פני משה/כתובות/ח/י

פני משה כתובות ח י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע. לפי שכתובתה על נכסי בעלה הראשון לפיכך נכסי המת אחראין לכתובתה אלא שהיבם אוכל פירות אם מייבם אותה וסבר האי תנא מטלטלי משתעבדי לכתובה:

שמין אותם. דכל מה שגדל ברשות המת אחראין לכתובה:

וחכמים אומרים פירות המחוברין לקרקע שלו. בבבלי פריך והא כל נכסיו אחראין וערבאין לכתובתה ומשני תני שלה:

כל הקודם זכה. קסברי מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אא"כ תפסה ומחיים דבעל בעינן תפיסה והה"ד נמי דפליגי אכספים דמ"ש כספים מפירות תלושין והלכה כחכמים:

הרי היא כאשתו לכל דבר. שמגרשה בגט ומחזירה ולא אמרינן ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומי ראשונים עליה ולא תסגי לה בגט וכן כשגירשה נימא מצוה דרמי רחמנא עליה הא קעביד ותיקו עליה באיסור אשת אח ולא מצי להחזירה קמ"ל דאמרי רחמנא ולקחה לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו:

גמ' לכן צריכה במופקדים אצלו. כלומר הא דקתני הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע ומאי קמ"ל פשיטא דיקח בהן קרקע דהא משועבדין הן לכתובתה אלא להכי צריכה במופקדים המעות אצל היבם:

שלא יאמר הואיל ואני היורש. שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים ועכשיו תחת ידי הן ושלי הן אלא מוציאין ממנו וילקח בהן קרקע והוא יאכל פירות:

לית כאן שנו. אדברי חכמים במתני' קאי דקאמרי פירות המחוברים לקרקע שלו והא ודאי לאו שלו הוא דהרי כל נכסים אחראין לכתובתה:

אלא להיידא מילה. אלא לאיזה דבר קאמרי חכמים שלו שאם קדם היורש ותפס אין מוציאין מידו גרסינן וכדמוכח מדלקמן וקסברי חכמים דתפיסה מהני להיורש והוא שתפס מחיים וסיפא דקתני והתלושין מן הקרקע כל הקודם זכה לאשמעינן רבותא לגבי דידה דאע"ג דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אם תפסה האשה מהני:

אף בבעל חוב כן. בב"ח במקום כתובת אשה אם תפס אין מוציאין מידו:

ופריך לא כן תני. לקמן פ' הכותב יורש וב"ח במקום כתובת אשה שקדם א' מהן ותפס מוציאין מידו. א"נ יורש וב"ח לא מהני תפיסת הא' לגבי חבירו וכן מוכח מפרק דלקמן ולפ"ז הא דקאמר אף בב"ח כן הכל מן הקושיא היא כלומר לדידך דאמרת דתפיסת היורש מהני אצל כתובת אשה וא"כ אף אצל ב"ח מהני דמאי שנא והא לא כן תני וכו':

נישמעינה מן הדא. תא שמע מהא דלקמן דאין מוציאין מידי וכלומר דרבי אחא בר עולא פשיט לה נמי כהאי דאמר ר' יוחנן הכא דאם תפס היורש אין מוציאין מידו והקושיא דהקשה הש"ס לא כן תני דמוציאין מידו אכתי לא אסיק לה עד לקמן:

הקדיש תשעים מנה. בפ"ו דערכין תנן המקדיש נכסיו והיו עליו כתובת אשה וב"ח אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא ב"ח את חובו אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאשה כתובתה ולב"ח את חובו הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה נכסים הללו על מנת ליתן לאשה כתובתה ולב"ח את חובו. ומפרש לה הש"ס הא דקאמר מוסיף עוד דינר ולא סוף דבר דינר דוקא אלא אפי' כל שהוא ובלבד שיוסיף ואע"ג דהחוב הוא יותר מכדי שווין משום שלא יהא נראה הקדש יוצא בלא פדיון:

רבי אבהו. וקאמר עלה רבי אבהו בשם ר"י מועלין מעילה גמורה כלומר שההקדש חל על הנכסים האלו ואע"פ שקדם שיעבודן של האשה וב"ח ההקדש מפקיע מידי שיעבוד ומועלין בהן כל זמן שלא נפדו. וקשיא. השתא מסיק למילתיה דשמעינן מינה דאם תפס היורש אין מוציאין מידו דהא קשיא לן אהא דקאמר ומועלין בהן דאם ההקדש חל עליהן א"כ יהא נפדה בשווייה ואמאי קאמר מוסיף כל שהוא ופודה ואם אינו נפדה בשווייה כלומר דטעמא דאין ההקדש חל עליהן ואין צריך לפדות בשווייה שאין הפדיון אלא משום גזירה שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון א"כ לא ימעלו בו:

מה אנן קיימין. שינוייא הוא כלומר דהיינו טעמא דמועלין בהן דבמה אנן קיימין נכסים אלו אם במחובר לקרקע וכי יש מעילה בקרקע דהא קי"ל דאין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע כדאמרינן בריש פ"ה דמעילה משום דילפינן מעילה מתרומה שאינה נוהגת אלא בתלוש מן הקרקע:

אלא. ע"כ כן אנן קיימין בקמה של תבואה העומדת ליקצר וכקצור דמיא וכה"ג בשארי מטלטלין דמאחר שאלו עבר הגזבר ותפש בשביל הקדש אין מוציאין מידו אע"פ שיש עליהן כתובת אשה וב"ח והילכך חל הקדש עליהן ושייכא בהו מעילה. הוא גיזבר הוא יורש. השתא פשיט לה דש"מ שאם תפס היורש במקום כתובת אשה וב"ח אין מוציאין מידו דמאי שנא גזבר ומ"ש יורש וכמו דמהני אם תפס הגזבר כן נמי ביורש:

אף בשור כן. כלומר דר' שמואל מקשי למה לך להכריח דטעמא דמועלין בהן דמאחר שאלו תפס הגזבר אין מוציאין מידו משום דלא משכחת לה מעילה במחובר לקרקע אלא על כרחך בקמה עסקינן וטעמא משום דתפיסה מהני תיפוק ליה בלאו הכי דהא מילתיה דר' יוחנן אף בשור שהקדישו והיה עליו חוב דנמי מועלין בו ואית לך מימר שור קרקע בתמיה כלומר דהא נכסין סתמא קאמר ושור נמי בכלל ומשור לא קשיא מידי דודאי שייכא ביה מעילה ומדאמרינן דאינו נפדה בשוויה ע"כ דטעמא משום דתפיסה מהני:

רבי תנחום וכו'. כלומר דמשני דמשור לא מוכחא מידי דשאני שור שהוא קדוש קדושת הגוף וטעמא אחרינא איכא ביה דעשו אותו כהקדש שהזיל כלומר כמו שמזלזל בהקדש אם נהנה בו ולפיכך מועלין בו ולא דטעמא הוי משום דתפיסה מהני והילכך ע"כ איצטריך לן לאוכוחי מקמה או שארי מטלטלין דאינן אלא קדושת דמים וליכא בהו טעמא אחרינא אלא משום דמהני תפיסה:

הכא את אמר מוציאין. השתא מהדר לעיל דמכל מקום קשיא דמברייתא דלעיל שמעינן דאם תפס היורש מוציאין מידו וממתניתין דערכין שמענו דאין מוציאין מידו:

ומשני לפי וכו'. כלומר ודאי מדינא אין מוציאין מידו והילכך מתני' דערכין שפיר מיתוקמא מילתיה דרבי יוחנן עלה כדאמרן ושאני הכא לפי שהורעתה כחה של אשה זו במתניתין דאין כתובתה אלא על נכסי בעלה הראשון והילכך ייפיתה כחה בדבר זה שאם קדם היורש ותפס שמוציאין מידו ובמתני' לא תיתני פירות המחוברין לקרקע שלו אלא שלה כדפרישית במתני':

ותני בברייתא כן אילנות וקצצות. אילנות שנקצצו:

זקנים ונערים. כלומר בין אילנות זקנים או ילדות מוציאין מידן והני ע"כ בתפיסה איירי דהא אילנות לאו בידו הוו וש"מ דאם תפסו היורשים מוציאין מידן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף