פני משה/גיטין/ט/יא

פני משה גיטין ט יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אפי' הקדיחה תבשילו. שרפתהו ע"י אור או ע"י מלח כמו אש קדחה באפי וטעמא דב"ה דרשו ערות דבר או ערוה או דבר כלומר שאר דבר סרחון שאינה ערוה:

אפי' מצא אחרת נאה ממנה. דדריש קרא אם לא תמצא חן של נוי בעיניו או אם מצא בה ערוה או דבר סרחון על כל אחד משלשה דברים הללו יכול לגרש והלכה כבית הלל:

גמ' והא תני. בברייתא לב"ש דאפי' יוצאת וראש' פרועה כו' וזהו דת יהודית כדקאמר פרק המדיר ובהא נמי אמרי דיכול לגרשה דדרשינן דבר המביא לידי ערוה ולא משני מידי:

מה מקיימין דבית שמאי. אבית הילל קאי מה מקיימין קרא דבית שמאי דהא כתיב ערות דבר ולדידהו לא הוי למיכתב אלא כי מצא בה דבר:

שלא תאמר. כלומר היינו טעמייהו דב"ה דאי לא הוי כתב אלא כי מצא בה דבר ה"א היוצא משום ערוה אסור משום דבר אחר מותרת כלומר אינה מותרת להנשא לאחר אלא היוצאת משום דבר אחר דקרא איירי בהכי אבל היוצאת משום ערוה אסורה להנשא הילכך כתב ערות דבר דדרשינן או ערוה או דבר:

קרייא מקשי על דב"ש. במתניתין דסברי משום ערוה קשיא למה לי קרא לא יוכל בעלה הראשון וגו' תיפוק ליה דבלאו הכי אסורה עליו דהרי יש עדים שזנתה ואסור להחזיר סוטתו:

אלא כן אנן קיימין ליתן עליו בל"ת. כלומר להוסיף עוד לא תעשה עליו ולחייבו עליה בשני לאוין:

תהא בנדתה. כמשמעו שתהא כמנודה ומרוחקת מבעלה שלא תכחול עיניה ולא תפקוס שרק על פניה להתקשט:

משם ראיה. בתמיה אם את אומר כן תתגנה בעיניו ויבא לגרשה:

ואתייא דזקנים. דלא חיישי לגירושין כבית שמאי דסבירא להו אסור לגרשה אלא אם כן מצא בה דבר ערוה:

ודרבי עקיבא כבית הלל. כלו' דדריש נמי כבית הלל או ערוה או דבר והילכך סבירא ליה במתניתין אפילו משום נוי שאם מצא אחרת נאה ממנה יכול לגרשה ומכ"ש אם היא תתגנה בעיניו ולפיכך התירה אפילו בימי נדתה להתנאות ולהתקשט:

סליק פירקא וכולא מסכתא דגיטין בסייעתא דשמיא

אחר שהשלים גיטין תני נזיר. וכבר בארתי בס"ד בטעם החיבור שבין סוטה ליבמות וכתבתי שם הטעם דלא תני האי ש"ס סוטה ונזיר בהדדי כסידור ש"ס הבבלי משום דלא ס"ל כהא דאמרי' התם כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין אלא דקסבר דאינו רשאי להזיר עצמו אלא מחמת קלקול עבירה ממש ולא מחמת ראיית הסוטה בניוולה והילכך תני נזיר בתר גיטין דתנא אקרא קאי דמביא לעיל בסוף מכילתין והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכדפי' התוס' בריש נזיר בד"ה מ"ט. ואכתי נשאר עלינו חובת הביאור במה שכתבתי שם דהאי ש"ס לשיטתיה אזיל. וזהו למאי דקאמר לקמן בסוף הפרק וכן בריש נדרים דלכ"ע נזיר טהור נמי חוטא הוא ושמעון הצדיק נמי כר"ש ס"ל וכדמפרש טעמא מכיון שהוא תוהא נעשה קרבנותיו כחולין בעזרה והילכך ס"ל דאסור להזיר עצמו מחמת קלקול הספק לבד כ"א מחמת עבירה ודאי ובכה"ג לאו חוטא מקרי דדמיא להאי עובדא דהתם. אבל אין שיטת הבבלי כן דקאמר בנדרים דף ט' לשמעון הצדיק דס"ל נזיר טהור לאו חוטא מקרי דאמודי אמיד נפשיה דיכול לנדור. ועיין בהל' ה' דלקמן בד"ה ואתייא דשמעון הצדיק כר"ש מ"ש שם בסייעתא דשמיא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף