פרי הארץ/פרשת ראה
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה כו', דקדק הרב לשון נותן שהוא כמו דבר גשמי הנותן מיד ליד. והקדים הרב לזה דברי הבעל עבודת הקודש שהקשה על כל היעודים הגשמיים שבתור' כמו אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם אשר התמיה רבה וכי כל שכר המצות הוא זה הגשמיות ואמר בעל הספר הנ"ל שלא הזכירה התורה היעודים דרך שכר כ"א דרך הנהגה שממילא יהיה כן אמו אם בחוקותי תלכו השכר מצוה הוא מצוה והדביקות הרוחנית אבל הגשמי' ממילא ימשך ויהי כן ונתתי גשמיכם שבודאי יהי' כן אחר היותו דבוק בחיות אלהות אבל אין זה אמור לשכר והנה ענין ולשון ברכה הוא לשון בריכת מים שהוא הנביעה והשפעה אבל רוב ברכות בגשמית שהוא ענין התפשטות ומלוי חפצו בגשמית אפילו בדברים המיתרים הוא מאוס מאוד דהנה התאות נק' ע"ש טיט וצואה ולכלוך כל דבר ולא מן השם היא אלא יותר גרוע מטיט וצואה וסרחון שכל ענין סרחון הוא הכליון והפסד מהויתו הראשון מתחיל להסריח וכן כל התאות גשמית שמוליד בעצמו תולדתו הוא הסרחון שהוא הכליון והפסד מהויתו הראשון שהוא אהבת ה' ית' וכמו שצואת אדם מסרחת יותר מכולם כמבואר בהרחקת ק"ש דוקא מצואת אדם ולא של בהמות ועופות וזהו ענינו שלפי גדולתו מפלתו אחר היות האדם העולה על כולם לכן ההפסד והכליון שבו הוא מהיפוך להיפוך מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ולפ"ע גודל ההפסד כן גודל הסרחון משא"כ בשאר ב"ח ועד"ז במלוי התאות שהוא ההפסד היותר גדול וכליון חרוץ מהיפוך להיפוך מאהבתו ית' שהוא א"ס אל אהבת התאות רחמנא ליצלן בודאי אין ערך אל גודל הסרחון ומיאוס וזהו שכל לשון חסד הוא חרפה ומיאוס כמאמ' בפ' עריות חסד הוא ונכרתו ופי' לשון חיסודא כי מבנין החסד מסתעפים התאות וזהו ענין וגעלה נפשי אתכם אמור בתוכחה שהאלהות מואס בהפסדו שהם התאות והעבירות ר"ל כאדם שמיאס בסרחון היוצא ממנו והפסדו ועד"ז נסמית עינו של בלעם הרשע על שאמר ומספר את רובע ישראל רביעותיהן של ישראל אמר מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדבר זה שהוא ענין התאוה והמיאוס אבל באמת אין הענין כדבריו שהפרישות מכל הגשמית נגד גמירא א"א שרי וחי בהם כתיב אם אמנם בודאי יהי' טהור וקדוש יהיה כמלאכי השרת אעפ"כ לא נתנה תורה למלאכי השרת שהפרישית מכל וכל הוא ענין ההסתלקות מהגבורה ומדת הדין שאין העולם מתקיים בו כי אם ע"י שתוף מדה"ר למדה"ד שהוא המשקל ומאזני צדק המכריע בינתים פלס מעגל רגליו וכל עניני מדותיו לדעת ה' בכל דרכיו וכל מעשיו לכבוד בוראו בלתי לה' לבדו והמותר יהרס כי בהכניס הבורא בתוך מעשהו הרי הוא מחיה הדבר כמאמר ואתה מחיה את כולם ובודאי לא יכלה ולא יפסיד ולא יסריח ואינו נק' תאוה כלל כי אם מצוה לשון ציותא שהוא הדביקות האמיתי אפילו בשפלים התחתונים וגשמים ריח נחוח לה' שאמר ונעשה רצונו והיא השמחה היותר גדול' לפניו ית' ואין קץ לשמחת עבודת הגשמים יתר על כל הרוחנים והראי' לזה שהרי אנו מצים לתחיית המתים שיהיה לעתיד ב"ב ולא כל אדם זוכה כי לא כן הרשעים. ולכאורה תמוה מה ענין השמחה בהתחדש הגוף הגשמי והלבשת הגשמי בו הלא טוב לו אז בעולמות עליונים בלי גוף מעתה בגוף אבל האמת הוא כדברינו מגודל שמחת עבודת הגוף לבורא ית"ש אין קץ וזהו שביקש משה ליכנס לא"י וכי לאכול מפרי' הוא צריך אלא לקיים המצות התלויות בארץ בעודו בגוף. והנה ענייני התאוות והמדות בגשמיות שהמה לשם מצוה כמו האהבה בפו"ר וההיראה בדיני נפשות לדון המחויב המה מתנות באדם אשר לקח השרע"ה משרי' העליוני' בקבלת התורה כמבואר בזוהר שבלא"ה לא תנאף אפי' עם אשתו משמע וכן לא תרצח אבל מה שלשם מצוה הוא החיות של אותה התאווה שויתרו ישמעאל ואדום שרים העליונים משלהם וזהו שניסתמת עינו של בלעם הרשע על תמיהתו הנ"ל שבוודאי מותר תאוות הגשמיות להנאת הגוף המה' סרחון לכלוך וצואה אפי' בבמות' לו השי"ת ב"ה מואס בו אבל מה שהו' לצור' הגוף ולש' מצו' בודאי השי"ת מסתכל ומאיר בו בהכניס כוונתו לכבודו ית' ואותו ניצוץ מחי' ומאיר את הכל כענין הנר שהוא ניצוץ אור קטן דוחה את כל החושך מן החדר וגורם אפשריות ההסתכלות בכל החדר. וזהו ענין הברכה המסתעף בדבר ע"י מעשה המצוה שבתוכו כענין הברכה מן המעשר ולא דווקא במ"ע אלא אפי' בל"ת שהמה שס"ה כמו שס"ה גידין ע"ש נהר נגיד שהוא המשכה אור מחיות במצות שהם אברי הנשמה וכן מתברך פרי בטנו במצות לא תנאף אבל אין הברכה נקרא ע"ש הגשמיות בהתפשטותו כ"א ניצוץ כוונת כבודו ית' שמכניס בתוך הגשמיות הוא הנק' ברכה כמאמר הזוהר איהו ברוך ואיהו ברכה כי הכוונה גורם בהסתכלותו ית' בו והראיה וזהו ראה אנכי שהוא ענין אנכי ה' אלהיך שהוא אחדותו ית' להמשיך ע"ע בכ"ד ליחיד שמו ית' הסתכלו' וראי' זו הוא הנותן לפניכם ברכה וכו' ואין הברכה על מעשה הגשמיות כ"א את הברכה אשר תשמעון אל מצות ה' שהוא ענין בכל דרכיך דעהו ואפ"ל זהו פי' ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ כי יראת ה' שבאדם היא ההשפעה שפע על כל חית הארץ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |