פרי חדש/דעות/ג

פרי חדש ‏ דעות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המהלך בדרך זה נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו וכו'. הלח"מ האריך בזה ולא העלה דבר ברור ויש גמגומין בדבריו. הנה מתחלה תמה דכיון דבפ"ק דנדרים אוקימנא לרבי אלעזר הקפר ברבי בשיטה איך פסק הרב כמותו ואין זה קושיא וכבר נשאל הרשב"א בתשובה על זה בסימן תל"א והשיב דיפה פסק הרב כשמואל דנקרא חוטא ובכה"ג לא מיקרי שיטה יעו"ש ואני מסייע עוד פסק הרב ז"ל דכיון דר' עקיבא במתני' הכי ס"ל כר' אלעזר הקפר וכדתנן בפרק החובל וליכא מאן דפליג עליה במתני' ודאי דהכי הלכתא:

עוד הקשה דהיכי אמרינן בפרק קמא דתענית דשמואל סבר דנקרא חוטא דהא איהו גופיה אמר בהחובל כשהקשו שם ואין אדם רשאי לחבל בעצמו והא תניא וכו' נשבע להרע וכו' אביא נשבע להרע לעצמו ולא הרע ותירץ שמואל באשב בתענית משמע דאשב בתענית מותר ותירוץ התוספות לא שייך לדעת הרב ולי לא קשה מידי דלעולם דס"ל לשמואל דנקרא חוטא אלא דכדי לתרוצי ברייתא אמתני' אוקמא שמואל בהכי דס"ל לההיא ברייתא דיושב בתענית שרי אבל איהו ס"ל כרבי אלעזר הקפר ברבי:

עוד הקשה דבכמה דוכתי מוכח דרבי אלעזר הקפר ברבי אפילו בנזיר טהור קאמר ואילו בריש נזיר אמרינן איפכא דאפילו לר"א הקפר דאמר נזיר חוטא הוא ה"מ טמא אבל נזיר טהור לאו חוטא הוא ותירוץ התוספות בזה לא שייך לדעת הרב תו קשיא ליה דמסוגיא דהחובל משמע דלרבי אלעזר הקפר דאמר אין אדם רשאי לחבול בעצמו לית ליה ההיא ברייתא דנשבע להרע לעצמו ולא הרע דחייב דלדידיה לא שייך למימר הרעה רשות דאין אדם רשאי לחבל בעצמו וא"כ הרב שפסק כאן כרבי אלעזר הקפר איך כתב בפרק ה' מהל' שבועות נשבע להרע כגון שנשבע שיחבול בעצמו אע"פ שאינו רשאי שבועה חלה עליו והאריך ליישב זה בדברים דחוקים. ומה שנראה ליישב זה על נכון הוא זה הנה הרב כתב בריש פ"ה מהל' חובל ומזיק וז"ל אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל וכו' הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא יוסיף להכותו ע"כ וכונת דבריו היא זו דאיסור חבלה בין בעצמו בין בחבירו הוי איסור דאורייתא אלא דבחובל בעצמו ליכא לאו או מלקות כי אם דרשה דר"א הקפר ובחובל בחבירו איכא לאו ומלקות נמי בהכאה שאין בה שוה פרוטה ור"א הקפר אף בנזיר טהור ס"ל דאיכא איסור דאורייתא והא דאמרינן בריש נזיר דלרבי אלעזר הקפר נזיר טהור לאו חוטא הוא היינו לגבי נזיר טמא. ומ"ש הרב שאם נשבע שיחבול בעצמו אע"פ שאינו רשאי שבועה חלה עליו כן דעת הר"ן בתשובה ובפרק שבועת שתים בתרא דכל דליתא מן התורה מפורש לא מיקרי מושבע ועומד לענין שלא תחול עליו שבועה ונ"ל ראיה לזה מהא דגרסינן בפ"ג דשבועות אהא דתנן שבועה שלא אוכל נבלות וטרפות חייב ופרכינן אמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא ומוקי לה ריש לקיש במפרש חצי שיעור ופירש רש"י שאינו מושבע עליו מסיני הילכך מיחייב משום שבועה ופסקו הרב בפ"ה מהל' שבועות דין ז' ולכאורה קשה דהא קי"ל כרבי יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה וא"כ אף אחצי שיעור מושבע מהר סיני הוא ואמאי מיחייב משום שבועה אלא משמע ודאי דכיון דחצי שיעור לא כתיבא בהדיא בתורה אלא אתי מדרשא דכל חלב אף דאסיר מן התורה לא מיקרי מושבע מהר סיני ומיהו קשה דבריש פ' בתרא דיומא לא משמע הכי דאיתא התם דריש לקיש מודה דחצי שיעור אסיר מדרבנן וקשיא לן דאי הכי לא מיחייב עליה קרבן שבועה ופירש רש"י שהרי מושבע עליו בלאו דלא תסור ומסיק דכיון דאית ליה היתר מן התורה קא חייל קרבן שבועה מוכח בהדיא דבמידי דלית ליה היתר מן התורה לא חייל קרבן שבועה וי"ל דלרווחא דמילתא נקט הכי כיון דחצי שיעור הוי דרבנן:

ומעתה על כרחך ליישב סוגיא דהחובל צ"ל דהש"ס לא פריך מכח הדין אלא מלישנא דברייתא דקרי ליה רשות וכמו שתירץ הלח"מ לפי דרכו אף לפי דרך הר"ן מתורץ שפיר (עיין בתשובת הרשב"א סי' תרי"ד) והרלב"ח בתשובה סי' ק"ג האריך בזה והוקשה לו ממ"ש הרב בפ"א מהל' שבועות דשבועת שוא מקרי נשבע לבטל את המצוה כיצד כגון שנשבע שלא יתעטף בציצית וכו' או שיתענה בשבתות וימים טובים ע"כ והרי איסור התענית בשבתות וימים טובים אפי' תימא דהוי מן התורה מ"מ אינו מפורש בתורה וכן בסוף הל' שבת קרי לעונג שבת מצוה מדברי סופרים והחמיר הרב בקושיא זו ובאמת שהיא קושיא גדולה. ומצאתי בירושלמי דנדרים פ"ט נדר להתענות ונמצאו י"ט ושבתות לוקה ואין צריך היתר חכם וכן הביא הב"י יו"ד סי' רט"ו בשם המרדכי ואע"ג דאיתא התם לימים הכתוב במגילת תענית ג"כ הך לישנא דלוקה וא"צ התרת חכם י"ל דההיא לוקה מכת מרדות מדרבנן קאמר ומיהו קשה דגם בשבתות וי"ט היכן מצינו לאו באיסור תענית ללקות עליו. ולכן היותר נכון בזה שגם איסור התענית בשבתות וימים טובים אינו מפורש בתורה וחייל עליה שבועה והרב לא נקטיה הכא גבי שבועת שוא אלא לדמיון בעלמא ותדע שהרי כשחזר ופרט דינין אלו לא הזכיר עוד כלל מדין זה וחדושא כי האי לא הו"ל למכתביה אגב גררא אלא משמע ודאי שאינו אלא דוגמא בעלמא וגדולה מזו כתב הרב בדמיון פ"ט מהל' ממרים על בשר חיה בחלב יעו"ש ודוק.

ומ"ש

כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה וכו'. הכי איתא בירושלמי ריש פרק עשירי מנדרים. ודע שכל מה שכתב הרב ז"ל שאין ראוי להתענות ומשמע בגמרא דאף במצי לצעורי נפשיה זהו בצדיק שלא חטא אבל במי שבא עבירה לידו אדרבה צריך להתענות כפי גודל העבירה והכל לפי מה שהוא אדם שהרי מצינו לר' שמעון שאמר על ר' עקיבא אם משמת חזר בו איני יודע ומפני שדבר בלשון גנאי השחירו שיניו מפני תעניות כדאיתא בסוף נזיר פרק כהן גדול וכן רבי יהושע שאמר על בית שמאי בושני מדבריכם הושחרו שיניו ג"כ מפני תעניות כדאיתא בפ' אין דורשין בחגיגה ובירושלמי פ"ט דנדרים רבי זעירא ציים תלת מאוון דצומין ואית דאמרי תשעה מאוון דצומין וכן בשלהי קידושין בעובדא דרבי חייא בר אשי שנכשל באשתו כסבור שהיא זונה מעלמא ואף על פי כן כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה:

ג

והוא שאמר שלמה בכל דרכיך דעהו. הכי איתא בס"פ הרואה איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו ואמר רבא ואפילו לדבר עבירה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.