פני משה/עבודה זרה/א/ו

פני משה עבודה זרה א ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מקום שנהגו למכור בהמה דקה לנכרים. כגון מקום שלא נחשד על הרביעה:

ואל ישנה וכו'. ולא שייכא הכא ול"ג להא ואגב שטפא דריש פ' מקום שנהגו נכתב כאן:

ובכל מקום אין מוכרין להם בהמ' גסה. דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות ובהמה גסה מיוחד' למלאכה היא ויעשה הנכרי מלאכה בשבת בבהמת ישראל. וע"י סרסור דליכא לאחלופי בשכירות שאין הסרסור משכיר שרי למוכרה:

עגלים וכו' ושבורין. ואפי' שבורים שאינן ראוין למלאכה גזרו בהו רבנן דילמא אתו לאחלופי בשלימין וגדולים הראוין למלאכה ועוד שאף השבורין חזו למלאכה שטוחנין בהם:

ר' יהודה מתיר בשבורה. ואין הלכה כר' יהודה:

בן בתירה מתיר בסוס. בסוס העומד לרכיבה דכ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי בסוס המיוחד לעופות שהציידים מביאין עליו העופות שצדין בהם דבן בתירה סבר החי נושא את עצמו ורבנן סברי דוקא אדם הוא נושא את עצמו אמרינן ואין הלכה כבן בתירה:

גמ' מה ומותר לגדל. בתמיה והא תנא בא"י קאי ומה האי דקתני מקום שנהגו למכור בהמה דקה וכי מגדלין בהמה דקה בא"י:

כגון מהיר. במדבר הנקרא מהיר ששם מגדלין כדתנן בפרק מרובה אבל מגדלין במדברות שבא"י וכגון מהיר שהוא ראוי לכך שהוא י"ו מיל על י"ו מיל. והכי קאמר סוף פ' מרובה. וכל הסוגיא גרסינן לה בפרק מקום שנהגו הלכה ג':

מאן דאמר מותר למכור מותר לייחד. צ"ל וכן הוא בפסחים דהאי מ"ד לא חייש לרביעה ולא ס"ל כתנא דריש פ"ב אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים:

ומ"ד אםור למכור אסור לייחד. בהמה אצלם כהאי תנא דאין מעמידין:

ר' יונה ר' לעזר בשם רב. דליתא כהוון בעיי מימר אלא אפי' מ"ד מותר למכור אסור לייחד ודכ"ע אית להו דאין מעמידין:

מה בין למכור מה בין לייחד. הואיל דחייש לרביעה א"כ אף למכור אסור דקעבר אלפני עור לא תתן מכשול דב"נ מצווין על הרביעה הן:

בשעה שמוכרה לו כבהמתו של נכרי היא. והלכך לא חיישינן לרביעה דחס על בהמתו שלא תיעקר לפי שברביעה נעשית עקרה אבל כשהוא מייחדה אצלו בבהמות של ישראל חשוד הוא על הרביעה הלכך אסור לייחד:

למה. מה טעמא דמקום שלא נהגו למכור:

מפני שמוציאה מידי גיזה. מוציא אותה ממצות ראשית הגז:

הגע עצמך שהיתה עז. ואין כאן גיזה:

מפני שמוציאה מידי בכורה. שהוולדות יהיו פטורין מן הבכורה אע"פ שחוזר ולוקחן מיד הנררי אח"כ:

מפני שמוציאו מידי מתנות. בזכר מוציאו עכ"פ מידי המתנו' הזרוע והלחיים והקיבה:

מעתה. אי חיישינן מה שמפקיען מן המצות שהיה יכול להתחייב בהן אח"כ א"כ חיטין אל ימכור לו מפני שמוציאן ממצות חלה שהיה מתחייב בקמח שלהן יין ושמן אל ימכור להן מפני שמוציאן מן הברכה אם הוא הי' שותה ונהנה מהן בתמיה:

למה. משום דבהמה גסה יש בה חיוב חטאת דראויה למלאכה ונכרי עושה בה מלאכה בשבת כדלקמן ומצווה הוא על שביתת בהמתו:

ואינו חולב ואינו גוזז. בשבת וא"כ אף בבהמה דקה שייכא בה חיוב חטאת:

אמרי תמן. בבהמה גסה הוא מתחייבת כלומר ע"י מלאכה דהבהמה עצמה עושה בא החיוב חטאת:

ברם הכא. בבהמה דקה הבהמה עצמה אינה עושה כלום:

הוא מתחייב. כלומר הוא שהעושה המלאכה שחולב וגוזז ולא שייך בזה שביתת בהמתו:

מכיון שהוא מוכרה לו לא כבהמתו של נכרי היא. ומה יש בה חיוב חטאת דקאמרת:

פעמים שמוכרה לו לניסיון. על כמה ימים אם תיטב בעיניו ואם לאו יחזירנה לו וכשהוא מחזירה לאחר ימים והנכרי עשה בה מלאכתו בשבת נמצא עבד עבודה בבהמתו של ישראל ומתחייב בה הישראל:

מעתה. נימא אם מוכר לניסיון אסור ואם לחלוטין יהא מותר:

זו מפני זו. גזרו במכירה לחלוטין מפני מכירה לניסיון:

עבר ומכר במקום שנהגו שלא למכור קונסין לו. בעיא היא מי נימא הואיל ובמנהגא תליא מילתא אין קונסין אותו או אפ"ה קונסין אותו וקאמר הש"ס דכשס שקונסין לו להלכ' אם עבר בדבר שהוא מה"ד כגון המטיל מום בבכור וכיוצא בו כך קונסין לו אם עבר על מנהג במקום שנהגו שלא לעשות כן:

ומנין שקונסין לו כמנהג. והיכא שמעינן להא וקאמר מהאי עובדא דר"ל:

וקנסיה בדיפלא. דיופלא כמו בכיפלא ובפסחים גריס בכיפלא כדי שיהדר אחר זה שיחזור לו הנכרי להגמל וכדמפרש ר' יוסי בר' בון דהסרסור מכרו להנכרי וקנסו להסרסור דאי להמוכר עצמו לאו מנהגא הוא דבהמה גסה מדינא אסור דגמל עומד למשא הוא אלא ע"י סרסור מכרו ומדינא שרי וקנסו משום מנהגא בעלמא שהיו נוהגין שם שלא למכור אף ע"י סרסור:

והוה צווחין ליה. היו קוראין לזה הסרסור לגנאי ברא דמסרסר לארמאי:

ר"ל כר' יהודה. דאשכחן נמי לר' יהודה דקניס אע"ג דמדינא פטור:

דתני בשם ר' יהודה. בתוספתא ריש פ"ב דבכורות ונחסר כאן בהעתקה וה"ג התם הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי והמשתתף לו והנותן לו בשותפו' והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ר' יהודה אומר אף המקבל מן הנכרי אע"פ שאינו רשאי ה"ז מעלה בשויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה אע"פ שאינו רשאי ה"ז מעלה אותו ואפי' עשרה בשויו ליתן דמיו לכהן:

וחכמים אומרים וכו'. קתני מיהת לר' יהודה דמקום שאינו רשאי כגון בנותן לו בקבלה דהוי כמוכר לנכרי בהמה גסה ואע"ג דמדינא פטור מן הבכורה דיד הנכרי באמצע קונסין אותו ומעלה להנכרי ליתן לו כמה בשויו כדי שיתן הבכור לכהן ודמיו לכהן לאו דוקא הוא אלא כלומר הבכור שהוא בדמיו ושויו לכהן:

רובה דר"ל מדר' יהודה. וקאמר הש"ס דלא תימא ר"ל כר' יהודה אלא הא דר"ל רבותא היא וטפי מחמיר מדר' יהודה דלא קאמר אלא משום הלכות בכורה דהוי מדאורייתא וקניס היכא דהפקיעו מן הבכור' ודר"ל בהלכות בהמה גסה דעיקר האיסור במכירה גזירה דרבנן היא:

אלא בשבור' שאינה יכולה להתרפות. אבל אם יכולה להתרפאות מודה ר' יהודה דאסור דהא לבתר דתתרפא חזיא למלאכה:

והלא הוא מביא לה זכר הוא רובעה והיא יולדת. וכיון דס"ל דביכולה להתרפאות אסור משום דלבתר הכי תחזי למלאכה ה"נ באינה יכול' להתרפאות דהא חזיא לעוברין והעובר לכשיולד ג"כ חזי למלאכה:

אף אני לא אמרתי אלא בסוס זכר וכו' א"ל וכו'. דאכתי כחזי לעוברין הוי:

זאת אומרת שאסור להמציא להן עוברין. אפי' לר' יהודה קאמר דש"מ דס"ל דאסור למכור עוברין לנכרי כמו דאסור למכור הבהמה עצמה דהא ר' יהודה השיב אף אני לא אמרתי וכו' אלמא דהיכא דאיכא חששא דעוברין ס"ל דאסור:

תמן תנינן. בריש בכורות:

לית הדא אמרה. לאו ש"מ ממתני' דאף עוברין אסור למכור להן דקתני אע"פ שאינו רשאי וקמ"ל דבהא כ"ע מודים דאף ר' יהודה לא פליג הכא אלא בשבורה:

כבר קדמך ר' אבין. דקאמר לעיל דאפי' ר' יהודה מודה בעוברין דאסור למכור להן:

ייבא כהאי דאמר רבי אלעזר. לקמן ובהל' ז' גבי אין בונין עמהן בסולקי וכו' ואם עבר ובנה מותר בדמיהן והכא נמי עבר ומכר מותר בדמיהן:

אלא בסוס זכר. שמסוכן הוא שדרכו שהורג בעליו במלחמה ולפיכך מותר למכור אותו להן:

ויש אומרים וכו'. לפרושי הא דקאמר שהורג בעליו במלחמה יש אומרים מפני שרץ אחר הנקיבות שרואה אצל השונאים ורץ במקום סכנה ויש אומרים מפני שעומד ומשתין ואין בעליו יכולין להציל עצמן במקום סכנה:

לכשיזקין כודנו בריחיים. דברי רבנן הם דטעמא דאסרי בסוס דלכשיזקין חזי למלאכה דכודנו בריחיים וטוחן בשבת ולקמן מפרש לה:

בן בתירה ורבי נתן שניהם אמרו דבר אחד. דסבירא להו אפילו בשארי בעלי חיים אמרינן חי נושא את עצמו:

חייב. דלא אמרינן חי נושא את עצמו אלא באדם חי אבל לא בבהמה וחיה ועופות:

חיים פטור. דאף בבהמה בחיה ובעופות אמרינן חי נושא את עצמו והיינו כבן בתירה דמתיר אפי' בסוס המיוחד לעופות כדפרישית במתני':

ואינון מתיבין ליה אכן. בתמיה דאמאי השיבו לו לבן בתירה מטעמא דלכשיזקין וכו' הא לדידהו בלאו הכי במאי דפליגי והיינו בסוס המיוחד לעופות חיוב חטאת אית ביה:

בשיטתו. של בן בתירה השיבוהו לדידן בלאו הכי חיוב חטאת איכא אלא דבשיטתך דסבירא לך דחי נושא את עצמו אמרינן בהו ואינו אלא משום שבות אף אני אומר לך דמ"מ שייכא חיוב חטאת בסוס דלכשיזקין כודנו לריחיים ומטחינו בשבת:

אומר אני שאסור. בסוס למכרו להן משום שני דברים:

משום כלי זיין. מפני שמלמדו להרוג בידיו את הנופלים במלחמה:

ומשום בהמה גסה. כדאמרן דחזי למלאכה לכשיזקין:

ותני כן. וה"ג כמו שהוא בפ' מקום שנהגו חיה גסה כבהמה גסה:

מאן תניתה רבי. דלדידיה שייכי הני טעמי גם בחיה גסה והלכך אסור למוכרה לו כשם שאסור למכור בהמה גסה:

דברי חכמים. אבל לדברי חכמים קאמר ר' ביסנא בשם רב דחיה גסה כבהמה דקה גרסינן וכן הוא התם ולאיסורא תליא במנהגא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף