פני משה/סוטה/א/ב

פני משה סוטה א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כיצד הוא מקנא לה אמר לה כו'. האי אמר לה לאו פירושא דכיצד מקנא לה הוא אלא תרתי קתני וה"ק אם אמר לה אל תדברי כו' לאו כלום הוא ועדיין מותרת אלא דוקא כשאמר אל תסתרי ונכנסה עמו לבית הסתר כו' כדמפרש בגמ':

ומותרת לאכול בתרומה. אם אשת כהן היא:

ושהת כדי טומאה שיעור שהיי' מפרש בגמ':

ואם מת. בעלה קודם שישקנה:

חולצת ולא מתייבמת. כדדריש לה בבבלי מדכתיב גבי אשה שמצא בה ערות דבר והלכה והיתה לאיש אחר ודרשינן לאיש אחר ולא ליבם ואע"פ כן אינה פטורה מן החליצה כשם שאם היה בעלה חי דלא היתה מותרת בלא גט:

גמ' סוף דבר עד שתדבר עמו. אם אנו צריכין שתדבר נמי עם הסתירה הא אם נסתרה בלא דיבור לא תחשב הסתירה כלום בתמיה:

דיברה אתא מימר לך. דצריך להשמיענו דדיבור בלא סתירא לאו כלום הוא ואפילו הקפיד הבעל ואמר לה אל תדברי והאי אל תדברי דמתני' מפרשים אל תסתרי כדמסיק לשון נקי היא מתני' כו' ומיהו דיברה דסיפא על כרחך אית לן למימר דדיבור ממש הוא:

מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחד. אל תסתרי עם פ' ופ' הואיל ומותר להתייחד עם שנים דבסתמא בכשרים מחזקינן להו או דילמא בקפידא דבעל תלא רחמנא והא קפיד:

במחלוקת. היא דלמ"ד לעיל דמקנא לה מאביה ובנה ואע"פ שמותרת להתייחד עמהם ס"ל נמי דמקנא לה משני בני אדם כאחד:

ר' יוסי בעי. אם אמרי' נמי דמקנא לה אפי' ממאה בני אדם כא' ואע"ג דאמרינן בעלמא תרי כמאה היינו היכא דמדינא צריך תרי כגון בעדים תרי ומאה חד דינא אית להו אבל הכא דמדינא מותר להתייחד עם שנים אלא דהואיל וקפיד הבעל מי אמרינן אפי' במאה הוי קפידי' קפידא או דילמא בקפידא כ"כ אמרי' בטלה דעתו אצל כל אדם א"נ שאני בשני' דאיכא למימר קים ליה לבעל בהו דפרוצים הם ואסורה להתייחד עמהן אבל במאה אי אפשר דלית בהו תרי כשירי:

אמר ר' יוסי אמר לה אל תכנסי כלו'. כלומר דר' יוסי בר בון פשיט לי' בעיא דר' יוסי דלא הוי קינוי דאטו אם אמר לה אל תכנסי לבה"כ שיש שם אנשים הרבה מי הוי קינוי דודאי נכנסת:

עמו. לבית הסתר קתני במתני':

אמר ר' מנא. דדוקא עמו שנכנסו שניהם כאחד:

הא זא"ז. שנכנס הוא או היא תחלה לא:

אפי' זא"ז. הוי סתירה דמ"מ יש רגלים לדבר:

לפלטיא. רה"ר בלילה הוי סתירה כשנתייחדו במקום מיוחד:

לחורבה. הוי יחוד אפילו ביום וכן למבואות אפילות:

סוטה מה היא. ודאי או ספק:

אמרו ליה ספק גרסי' וכן הוא בתוספתא שם וכן מה שהגהתי לקמן ומכאן כו' כן סיים שם והיינו דקאמר עלה מיליהון דרבנן דלקמן פליגין על בן זומא דאמר הא דספק רה"י טמא דוקא בדבר שיש בו דעת לשאול דגמרינן מסוטה דאלמא בסוטה כל שיש בה דעת לשאול אסורה ולדידהו מצינו דאפי' יש בה דעת לשאול מותרת:

דאמר ר"ז כו' אין לה רצון. דפיתוי קטנה אונס היא. והא תנינן כל שאין בה כו'. כלומר דגם במשנה שם שנינו דאין בו דעת לשאול ספיקו טהור דמשמע ביש דעת לשאול ספיקו טמא:

ברם הכא. כלומר ולדברי בן זומא דמסוטה ילפי' הרי מצינו דקטנה אע"פ שיש בה דעת לשאול ספיקה טהור הילכך ע"כ הנך רבנן פליגי עלי' וס"ל דלא ילפינן מסוטה:

מפני מה ספק רה"ר כו'. סיום הברייתא דלעיל הוא דשאלו לבן זומא:

שהציבור עושין פסחיהן בטומאה גרסי'. תמן תנינן. בכריתות דכל העריות כו' דחייב על העראה חוץ משפחה חרופה דאינו חייב על העראה כדדרי' לקמן:

החמיר בשפחה. כלומר זה בלבד החמיר בשפחה שעשה בה המזיד כשוגג לענין קרבן כדדריש התם דכתיב וכפר עליו הכהן באיל האשם על חטאתו והדר כתיב ונסלח לו מחטאתו אשר חטא לרבות מזיד כשוגג:

שכבת זרע. כתיב בשפחה חרופה ואינו חיי' עד שיגמור ויפלו':

הכא כו'. דבסוטה נמי כתיב שכבת זרע וא"כ נימא נמי דלא נאסרה לה בהעראה:

ומשני רבי יוסי שאני בסוטה דכתיב ונסתרה. בסתירה לבד קראה. הכתוב טמאה ואסירה עד שתשתה:

ליידא מילה כתיב ש"ז. וא"כ לאיזה דבר נאמר בסוטה שכבת זרע הואיל ולא הקפיד הכתוב על כך:

ומשני לשיעורין. לשיעור סתירה:

כהדא דתני כו' וכמה היא ביאה. באיזה שיעור ביאה ובבבלי מפרש דכל הני דחשיב למעוטי שיעור ארצותה דלא צריך:

כדי חזירת דקל. בבבלי מפרש חזרה דר"א היינו ברוח:

גירדי. אומן גרדי את הנימא:

אע"פ שאין ראיה. גמורה לדבר דקרא לאו הושטת ידו לסל כתב ביה יש זכר ורמז במקצת דהוקשה אשה זונה לככר לחם:

לאחר התרת הסינר. כלומר דמלבד שיעור התרת סינר הוא:

בעצמו שיער. כמה שהוא היה שוהה בביאתו:

ובן עזאי נשא אשה מימיו. הא מצינו דאמר מה אעשה ונפשי חשקה בתורה כו':

נתחמם בלילה:

לתרומה. בתמיה מצינו אשה שהיא אסורה לבעלה ותהא מותרת בתרומה ול"ל קרא:

למה לא. ופריך אלמה לא מצינו הרי אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה ואם בת כהן היא פסולה מן התרומה כדאמרינן ביבמות בסוף ארבעה אחין ומדחזינן דלא תלינן תרומה באיסור בעלה הה"ד נמי איפכא:

לא מצינו כו'. דאף דמצינו מותרת לבעלה ואסורה בתרומה איפכא לא מצינו דהרי חזינן דמחמרינן בתרומה אפילו כשהיא מותרת ומכ"ש כשהיא אסורה לבעלה והדרן קושיין לדוכתיה:

א"ר אבין כן איתאמרת כו' גרסינן. דבאמת כך אמרו וא' ליבם דלתרומה לא איצטריך:

מתניתא אמרה כן. דאסורה ליבם ומנא לן אלא דילפינן מונטמאה:

פרט לאונסין. דאינה נבדקת:

מה את שמע מינה. היכן שמענו זה מכאן:

מה תחת אישך לרצון. אם היתה לרצון. כמו שהוא תחת אישך:

סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כו'. סוגיא כתובה לעיל מס' יבמות פרק עשירי סוף הלכה א' ושם ביארתי היטיב ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף