פני משה/קידושין/ג/א

פני משה קידושין ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האומר לחבירו. ולא תנן האומר לשלוחו לאשמועינן דאף על גב דלא עשאו שליח מתחלה לכך אלא שאמר לו קדש לי אשה פלונית אם קדשה לעצמו רמאי הוי כדאמרינן בגמרא והלך דקתני שנהג מנהג רמאות:

ובא אחר וקידשה בתוך ל' יום מקודשת לשני. דבשעה שקידשה לא היתה עדיין מקודשת לראשון ותפסו בה קידושי שני:

בת ישראל לכהן תאכל בתרומ'. דלא תימא דכי אמרי' מקודשת לשני הני מילי לחומרא בלבד קא משמע לן דמקודשת לשני לגמרי ואין חוששין לקידושי ראשון כלל:

מעכשיו ולאחר ל' יום. מספקא לן אי תנאה הוה הא דקאמר ולאחר ל' יום או חזרה הוה והלכך מקודשת ואינה מקודשת וצריכה גט מתרוייהו:

בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. שמא הוו קדושין וזר פוסל בקדושין את בת כהן מן התרומה:

מתני' הרי את מקודשת לי. בפרוטה זו על מנת שאתן לך מאתים זוז:

גמ' ונקנה המקח. כלומר שהיא מקודשת לו אלא שנהג מנהג רמיות והיינו דקתני והלך שהלך ברמאות:

אף למידת הדין כן. לענין מקח וממכר נמי כן אם לקחו לעצמו הרי זה זריז ונשכר אלא דרמאי הוי:

מיקל להון. היה מקלל להן למי שראה חבירו עומד על המקח והוא מעלה עליו בדמים:

אף לעושה עלוי חבילה. שמטריח עצמו על החבילה לזכות בה מן ההפקר וקדם זה ונטלה:

רבנין קרוי עלוי. המקרא הזה למס מרעהו חסד שהוא נוטל מרעהו החסד והזכות שאנה לידו וכתיב ויראת שדי יעזוב שנקרא רשע:

לא הוחזק השליח בעדים. מי ששלח שליח לקדש לו אשה ולא עשאו אותו לשליח בעדים:

הוא אומר לעצמי קדשתי. כגון שאמר לה בתחלה לשם המשלח ולאחר שעה קידשה סתם הוא אומר לעצמי נתכונתי והיא אומרת לראשון המשלח נתכונתי:

השני כאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני. דתנן לקמן בפרקין הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו:

והיא כאומרת לראשון. כלומר ודינה עם הראשון כאומרת לאחד קדשתני והוא אומר לא קדשתיך ואסורה בקרובי הראשון והוא מותר בקרובותיה:

אמרה איני יודעת חזקה לשני. וטעמא דכשלא הוחזק השליח בעדים אמרינן מסתמא אין האשה רוצה להתקדש לראשון דהוא אינו כאן ושליחותו אינו מוחזק והלכך כשאמר' איני יודעת חזקה לשני נתקדשה:

הוחזק השליח בעדים. בהא היא סומכת על שליחותו ואפילו הוא מכחישה חזקה לראשון נתקדשה:

אמרה איני יודעת. חוששין נמי לראשון ושניהן נותנין גט:

לפיכך אם מת השני. אמתני' קאי וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקודשת לשני ומדלא קתני ואינ' מקודשת לראשון ש"מ דלא פקעו קידושי הראשון לגמרי ולפיכך אם מת השני או גירשה בתוך שלשים יום חלו עליה קידושי ראשון לאחר ל' יום:

מת לאחר ל' ולא גירש. מקודם לא חלו עליה קידושי הראשון אפי' לאחר מכאן שבשעה שהיו ראוין קידושי הראשון לחול עדיין הי' השני קיים:

הדא דתני ר' חייא. דהכל הולך אחר שעה שהקידושין ראוין להיות חלין וכל תנאי שנתקיים באותו שעה מקודשת וכל תנאי שבטל בשעת קידושין בשעה שראוין לחול אע"פ שראוין להתקיים לאחר מיכאן אינה מקודשת הלכך אם מת לאחר ל' שוב אין קדושי הראשון חלין:

ומכרה בתוך ל' יום ה"ז מכורה. דעדיין אינו חל עליו שם עולה וכן אם הקדישה בתוך ל' להקדש אחר הקדש:

חזר ולקחה. מן הלוקח בתוך ל' יום חל עליה הקדש עולה דבשעה שהוא ראוי לחול ברשותו הוא:

לאחר ל' יום. לקחה ממנו לאחר ל' לא חל עליה הקדש עולה:

לא דמיא עולה לאשה. בהא שהרי באשה אם מת השני או גירשה בתוך ל' חלו קידושי הראשון ממילא כשיבא לאחר שלשים ואף על פי שלא חזר וקדשה בתוך ל' ובעולה דוקא שחזרה ולקחה בתוך ל' שחזר לרשותו קודם שיבא השעה שראוי להיות חל עליו שם הקדש עולה וטעמא דלא דמי עולה לאשה בהא מפרש לקמן דלא מצינו אשה יוצאה בלא גט ומצינו הקדש יוצא בלא פדיון:

מה דמיא אשה לעולה. ושואל הש"ס ובהי גוונא מצינו דדמיא אשה לעולה ממש בהא שלא יהו חלין קדושי הראשון לאחר ל' אפילו מת השני בתוך ל':

תיפתר שמת השני והוה ליה אח. שעכשיו זקוקה היא לו ליבום ובהא לא חלו קדושי הראשון לעולם שהרי לא יצתה מרשות השני וזקוקה ועומדת היא מחמת קידושין שלו וכמ"ד אין קדושין תופסין ביבמה:

מה דמיא עולה לאשה. ובהי גוונא מצינו דבעולה נמי חל עליה הקדש לאחר ל' אע"פ שמכרה לאחר בתוך ל' ולא חזר ולקחה ממנו:

תיפתר שהקדישה לבעלת מום קבוע. שמתחלה לא חל עליה קדושת הגוף אלא לדמים הוא שהקדישה ואותן דמים חייב הוא לעולם אפילו מכרה לאחר דהשתא לא איכפת לן אם הוא ברשותו או ברשות אחר שהרי אין ההקדש חל על גופה:

תמן. בפ"ק אתה אומר אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט שאם אמר הקדש על שום דבר אינו יכול לחזור בו והכא את אמר הכין דלאחר ל' לא חל עליה הקדש עולה אם מכרה אע"פ שחזר ולקחה לאחר ל':

תמן באומר מכבר. באומר מעכשיו יהא חל ההקדש אי נמי דאמר סתם ולא קבע זמן שבאמירתו חל עליה הקדש מיד:

ברם הכא באומר. שההקדש לא יחול עד לאחר ל' וכיון שמכרה בתוך ל' יצאת מרשותו ושוב לא חל הקדש אע"פ שחזר ולקחה:

הרי זו עולה ל' יום. שלא הקדיש אותה אלא לל' יום כל ל' יום ה"ז עולה ואינו יכול לשנות' לקדושה אחרת ולאחר ל' יוצאת לחולין מאיליה ואע"ג דקדושת הגוף הוא ס"ל דפקעה בכדי:

מעילתה מה היא. בתוך אלו ל' יום אם מעל בה מהו:

מעילתה ברורה. חייב עליה קרבן מעילה ודאי כל ל' יום:

מעילתה מעילתה ספק. דס"ל הואיל ולא הקדישה אלא לשלשים ולאחר ל' יוצאת לחולין ספק הוא אם מועלין בה כשאר קדשים או לא:

הרי את מקודשת לי ל' יום ה"ז מקודשת. לעולם:

מצינו הקדש יוצא בלא פדיון. כדלקמי' אבל לא מצינו אשה יוצאה בלא גט וכיון שנתקדשה לו לל' שוב אינה יוצאת ממנו בלא גט:

הן אשכחן. והיכן מצינו הקדש יוצא בלא פדיון:

כר"ש. דר' שמעון אומר בפ"ז דערכין גבי שדה אחוזה דדין שדה אחוזה שהקדישה ולא גאלה מיד הגיזבר יוצאה לכהנים ביובל ותנן התם הגיע היובל ולא נגאלה הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה דברי ר' יהודה ומפרש התם טעמא דיליף ממקדיש בית שאין יוצא מן ההקדש בלא דמים ור' שמעון אומר נכנסים אבל לא נותנין דגמר הקדש הקדש מכבשי עצרת דכתיב בהו קדש יהיו לה' לכהן מה התם בחנם אף כאן בחנם וא"כ מצינו לר"ש הקדש יוצא בלא פדיון:

אמר ר' יוסי בר' בון. ואפילו תימא תיפתר דברי הכל שהרי מצינו אפילו לרבי יהודה בשדה מקנה שדה שלקחה ולא באה לו בירושה שאין לה דין שדה אחוזה ואם הקדישה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו שהרי יוצאת לבעלים הראשונים ביובל ומ"מ עד היובל הוי הקדש וא"כ מצינו שיוצא ביובל מיד ההקדש בחנם בלא פדיון:

ה"ז גיטך ל' יום. שלא גרשה אלא לשלשים יום אינה מגורשת דלא הוי כריתות ואם בא אחר וקדשה בתוך שלשים לא תפסו הקדושין:

הדא דאת אמר. דבקידושין בכה"ג מקודשת בשקידשה בכסף אבל אם קדשה בשטר ואמר לה הרי את מקודשת לי לשלשים יום הואיל ולא למדו קדושי שטר אלא מגירושין מויצאה והית' לגירושין דמו:

ר' בא בשם ר' יוחנן גרסינן. דפליג על ר' אבהו בשם ר' יוחנן דלעיל וס"ל אם אמר ה"ז עולה לאחר שלשים אינו יכול למכרה ולא להקדישה להקדש אחר אע"פ שהוא בתוך שלשים:

ליידא מילה. ולאיזה דבר אמר לאחר שלשים אם אין לו רשות למכרה בתוך שלשים:

לשייר לו גיזה ועבודה. בתוך שלשים יום האלו שלא יאסרו עליו גיזה ועבודה בה אבל לא למכרה ושתצא מהקדש עולה לגמרי:

תלוש מן הקרקע הזה. הי' מוכר קרקע לחבירו ואמר לו תלוש מן קרקע הזה שתקנה לה בכך לאחר שלשים קנה זה ואינו יכול המוכר לא למכרה ולא להקדישה אפי' בתוך שלשים יום:

ליידא מילה. ולאיזה דבר א"ל שלא יקנה אותה עד לאחר שלשים:

לשייר לו אכילת פירות. להמוכר בתוך השלשים:

הילך סלע זה כו' אינה מכורה. ופריך הש"ס ומה בינה לאשה שאם קידשה בכסף לאחר שלשים יכולה היא שתחזור בה בתוך שלשים ולהתקדש לשני ומאי שנא בשדה דבשלמא בחלוקה הראשונה באומר לו תלוש מן הקרקע לק"מ דהתם כבר החזיק בגוף הקרקע והלכך אין המוכר יכול לחזור בו ולמכרה לאחר אבל הכא שנתן לו כסף יאמר שלא יקנה עד לאחר שלשים וכיון שקיבל זה כסף מיד אחר בתוך שלשים נתבטל מכר הראשון כמו בקדושי אשה:

אלא. תני מכרה הרי זה מכורה דדמיא לאשה:

לאחר שלשים. וכל השלשים ישמשנו להראשון:

הראשון ביום וביומיים. בתוך השלשים ישנו עמו בדין יום או יומיים כדין המכה לעבדו הכנעני אם יום או יומיים יעמוד פטור אבל השני לא דאכתי לאו עבדו הוא כדמפרש ואזיל:

מאן דאמר הראשון ביום וביומיים. דכתיב ומת תחת ידו וכל שלשים יום תחת ידו קרינן ביה דקסבר קנין פירות שיש להראשון בזה העבד דהיינו תשמישו כל שלשים יום כקנין הגוף דמי:

מ"ד השני ביום וביומיים. אבל לא הראשון דכתיב כי כספו הוא למי שגופו קנוי לו וקסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והוי אצל הראשון כעבד כנעני של אחרים דדינו כישראל ואינו ביום ויומיים:

בת כהן לישראל תאכל בתרומה. אמתני' קאי אם בא אחר וקידשה בתוך שלשים ואם בת כהן לישראל היא תאכל בתרומה:

א"ר הילא. ולא פליגי דמ"ד תאכל בתרומה כשהשני כהן וה"ק אם בת כהן לישראל היתה להראשון וכשקדשה השני כהן תאכל בתרומה דקידושי הראשון ישראל לאו כלום הן לאסרה בתרומה:

ומ"ד לא תאכל בתרומה בשאין השני כהן. וה"ק אם עכשיו בת כהן לישראל היא לא תאכל שהרי מקודשת להשני:

אפי' קידושי מאה תופשין בה. אם בא אחר וקידשה מעכשיו ולאחר עשרים ואחר לאחר עשרה ואפילו מאה יש בהן צד קידושין לכלן דכל חד וחד רווחא שבק לחבריה:

א"ר לעזר לכן צריכה. למיתני דמקודשת ואינה מקודשת אלא אפי' קידשה השני קידושין גמורין ולא אמר מעכשיו ולאחר עשרים אפ"ה קידושי הראשון לא פקעי לגמרי ואע"פ שלא הגיע זמנו עד לאחר שקדשה השני קדושין גמורין כדלקמן:

בעא קומי ר' אלעזר. עלה אמאי אינה מקודשת לשני נימא מה נפשך מה שקנה הראשון בה קנה כלומר כיון דקנין הראשון לא הי' אלא לאחר ל' יום וקונה ומשיי' הוא ועכשיו שבא השני וקדשה קדושין גמורין נימא דהשאר מה ששייר הראשון השני בא וגומר וליפקעו קידושי הראשון לגמרי:

א"ל וכי יש נפשך בעריות. וכי אומרי' מה נפשך להקל היכא שיש כאן צד ערוה וכה"ג איתא בכמה דוכתי ביבמות:

מהו כדון. ומה טעמא לפי שכל אשה שאינה קנויה גמורה לאדם אחד אפילו קדושי מאה תופסין בה ואפי' בא השלישי וקדשה אחר שקדשה השני קדושין גמורין יש לו בה צד קידושין דכיון שהראשון אמר מעכשיו הוה לי' קנויה ומשויירת וקידושי הכל תופסין בה כל זמן שאינה נגמרת להראשון וכן אין קידושי השני יכולין להפקיע של הראשון הואיל שבמקצת קנויה היא להראשון:

נתן לה בשחרית. הראשון שקדשה מעכשיו ולאחר שלשים נתן לה בשחרית על מנת לגרשה בין הערבים ובא אחר וקידשה מהו מי אמרינן דעכשיו קונה השני קנין גמור שהרי גירשה זה או דלמא דגירושיו לאו כלום הן דהרי עדיין לא חלו הקידושין שלו עד לאחר שלשים יום ואכתי קנוי' ומשוייר' היא ואין השני קונה בה קנין גמור:

חד דויד. חכם אחד ששמו דוד סבר מימר כל שהוא קונה כלומר דעכשיו קונה השני בכל זמו ואפי' בתוך ל' כיון שהראשון גירשה קודם שקדשה זה:

אר"ז. דלא היא אלא לאחר ל' הוא דקונה השני קנין גמור דהא אכתי לא גמרי קדושי הראשון בכל הל' יום לשיחולו הגירושין שלו וכשיבא אחר שלשים אז חלו הקידושין והגירושין של הראשון כאחת וקונה השני קנין גמור ונפקא מינה אם בא עוד אחר וקדשה בתוך שלשים תפסו בה ג"כ קידושין שלו:

אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור. כלומר אבל בהא מודה ר' זעירא. אם לאחר שהוסיף בה השני וקנה לה קנין גמור לאחר שלשים ומת או גירשה אסורה היא לראשון דקורא אני בה לא יוכל בעלה הראשון וגו' דאע"פ שגרשה הראשון קודם שחלו קידושין שלו מכל מקום כשיבא הזמן שחלו הקידושין והגירושין כאחת והיינו לאחר שלשים גרושתו של הראשון מיקריא ואסורה עליו לאחר מיתתו וגרושין של השני משום מחזיר גרושתו משניסת:

היו שניהן כהנים. ולאחר שגרש גם השני מיירי שניהן אסירין בה והכל להשמיענו שאפי' גרושי הראשון שהיו קודם זמן הוו עכשיו גירושין וכן שניהן אחין כל אחד אסורה לו משום גרושת אחיו:

היו שלשה אחין וקידשוה שנים מהן. בגוונא דקאמר במתני' אחד אמר לה מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחיו וקדשה בתוך שלשים דעכשיו קדושי שניהם עליה ומתו מהו שמותר השלישי לייבם אותה אם כיבמה הבאה משני בתים היא או לא:

הדא היא דתני ר"ח. ופשיט לה דדמיא להא דתני ר' חייא ושנויה היא ביבמות פ' ד' אחין גבי מתני' דקתני ג' אחין ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת חולצת ולא מתייבמת שנאמר ומת אחד מהן יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת ב' יבמין כגון זו שעדיין לא יצאתה מזיקת יבום של הראשון שאין יבמה יוצאה מזיקת' אלא בביאה וניתוסף עליה זיקת מאמרו של השני וה"נ כן דקידושי שניהם אהנו בה דהואיל והאח השני קידשה קודם שגמרו קדושי הראשון תפסו בה שניהם והויא אשת שני מתים ואסור' להתייבם:

היו שני אחין וקידשוה שניהן. בגוונא דאמרן דהויא מקודשת במקצת לשניהן ומת אחד מהן בלא בנים מהו שיהא השני מותר בה:

מה נפשך. מותרת לו מה שקנה בה בקדושיו במקצת קנה בה והשאר שהיו עליה מחמת קדושי אחיו נפלה לו עכשיו לייבום מאת אחיו:

ר' יודן בר פזי אמר אסור בה. כדמפרש ר' יוסי טעמא כל יבמה שאין כולה לפנים שאינה כולה לפני היבם שהרי אינה זקוקה לו אלא במקצת:

צד הקנוי שבה. צד שהוא קנוי לו ואינה זקוקה ליבום הרי אותו צד נידון משום ערוה שאינה יכולה להתייבם וא"כ הוי לה צד השני כצרת ערוה והרי ערוה פוטרת צרתה ואסורה להתייבם:

יאות אמר ר' יודה בר פזי. ומטעמא אחרינא הוא דכלום נפלה לו לייבום לא מחמת אחיו ולאחיו היתה אסורה מחמת קידושין של זה ולא היא מותרת בתמי' ואע"ג דמצינו טובא דאסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כדחשיב להו בפ' יש מותרות התם אסירא וקיימא כגון אלמנה לכ"ג כו' אבל הכא האיסור על אחיו מחמתו הוא:

בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. קתני במתני' לכן צריכ' שאפילו השני כהן לא תאכל בתרומה מחמת קידושי הראשון שעליה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף