאירו. שם חדש שם. ולזה נראה שאם יהיו ב' נרות של חלב בתוך הפאנוס מותר. יד דוד שם או' ו' וכן אם יש בתוך הפאנו"ס למפ"א (ר"ל עששית שדולקת בשמן אדמה שקירין בערבי גא"ז) מותר שהיא פתילה עבה. וכן אם מניח בתוך הנר פתילות עבות סגי בהכי. זבחי צדק שם.

ט

ט) שתי נרות בין קלועים בין אינם קלועים רק ששלהבת שלהן נוגע להדדי מקרי אבוקה. שמ"ח או' ב' קומץ או' ב' מיהו הכנה"ג בהגה"ט או' ג' כתב דשתי נרות אפי' נפרדים מקרי אבוקה יעו"ש. וכ"כ הכריתי או' ז' וכ"כ בס' כנפי יונה.

י

י) נרות שלנו שכורכין יחד איזה חוטין דקין למאד עשוי מפשתן או מצער גפן ומטבילין אותו בחלב עד שנתדבק בו עב עב והם הנרות וא"כ אפשר הוי כנר שיש לו פתילות הרבה ודינו כאבוקה. ומזה נראה היתר ששוחטין בלילה בנר יחידי ואין מוחה דסתם נרות דידן הוי אבוקה ויש להחמיר לכתחלה שיהיה נרות הרבה דלוק בבית השוחט כריתי או' ח' זב"ש או' א' והשפ"ד או' ב' כתב דבערב יוה"כ וכדומה ששוחטין עופות הרבה ראוי ונכון שיהיה כמה אבוקות ואז יוצאין כל החששות עכ"ד.

יא

יא) וה"ה עצים דמשחן וכיוצא בו שאורו רב ומתקיים כב' נרות יחד הוי אבוקה. שמ"ח או' ב' שפ"ד שם.

יב

יב) ויש ליזהר מלשחוט אף ביום בעת שאפל הרבה כמו תיכף אחר עמוד השחר או סמוך לצ"ה או שאפל הרבה ע"י עבים ועננים מרובים רק דבדיעבד כשר בכ"ז כל שראה היטב ששחט כהוגן. והמחמיר לבדוק לאור גמור תע"ב. קומץ או' ג'

יג

יג) ואסור לשחוט לכתחלה לאור הלבנה. הרדב"ז ח"ה סי' ב' אלפים קכ"ט. והפר"ח או' ב' כתב דמותר כשהיא מאירה יפה. אבל הכנה"ג בהגה"ט סוף או' ג' כתב דלכתחלה אין לעשות מעשה. וכ"כ הבל"י או' א' כריתי או' ד' שמ"ח או' א' קומץ שם. שו"ג או' ב' ברכ"י או' א' ובספרו מחב"ר או' ב' ער"ה או' ג' זב"ש או' א' חכ"א כלל ג' או' ך' זבחי צדק או' י"א. אבל לענין בדיקת הסימנים אם רואה ויכול להבחין בטוב ששחט כהוגן ש"ד אפי' לאור הלבנה. שמ"ח שם. קומץ שם.

יד

יד) וכן אסור לשחוט לאור הכוכבים. שמ"ח שם. קומץ שם. זבחי צדק שם.

טו

טו) ובשעת הדחק שאין לו ב' נרות או לצורך חולה מותר לכתחלה לשחוט לפני אור נר א' או לאור הלבנה כשהיא מאירה יפה זולת נגד אור הכוכבים דאף דיעבד אין להכשיר שחיטתו אלא א"כ בודק אח"כ לאור ממש או עכ"פ לאור הלבנה ששחט כהוגן. קומץ שם. זבחי צדק או' י"ג.

טז

טז) וכתבו האחרונים דיש ליזהר לכתחלה לשחוט כנגד שתי אבוקות או שתי נרות כדי שאם יכבה אחד בעוד שהוא שוחט ישאר השני ונראה דה"ד אם שוחט באויר אבל אם שוחט בבית דליכא שם רוח או אם הנר מונח בכלי שיש לו זכוכיות סביב שאין הרוח שולט שם לכבות הנר אין לחוש. ועיין לעיל או' ח'. ועוד עיין מדין אבוקה באו"ח סי' רצ"ח סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

יז

טוב) [סעיף ב'] השוחט בשבת וביוה"כ וכו' ומוקי לה בגמ' (חולין ט"ו ע"א) בשוגג ופריך ומי מצית מוקמת לה בשוגג והא אעפ"י שמתחייב בנפשו קתני ה"ק אע"ג דבמזיד מתחייב בנפשו הוא הכא דבשוגג שחיטתו כשרה ומשמע דבמזיד שחיטתו פסולה וכ"נ מדברי הרמב"ם פ"א מה' שחיטה אבל התו' (שם דף י"ד ע"א) על מאי דבעי לאוקמא בגמ' אפי' במזיד תימא אי במזיד היאך שחיטתו כשרה והא מומר לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו וי"ל דהתם בפרהסיא והכא בצינעא ועוד י"ל דמשום פעם א' לא חשיב מומר. ב"י. ב"ח. וסיים הב"ח ולענין הלכה נראה לפסוק כמ"ש התו' ורבינו הטור והרשב"א דאפי' במזיד שחיטתו כשרה וכ"מ מלשון הש"ע שכתב כלשון הטור ולא כלשון הרמב"ם יעו"ש. וכ"כ הפרישה או' א' ט"ז סק"ב. כנה"ג בהגב"י או' א' אלא שיש חילוק בין שוגג למזיד כמ"ש באו"ח סי' שי"ח סעי' א' יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.

יח

חי) אפי' במזיד ובפרהסיא שחיטתו כשרה לפי מ"ש לעיל סי' ב' ס"ק י"ז דלא נעשה מומר באותה שחיטה אלא משחיטה ראשונה ואילך. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' וכ"מ מתירוץ שני של התו' שכתבנו באו' הקודם יעו"ש. אמנם הפר"ת או' ב' כתב דוקא בצינעה אבל בפרהסיא ה"ז כמומר לכל התורה ושחיטתו פסולה והגם דהתו' כתבו דבפעם ראשונה לא חשוב מומר לא פסקינן הכי יעו"ש. וכ"כ השמ"ח או' ג' דאם שחט במזיד ובפרהסיא דהיינו בפני עשרה מישראל אסורה משום שחיטת מומר לחלל שבת בפרהסיא ואין להתיר כ"א בהפסד גדול ובשעת הדחק ובפעם ראשון ומ"ע בעל נפש יחוש לעצמו שלא לאכול ממנה עכ"ל. ועיין לעיל סי' ב' או' מ"ח.

יט

יט) [סעיף ג'] אין שוחטין לתוך ימים וכו' אבל מותר לשחוט בראש הגג וראש הספינה וללא חיישינן שמא יאמרו לצבא השמים עלה לשחוט שאין דרך השוחטין להם לעלות לשם. לבוש. שמ"ח או' ד' קומץ או' ז' זב"ת או' י"ג. זבחי צדק או' י"ז.

כ

ך) שם. אין שוחטין לתוך ימים ונהרות וכו' וכל בריכות המושכים מים בכלל נהרות הן. שמ"ח שם. שפ"ד או' ד' ואפי' נהרות שנעשו ע"י חפירת בני אדם מ"מ כיון דמושכין מים בכלל נהרות הן. קומץ או' ה'. זבחי צדק או' י"ח.

כא

כא) אבל בורות מכונסים ואפי' בארות ומעינות הנובעים אינם בכלל נהרות ומותר לשחוט לתוכן דאין דרך הגוים בכך ובלבד שיהיו עכורין שאין בבואה נראית בהם דאל"כ אסור משום דנראה כשוחט לבבואה. גם דוקא כשהם מלאים על כל גדותיהם דאל"כ הו"ל שוחט לגומא דאסור. שמ"ח שם. שפ"ד שם. קומץ שם. זבחי צדק או' י"ט.

כב

כב) שם. ולא לתוך הכלים וכו' וירא שמים יהא נזהר שלא למכור הדם שמקבל בכלי לאחר שחיטה לעכו"ם. ביה"ל או' ב' אבל הפר"ח בקו"א חלק על דברי ביה"ל הנז' וכתב דאין למחות ביד הנוהגין היתר שלא אסרו רז"ל אלא לשחוט תוך הכלי דהיינו עיקר השחיטה ותחלת השחיטה אבל לאחר שסילק ידו מהשחיטה תו לא חיישינן למראית העין שיאמרו שקיבל הדם לזרקו לעכו"ם וגם משום !מסתחר בדבר אסור ליכא יעו"ש. לה"פ או' ד' בל"י או' ב' שפ"ד או' ו' והכריתי או' י"א כתב דאם אפשר לקבלו ע"י עכו"ם יותר טוב. וכ"כ השמ"ח או' ט' מחב"ר סי' י"ב או' ד' קומץ או' ט' זב"ש או' ה' ודוקא כשנמכר בדמים מועטים עד שלא נחשב אצלו לכלום בשעת קניית הבהמה אבל ליטול עבורו דבר חשוב לא דהו"ל עושה סחורה בדבר איסור. שמ"ח שם. מחב"ר שם. קומץ שם. זבחי צדק או' כ"ט. ועיין לקמן סי' קי"ז ובדברינו לשם בס"ד.

כג

כג) שם. ואם הם עכורים מותר. וה"ה צבועים עד שאין בבואה נראית בו. פר"ח או' ה' שמ"ח או' ה' קומץ או' ו' זב"ת או' י"א.

כד

כד) שם. ואם הם עכורים מותר. דוקא בכלי מהני עכורים אבל לימים ונהרות אין חילוק דאפי' הם עכורים אסור מטעם שלא יאמרו לשר של ים הוא שוחט. כ"מ פ"ב מה"ש הלכה ה' פרישה או' ה' ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ד. כנה"ג בהגה"ט או' י"א. פר"ח או' ה' לה"פ או' ה' בל"י או' ג' כריתי או' יו"ד. שמ"ח או' ד' מש"ז או' ג' קומץ או' ה' זב"ת או' ז' זבחי צדק או' ך'.

כה

כה) שם. וכן אם יש בכלי עפר וכו' או טיט. שמ"ח או' ה' קומץ או' ו' או דבר אחר מה שהו דשוב אינו ראוי לזריקה. עשרון או' י"ח.

כו

כו) שם. וכן אם יש בכלי עפר וכו' ואם יש בכלי מעט מים או מעט עפר אין לשחיט בתוכו אלא א"כ מלא מים או עפר. הרשב"ץ דף ג' ע"ד. וכ"כ הסמ"ג דף קמ"א. אבל הר"א ממיץ סי' קל"ז והרוקח סי' ש"פ כתבו דנותן בו מעט מים או עפר וכ"כ הר"ן. והב"ד הער"ה או' ו' וכ"כ השמ"ח או' ה' דאם יש בו מעט מים או עפר מותר לשחוט בתוכו וכ"כ בקומץ או' ו' וכתב הטעם בעשרון או' י"ח דהאידנא דאין עבודה בכך די במעט מים או עפר יעו"ש. וכ"כ הש"ך לקמן סי' כ"ח ס"ק יו"ד יעו"ש. ועיין לקמן סעי' ב' בהגה בענין דיעבד אם עבר ושחט באיסור ובדברינו לשם בס"ד.

כז

כז) [סעיף ד'] היה בספינה ואין לו בה מקום פנוי וכו' כגון שהיתה הספינה מלאה בני אדם ומקומו היה בראש הספינה שהוא התורן. פר"ת או' ד' זב"ת או' י"ד.

כח

כח) שם. היה בספינה ואין לו בם מקום פנוי וכו' ולא דוקא ספינה אלא ה"ה בכ"מ שאין דרך לטנף כגון ששוחט בראש גגו וא"א לו לירד למקום דלא קפיד אטינוף א"נ חצרו בנוי סמוך לנהר ואין לו מקום בצד אחר וקפיד שלא לטנף חצירו יכול לשחוט ע"ג אחורי כלים או ע"ג דף והדם שותת לים או לנהר או שותת משם לתוך כלי כשאין לו מים עכורים או עפר לתת לתוכו או עשה מדרון בארץ סמוך לים או לכלי ושוחט והדם שותת משם לים או לכלי ואם א"א לו בכך ימנע ולא ישחוט אבל אי סגי ליה לשחוט בלא"ה לא התירו לו התירים אלו דמ"מ מתחזי קצת כשוחט לתוך ימים ונהרות וכלי. ומ"מ אין למחות ביד העושים מטבחיים ע"ג הנהר והדם שותת מקרקע המטבחיים דרך חריצים ונקבים שבו לתוך הנהר דהכא הו"ל כא"א כיון ששוחטין הרבה תמיד יתרבה הזבל מאד עד אין מקום וכ"ע ידעי דצריך נקוי. ומ"מ צריך ליזהר שלא ישחוט ע"ג נקב או חריץ ממש מקום שהדם יורד להדיא מהצואר לתוך הנהר. שמ"ח או' ו' קומץ או' ז'.

כט

כט) שם. יכול לשחוט ע"ג כלים וכו' דוקא בספינה אבל בבית אסור ע"ג כלי ואף בשעת הדחק. הרב מהר"ל מפראג בהגהו' מחב"ר או' ו' ויש מתירים היכא דלא אפשר כמ"ש באו' הקודם.

ל

ל) שם. יכול לשחוט ע"ג כלים וכו' אבל אין לו לשחוט ע"ג אוגני הכלי (דהיינו על השפה שלו) והדם יורד לתוכו אעפ"י שאינו שוחט לתוכו ממש ג"כ אסור. ש"ך סק"ה. שמ"ח או' ז' שפ"ד או' ה' עשרון או' כ"א. זבחי צדק או' כ"ב.

לא

לא) שם. אבל מותר לשחוט ע"ג אחורי הכלי שיש לו תוך דלא מיתזי כמקבל דם לעכו"ם כיון שאינו שוחט לתוכו והכי איתא בסמ"ג דף קמ"א. ש"ך שם. פר"ח או' ז' לה"פ או' ו' בל"י או' ד' שפ"ד או' ה' שו"ג או' ח' זב"ת או' ט"ו. מיהו התב"ש או' י"ז כתב לחלוק על דברי הש"ך והפר"ח הנז' וע"כ כתב דיש ליזהר לכתחלה שלא לשחוט אפי' לבית קיבול שבאחורי כלי יעו"ש אבל דעת מנה"ז בעשרון או' ך' להקל כדברי הפו' הנז'.

לב

לב) גם אין ליקח כלי מנוקב וישחוט לתוכו שלא כנגד הנקב והדם שותת דרך הנקב לתוך הים או לתוך כלי אחר דמ"מ הו"ל שוחט לתוך כלי ואסור. שמ"ח או' ז' זבחי צדק או' כ"ד.

לג

לג) שם. והדם שותת ויורד וכו' וכ"ש דיכול ליטול כלי ארוך ומניח מקצתו בספינה ומקצתו חוץ לספינה דרך מדרון לצד חוץ ושוחט ע"ג הכלי והדם שותת ויורד לתוך המים. ש"ך סק"ה. קומץ או' ו'.

לד

לד) שם. או מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט על דפנותיה וכו' ואם אין לו מקום שישחוט וירד הדם לדופני הספינה אלא לים בלא הפסק שרינן ליה אפי' לכתחלה פר"ת סוף הסי' אבל השמ"ח או' ו' כתב דאם א"א לו בתקנתא ימנע ולא ישחוט להדיא לתוך הים. וכ"כ בקומץ שם.

לה

לה) כל האסורים הכתובים כאן משום מראית העין אפי' אין רואה אותו אסור. שמ"ח או' ח' קומץ סוף או' ח' זבחי צדק או' כ"ז.

לו

לו) ואפי' אינו שוחט לאכול רק ששוחט לכלבים או לגוים או ששוחט הטרפה אסור בכל הנז' שמ"ח שם. זבחי צדק או' כ"ח.

לז

לז) כל המבואר כאן בתקנת השוחט לתוך ימים ונהרות ולמים אינו ענין לשוחט חיה או עוף דצריך כיסוי ולשחוט לתוך עפר ולא לתוך מים. שמ"ח שם. וכ"כ הקומץ שם דבשוחט עוף בראש גגו או ספינתו ע"י היתרים הנז' צריך ליתן עפר על אחורי הכלי או הדף בכדי שיוכל לקיים מצות כיסוי ואם לאו אסור לשחוט.

לח

לח) שם בהגה. ונוהגין לאכול מן הלב. שעיקר החיות תלוי בו. לבוש. ובהגמ"נ איתא דנותנים לו הכבד וראוי עתה נוהגין לאכול מן הרגלים. ש"ך סק"ז. ובפראג נוהגים לאכול מן שומן המהותך. כריתי או' י"ד. ועתה רואה אני דאכלי מאיזה אבר שיהיה וכשיש להם הרבה מבשלים מכל האווזות וטועמים המרק ונהרא נהרא ופשטיה. שמ"ח או' יו"ד. ואפשר דזה היה בזמנם שהיו הרבה מנחשים ומכשפים באווזות אבל בזה"ז דלא שמענו ענין זה ודאי אין להקפיד. כריתי שם. ברכ"י או' ה' זב"ש או' ו' ומנהגינו להקפיד בשני חדשים הנז' זבחי צדק או' ל'. ועיין לקמן סי' ע"ב או' ו'.

לט

טל) וע"י אכילת א' מבני ביתו של השוחט די וכ"ה המנהג. דע"ק או' ג'. זבחי צדק או' ל"א. והיינו בשוחט כשרה אבל בשוחט טריפה אינו ניזוק. דע"ק שם. מנחת יוסף בליקוטי יוסף או' ע"ד. דר"ת או' ן'.

מ

מ) יום א' דר"ח טבת כשחל ר"ח ב' ימים המנהג הוא שאין שוחטין אלא א"כ לוקחים רגל מן האווז כשאר ימי טבת. דע"ק שם. וטבחי עירנו ג"כ נוהגים שאין שוחטין אווז ביום א' דר"ח אדר דחושבים אותו על שבט מן הספק. זבחי צדק או' ל"ב.

מא

מא) וצריך השוחט להתנות לכתחלה עם בעל האווז קודם שחיטה שהוא לוקח אח"כ הלב או הכבד וכו' כפי המנהג של אותו מקום כדי שלא יאמר אח"כ שאם הייתי יודע שהוא כן לא הייתי שוחט ואם לא התנה אז סמכינן על המנהג ומ"מ אין לקחת בחזקה כ"א ברצון.

מב

מב) כתוב בספרים משם ר' יהודה החסיד שאין לאכול אווז בח' בשבט. ברכ"י או' ד'.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---