פני משה/שבת/טו/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
עמודי ירושלים




פני משה TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png טו TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ויש לך קשרים שאין חייבין עליהן מפרש התם בגמרא דלאו אהני דקחשיב ואזיל קאי דהא קושרת לכתחלה קתני אלא ה"ק דקשר הגמלים וקשר הספנין חייביין עליהן לפי שהן של קיימא ומעשה אומן וזהו הרצועה שעושין אותה כמין טבעת ומניחין אותה על הגמל או על הספינה שעושין מהחבל כמין טבעת ומניחין אותה בהנקב והקשרין הן מעשה אומן ועומדין שם להתקיים ויש לך בהן עצמן שהן קשרים של קיימא ואע"פ כן אין חייבין עליהן וכגון הרצועה ארוכה שמשימין אותה בהטבעת של הגמל וקושרין אותה בהטבעת וכן החבל הארוך שקושרין אותו בהטבעת של הספינה שאף על פי שעומדין שם להתקיים מ"מ הואיל ומעשה הדיוט הוא וכל אדם קושרין קשר כזה לקיימא אין חייבין עליו ויש קשרים שמותרין לקשרם אפי' לכתחלה והן אלו דקחשיב ואזיל:

קושרת אשה מפתח חלוקה. קמ"ל אף על פי שיש להחלוק שני פתחים וכעין לשונות שמשימין לחלוק מכאן ומכאן לא אמרינן דחדא מינייהו בטולי מבטל לה:

וחוטי סבכה. אע"פ שהיא רפוי בראשה לא אמרינן דמשלפה לה כך ומניחה את הקשר כמות שהוא:

ושל פסיקייא. הוא אזור רחב ויש בו חוטין תלויין לקשרו בהן:

ורצועות מנעל וסנדל וכו'. אע"פ שיש להן כעין שתי אזנים לקשור לא אמרינן דחדא מבטיל לה:

וקדירה של בשר. אעפ"י שיכולה להוציא הבשר בלא התרת הקשר שעושה סביב לפי הקדירה:

קושרין לפני הבהמה בשביל שלא תצא ואע"פ שעושה כשני קשרים ברוחב הפתח או ברגלה זה למעלה מזה לא אמרינן דחדא מינייהו בטולי מבטל ובגמרא אמרו דאין חולקין חביריו על ר"א בן יעקב וכן הלכה:

קושרין דלי בפסוקייא. באבנט או במשיחה על פי הבור דהאי לא מבטל ליה אבל לא בחבל דחבל מבטל ליה והוי קשר של קיימא ואסור לכתחלה:

ור' יהודה מתיר וכו'. ואין הלכה כר' יהודה:

גמ' כמפתח אימרא וכו'. משום דקשיא ליה מאי קמ"ל קושרת מפתח חלוקה פשיטא הרי בכל יום ויום קושרת ומתרת היא. לפיכך מפרש במפתח של האימרא שהוא מדביקתו לחלוק קאמר ומהו דתימא דיכולה להניח האימרא בלא שתתיר אותה ומבטל ליה קמ"ל:

אמר ר' יוסי. דלא צריכת לדחוקי ולאוקמי במפתח של האימרא אלא במפתח החלוק ממש וכגון שהוא עשוי כמין שני דפין נשמט כלומר כעין שתי לשונות מכאן ומכאן. ויכולה היא להיות מניח לאחד שיהא נשמט לגמרי וקושרת בהשני. ומהו דתימא חדא בטולי מבטל לה קמ"ל. א"נ דהאי נשמט אדלקמיה קאי ומילתא אחריתא היא שאם נשמט אחד מהשני דפין וכן רצועות מנעל וסנדל שנשמט אחד מהאזנים נוטל ומחזיר בשבת ובלבד שלא יקשור דמכיון שנשמט לא התירו לקשור לכתחלה:

חוטמו. של מנעל וסנדל שנשמט:

הוון. בני הישיבה בעיין מימר דבהכי מתרצינן דבריהם ולא פליגי דמ"ד מותר בשיש בו נקב אחד במקום שמחזירו לשם דלא מיחזי כעין מלאכה לפי שנוח להחזירו כך. ומ"ד אסור כגון שיש בו שני נקבים אחד מכאן ואחד מכאן ומחזיר ראשי חוטמו שמכאן ומכאן לתוך נקביו דהאי מיחזי טפי כמלאכה:

אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא דלאו בהכי תליא מלתא אלא בין זה ובין זה כמאן דאמר בשיש בו שני נקבים כלומר דמצית לאוקמי לתרוייהו כמאן דאית ליה דבשני נקבים מיירי ואפ"ה ל"ק:

מהו כדון. ואלא מ"ט דמאן דשרי וכמאן מוקמית להני ברייתות:

מ"ד מותר ברפין. שהן רפויין ובקל יכול להחזיר לתוך הנקבים. ומ"ד אסור באפוצים שהן דחוקין ואינו יכול להחזירו לתוך הנקבים אלא בקושי והלכך אסור דמיחזי כעושה מלאכה בשבת:

מה. ושואל הש"ס אם חולקין חביריו על ר"א בן יעקב דמתני' או לא ופשיט לה מן מה דתני בתוספתא דביצה פ"ג. ולא הועתק כאן לנכון והכי גריס התם. מודים חכמים לר"מ בחותמות שבקרקע שמפקפקין ומתירין ומפקיעין אבל לא חותכין ובשבת מפקפקין ומתירין אבל לא מפקיעין ולא חותכין ושבכלים בשבת מתירין ואין צריך לומר בי"ט. והך מתירין בסיפא דתוספתא טעות הוא וצ"ל מותר שהרי אף לחתוך מותר. וכדגריס הכא בזה:

ואפלוגתא דרבי מאיר וחכמים במתני' בפ"ד דביצה קאי דתנינן שם בית שהוא מלא פירות וסתום ונפחת נוטל ממקום הפחת. ר"מ אומר אף פוחת לכתחלה ונוטל דס"ל דבכה"ג לאו סתירה היא כדאוקי התם דבאוירא דלישנא מיירי ועלה קתני ומודים חכמים לר"מ בחותמות שבקרקע כלומר דברים העשוים לסגור על מה שהוא בקרקע כגון דלתות פתחי בורות ומערות והן סגורים בקשרי חבלים מפקפקין מרככין ומוציאין אותן בי"ט ומתירין את הקשר דלאו קשר של קיימא הוא אבל לא חותכין משום דהוי סתירה ויש סתירה בבנין של קרקע. כך היא הגירסא בתוספתא שם. אבל הגי' דהכא וחותכין עיקרית היא. וכך היא לקמן סוף פרק תולין וכן בפ"ד דביצה בהל' ג' וכך היא הגי' שלהי פ' משילין דבחותמות שבקרקע מותר לחתוך בי"ט משום שמחת י"ט. ובשבת לא התירו אלא לפקפק ולהתיר ולא להפקיע ולחתוך. אבל שבכלים כגון תיבה סגירה ע"י קשר מותר הכל להתיר ולהפקיע ולחתוך דאין סתירה ובנין בכלים. קתני מיהת דלהתיר הקשר כ"ע מודים דמותר אפי' בשבת ואף בחותמות שבקרקע א"כ הדא אמרה דאין חולקין על ר"א בן יעקב דמתני' דקשר דכה"ג לכ"ע לאו קשר של קיימא הוא:

בחבל שחול היא מתניתא. הא דקתני אבל לא בחבל כשהחבל משוחל בפסיקייא. כלומר שנשמט הוא מהפסיקייא ואינו מחובר לגמרי אבל עדיין תלוי בו:

שחול הוא נשמט ודומה לזה ששנינו בפ"ו דבכורות השחול והכסול שחול כל שנשמטה ירכו:

אבל לא בחבל ר' יהודה מתיר הא רבנן לא. בתמיה כלומר ואי בכה"ג הוא דמיירי והא קתני ר' יהודה מתיר אבל לרבנן לא ואמאי הא מכיון דעדיין תלוי הוא בפסיקייא ולא נפסק ממנו לגמרי א"כ לא מבטל ליה כמו שאינו מבטל להפסיקייא ולמה לא יקשור בו:

אלא כגון דתנינן קדמייתא ברם ר' יהודה. היינו רישא כשם שהוא חייב על קישורן וכו' וההיא ר' יהודה דאיהו בר פלוגתיה דר"מ דפליג אהא לעיל להכי תנינן אוף הדא בשם ר' יהודה. א"נ האי פירכא הא רבנן לא אכלל אמר ר' יהודה דמתני' קאי וכי רבנן לא ס"ל הכי דעל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו ועלה הוא דמשני בגין דתנינן קדמייתא בשם ר' יהודה ההיא דלעיל מינה ר' יהודה מתיר להכי תנא אוף הדא דהכלל בשם ר' יהודה:

כיני מתניתא וכו'. משום דקשיא ליה אהיכא קאי האי כלל אי אדבריו דלעיל מינה א"כ מאי האי דקאמר אין חייבין עליו הא איהו מתיר אפי' לכתחלה הלכך קאמר דכן צריך לפרש דארישא דהחי מתני' קאי דקתני יש לך קשרים שאין חייבין עליהן עלה הוא דקאמר כלל אמר ר' יהודה כל קשר שאינו של קיימא והוא אינו לפי שעה אין חייבין עליו:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף