מראה הפנים/עבודה זרה/א/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואפילו כמאן דאמר מותר למכור אסור לייחד. והכי קאמר התם ואף רב הדר ביה וכו' והכי משמע נמי לקמן ריש פ"ב דר' יונה הקשה על הא דבעו אינך אמוראי לאוקמי מתני' דאין מעמידין כר"א ע"ש. ולפי זה מקום שנהגו למכור במקום דלאו חשידי על הרביעה בבהמתן הוא ומקום שנהגו שלא למכור במקום דחשודין על הרביעה אף בבהמתן ולעולם אסור לייחד דעל בהמת ישראל לעולם חשידי הן ומש"ה פסק הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מא"ב כמתני' דאין מעמידין וע"ש בהגהמי"י. והא דקאמר הכא מקום שנהגו שלא למכור מפני שמוציאה וכו' אידחי לה האי טעמא כדפריך עלה מעתה חיטין אל ימכור לו וכו' אלא טעמא כדאמרן:

פעמים שמוכרה לו לנסיון והוא מחזירה וכו'. התם קאמר בדף ט"ו ע"א גזירה משום נסיוני דזמנין דזבנה לה ניהליה סמוך לשקיעת החמה דמעלי שבתא וא"ל תא ניסייה ניהליה וכו' והוה ליה מחמר וכו' ונראה דהאי ש"ס לא בעי למימר האי טעמא דנסיוני משום דהא אזלא אליבא דמ"ד מחמר אחר בהמתו בשבת חייב חטאת וכרמי בר חמא בשבת דף קכ"ג ע"ב ולא קי"ל הכי אלא כר' יוחנן דהתם דמחמר פטור וכדפסק הרמב"ם ז"ל בריש פ' עשרים מהל' שבת ומשום הכי נמי לא הביא טעמא דנסיוני שם גבי דין איסור מכירת בהמה גסה לנכרי דמשום הא לא הוי גזרינן אלא טעמא דגזירה משום שאלה ושכירות בלבד כדכתבו המפרשים ז"ל. ומיהו גם על טעמא דנסיוני דקאמר הכא קשיא דהא באותן הימים ברשותיה דנכרי הויא וכדאמרינן בדין הלוקח דבר לנסיון בברייתא דהובאה בבבלי פ' השוכר את האומנין דף פא ע"א הלוקח כלים מבית האומנין לשגרן לבית חמיו וא"ל אם מקבלין אותן ממני אני נותן לך דמיהן וכו' ונאנסו בהליכה חייב וכ"כ הר"ן ז"ל הכא מה"ט לתרץ הקושיא שהקשו התוס' בטעמא דנסיוני ל"ל משום מחמר תיפוק ליה משום שביתת בהמתו לחוד ותירץ מפני שברשות לוקח היא עד שיחזיר מקחו ואין כאן שביתת בהמתו. ויש לומר דהכא בדלא קץ בדמיה עסקינן דעד כאן אמרינן דברשות לוקח הוי אלא בדקייץ דמי המקח כמו שכתב רש"י ז"ל שם והביא הר"ן דהואיל וקצץ דמיהן ומשכו לשם לקיחה הרי הם לקוחין בידו עד שידע שאינה לקוחה. והכא כיון דלא קצץ דמיה כבהמתו של ישראל היא. ומה דלא אמרו התם כנסיוני דאמר הכא ובשלא קצץ זה נכלל בדברי הר"ן דלא שכיחא היא לפי שדרכן של בני אדם שקוצצין לבהמה דמים ואח"כ מנסין אותה. והאי תלמודא ס"ל דאפי' למילתא כי האי חששו רבנן:

כשם שקונסין לו להלכה כך קונסין לו למנהג וכו'. דין קנס במוכר עצמו בהמה גסה מימרא דר"ל היא בפ' השולח דף מד ע"א ומהתם לא שמעינן דקונסין למנהג והכא קאמר דעובדא הכי הוה בר"ל גופיה דקניס להסרסור כדמפרש ר' יוסי בר' בון ואיהו לא עבר אדינא כדפרישית בפנים. ומיהו לכאורה שמעינן מהכא דהא דקאמר ר"ל התם עד עשרה בדמיה לאו דוקא הוא דלא קנסיה אלא בכיפלא ומהתם משמע להמסקנא דעשרה בדמיה דוקא הוא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהל' שבת שם הל' ג' ושמא היינו טעמא דלא קניס בהאי עובדא אלא בכיפלא דלסרסור קנסו ואיהו לא עבר אלא על המנהג שהיה שם והתם במוכר עצמו איירי:

הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'. דברי התוספתא הבאתי בפנים. ומה שכתוב שם אע"פ שאינו רשאי גבי המקבל בהמה מן הנכרי ט"ס הוא ול"ג לה וכן לא גריס בבבלי ריש בכורות להא. ומשמע מסוגיא הכא לקמן דגם ר' יהודה מודה באיסור מכירת עוברין וכן בהמה לעובריה דמשוה לה הכא דהא קאמר כבר קדמך וכו' ולא השיב לו דאנא במכירת עוברין דוקא קאמינא וכדפשיט ליה נמי בבכורות שם בדין מכירת עוברין אלא בדין מכירת בהמה לעובריה בעיא דלא איפשיטא התם ושם גריס דר' יהודה השיב להן בשבורה לכשתלד דלא מקבלה זכר:

והוא הורג בעליו במלחמה. כעין דאמרינן בבבלי פ' ע"פ דף קי"ג ע"ב גבי ששה דברים נאמרים בסוס וכו'. ולא גריס התם בפרקין בהאי עניינא אלא כהא דלקמן מפני הוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליה חטאת וכו'. ובפ' המצניע ר' נתן ובן בתירא אמרו דבר אחד כו' ונתבאר מזה בפירושא דמתני' ותני כן חיה גסה כבהמה גסה. והכי הוא בתוספתא פ"ב וכשם שאין מוכרין להן בהמה גסה כך אין מוכרין להם חיה גסה. ומייתי לה התם בדף י"ו ע"ב וכדמסיק התם דטחני בריחיים והיינו כעין דקאמר הכא מאן חנינתה רבי אלא דמשמע דכ"ע מודים בה דיש בה תורת בהמה גסה מהאי טעמא וכדפסק הרמב"ם ז"ל בהל' שבת שם הל' ה'. ומיהו מהא דקאמר הכא דברי חכמים וכו' משמע דלענין מכירה פליגי ויש לפרשו כדאמר רב גופיה התם בזה דלענין פירכוס הוא דאמרו חיה גסה הרי כבהמה גסה והא דקאמר דברי חכמים כלומר ואף לדברי חכמים לא חילקו אלא בזה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף