רידב"ז/כתובות/ח/י

רידב"ז כתובות ח י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר' אבהו בשם ר' יוחנן לית כאן שלו אלא להיידא מילה שאם קדם היורש ותפס מוציאין מידו. פי' דלא תנינן במתני' מחוברין לקרקע שלו אלא שלה וכן גרס בבבלי ע"ז פריך ולהיידא מילה פי' כיון דתני שלה א"כ מאי קמ"ל בשלמא אי הוי תנינן שלו שפיר קמ"ל לאפוקי מת"ק אבל השתא כיון דתני שלה א"כ להיידא מילה קמ"ל ומשני דקמ"ל דאם קדם היורש ותפס מוציאין מידו אע"פ שלאחר שתפס חזרו למטלטלין ובמטלטלין מהני תפיסה מ"מ כיון דהיו מתחלה מחוברין וזכתה האשה בהן לכתובתה לא מהני תפיסה אף לאחר שחזרו למטלטלין והפ"מ מגי' אין מוציאין מידו והוא ללא צורך אלא דקמ"ל דמוציאין מיד היבם היורש והוי שלה אף לאחר תפיסה ע"ז שאל אם בבע"ח כן אם לנגד בע"ח נמי אמרינן כן כשנשאר מחוברין ונשתעבדו לבע"ח אם אח"כ כשנתלשו וחזרו למטלטלין אם מהני תפיסת היורש לנגד בע"ח או לא מהני כמו יורש לענין כתובה לא כן תני יורש ובע"ח שקדם אחד מהן ותפס אין מוציאין מידו [וכן מוכח לקמן בפ' הכותב ה"ג עי"ש] וכיון דהתם במטלטלין מהני תפיסה ותלי ג"כ בתפיסה כמו היבם וכתובת אשה לענין מטלטלין הכא ע"ז שאל אם לענין דין מחובר התם ג"כ ממש כמו הכא ביבם והאשה בכתובתה דהא בענין תלושין הוי התם ממש כמו הכא ע"ז שאל אם לענין מחובר נמי שוים הם לענין אם קדם ותפס היורש מוציאין מידו ע"ז קאמר נשמעיני' מן הדא הקדיש תשעים מנה כו' מה אנן קיימין כו' בקמה דאי במטלטלין חל ההקדש [עי' בתוס' ז"ל במס' ערכין דף כ"ג וברשב"א ז"ל בפרק השולח דף מ' עי"ש] אלא על כרחך דמיירי במחובר לקרקע דאז לא חל ההקדש משום דמשועבד לבע"ח אך לאחר שתפס הגיזבר לאחר שחזרו למטלטלין נפקע שיעבודא דבע"ח ואין מוציאין מידו הוא גיזבר הוא יורש וש"מ דיורש ובע"ח שתפס היורש המחובר לאחר שחזרו למטלטלין מהני התפיסה ולא דמי יורש וכתובה ליורש ובע"ח ר"ש ר' אבוה בשם ר"י אף בשור כן פי' דפליג על האוקימתא דלעיל דמוקי לה דווקא במחובר לקרקע משום דבמטלטלין לא משתעבד כ"כ לבע"ח דלא יחול ההקדש אלא דבמטלטלין הי' נפדה בשווה ע"ז פליג וס"ל דבמטלטלין נמי כן הדין דפודה בכ"ש ופריך ע"ז אמאי אית לך למימר שור קרקע בתמי' ולמה לא חל ההקדש ולא צריך לפדותה בשווה ע"ז משני ר' תנחום בר מרי בשם ר' יוסי שור עשאו אותו כהקדש שהזיל מתקנתא דרבנן אף שחל ההקדש מ"מ מתקנתא דרבנן נפדה בכ"ש דעשאו אותו כהקדש שהוזל ולא שוה אלא כ"ש [ומכאן מוכיח הרשב"א ז"ל במס' גיטין דף מ' דמוכח מירושלמי בפ' האשה שנפלו דאף במטלטלין נפדה בכ"ש ומוכיח כן מהא דר' אבוה בשם ר' יוחנן דאף בשור כן וממסקנא מוכח זה] וע"ז פריך לפי האוקימתא דלעיל דמוקי בקמה ומאחר שאם עבר הגיזבר ותפס אין מוציאין מידו א"כ מוכח דיורש ובע"ח לא דמי ליורש וכתובה ע"ז פריך הכא את אמר מוציאין מידו והכא את אמר אין מוציאין מידו פי' מ"ש יורש [וכתובה מיורש ובע"ח ע"ז משני לפי שהורעה כחה של האשה כו' ייפיתה כוחה בדבר הזה וכו' ודוק:

מאחר שאילו עבר הגיזבר ותפס כו'. מה שיש לפלפל בזה בשיטת רש"י ז"ל ותוס' ז"ל בחילוק שבין קדושת הגוף לקדושת דמים לענין להפקיע מידי שיעבוד מבואר היטב בחיבורי רידב"ז בסי' כ"ד עי"ש ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף