פני משה/סוטה/ח/ה

פני משה סוטה ח ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל. דבהכי הוי כרם שתים כנגד שתים ואחת יוצאות זנב ואפי' הן מחמשה מינין מצטרפין:

המבריך. כופף את הזמורה בארץ ומכסה אותה בעפר:

המרכיב. מביא ענף של אילן ומרכיב אותו על גב אילן אחר:

גמ' מי האיש. ריבוייא הוא:

ת"ל אשר נטע. מדלא כתיב אשר כרם נטע דרוש ביה נמי נטע מכל מקום ואפי' אינו כרם שהרי עדיין לא הזכיר כרם:

ת"ל כרם. דדמי לכרם ופחות שבכרם חמשה גפנים הן:

שהיין מגיתו. מימרא בפני עצמה היא ואיידי דאיירי בכרם נקט לה הכא:

שהיין. יין שהוא מגיתו ולא שהה ארבעים יום:

שהיין קוסס. יין שהוא רע ואין סופו להיות שכר יין:

מערבין בו. עירובי תחומין דאלו ערובי חצירות אין מערבין אלא בפת:

ומשתתפין בו. שותף מבואו' וכלומר דאשמעינן דחשיב משקה ולא אמרי' כמיא בעלמא הוא וכדתנן בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים כו':

ומברכין עליו. בורא פרי הגפן:

ונאמנין עליו. ברכת המזון שהיא צריכ' כוס:

ומקדשין בו את הכלה. מברכין עליו ברכת אירוסין דלכתחילה טעונה כוס:

ומנחמין כו'. דדינו כיין גמור בכל אלו:

ונמכר בחנות לשם יין. ואין כאן משום מקח טעות כדאמרינין פ' המוכר פירות דסתם יין חנות יין קוסס הוא אבל המוכר לחבירו יין סתם לא מכר לו יין קוסס דיין סתם יין המתקיים הוא כדאמרינן שם:

ואסור בהוריי' כו' דקי"ל בפ"ג דכריתות דעל היין מגיתו הרי הוא באזהרה עליו על ביאת המקד' וכל שהוא אסור לבא אל המקדש אם הוא שתוי אסור להורות ולהתיר נדרי':

לית לך. למעוטי יין מגיתו ויין קוסס דלא יהא חשיב כיין גמור אלא בזה שהוא אסור להביא לכתחילה לנסך ע"ג המזבח:

וההן. והאי בן סורר ומורר דקי"ל בפ"ח דסנהדרין אינו נעשה בן סורר עד שיאכל בשר וישתה יין:

צריכה. מיבעיא לן אם שתה יין מגיתו ויין קוסס אם נעשה בן סורר ומורה עליו:

אינו משמע. מן המקרא אלא דוקא כרם ולא שאר אילנות:

ודכוותה כולי. דוקא נטע ולא המבריך והמרכיב:

ולא חיללו. דמצי למיכתב ולא חילל וכתיב ולא חיללו משמע מיעוטא לזה ולא לאחר פרט למברי' ולמרכי' דאינו חוזר ופליגי ר' יוחנן ור' חסדא כמאן אזלא האי ברייתא:

דראב"י היא. דאמר נטע כמשמעו ופליג אמתני':

ד"ה היא. ואפי' כתנא דמתני' דהברייתא מיירי כשהרכיב פירות עבירה בהרכבת מין בשאינו מינו דמעטי' קרא ומתני' איירי בהרכבת היתר. וכן פליגי באוקמתא דהאי ברייתא בבבלי דף מ"ג:

מה אנן קיימין. האי הרכבת היתר דמוקמינן למתני' ה"ד דאיצטריך לאשמועינן דחוזר משום הרכבה:

אם כו'. כלומר דודאי בשניהם אילן מאכל ומין בשאינו מינו הן אי אפשר לאוקמי דהרכבת איסור הוא ומעטי' קרא:

ואם בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק מין במינו. האי אילן סרק לאו אילן סרק ממש אלא בילדה קמיירי וקרי לה אילן סרק דעדיין לא טען פירות ואם בשהרכיב אילן מאכל כלומר שכבר טען פירות באילן שלא טען עדיין דקיימא לן זקינה שהבריך בילדה חייב בערלה דאותו ענף שקצץ מהזקינה נעשה עכשיו ילדה:

ניטע כבתחילה הן. כלומר דתיפוק לי' משום ילדה דצריך למיהדר דעדיין לא חיללו ומאי איריא משום מרכיב:

אלא כו'. ע"כ כן אנן קיימין בששניהם מין א' הן וכבר טענו פירות ונתחללו ועכשיו הוא חוזר משום חילול ההרכבה:

אימתי הוא מחללו. אנטע רבעי דעלמא קאי ואיידי דאיירי לעיל בחילול נקט לה. אימתי לפי שמצינו בכתוב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש וגו' ובשנה החמישית תאכלו את פריו ואינו מפורש במקרא מה יעשו בשנה הרביעי' ואם יש היתר לאכלן בד' וס"ל לסתמא דהש"ס דיליף קדש קדש ממעשר ומינה גמרי' פדיון לנטע רבעי אבל לא ידענו אימת מחללו ברביעית או בחמישית:

וקאמר מסתברא בחמישית. הוא דמותר נאכלו וצריך פדיון:

אבל ברביעית דמי' הוא חייב לו. כלומר דאין דמיו נתפסין בפדיונו ברביעית אלא דהוי כמו שהוא חייב דמים לנטע רבעי כלומר שהחוב מוטל עליו לפדותו בחמישית וברביעי' אסור דהרי ממעשר ילפינן דאינו נאכל חוץ לחומה בלא פדיון:

לא מסתברא אלא ברביעית. דהוא עיקר זמן פדיונו כדכתיב ובשנה הרביעית וגו' כדדריש פ"ה ממע"ש דהילולים דקאמר כמו חילולים דלא ממנעי רבנן בין ה"א לח"ת וכדדריש בבלי פ' כיצד מברכין ומגופ' דקרא נלמד דצריך פדיון וברביעית הוא ולא איצטריך למילף ממעשר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף