מראה הפנים/גיטין/ט/יא

מראה הפנים גיטין ט יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומניין היוצאה וראשה פרוע כו' ת"ל כי מצא בה ערו' דבר. צ"ל דתרי תנאי נינהו ואליבא דב"ש ותנא דמתני' סבירא ליה אליבייהו דדבר בא להורות שאינה אסורה עליו אלא בעדים כדקאמר בבבלי דילפי דבר דבר מעל פי שנים עדים יקום דבר וקרא לא משתעי כ"א בערוה ממש ולא בדת יהודית והאי תנא דברייתא ס"ל דדבר בא ללמד על דת יהודית שהיא אסורה עליו כערוה ואסור לקיימ' וחוב' עליו לגרש' וביש לו' עדים עליה כדמוקי האי תלמודא בריש סוטה דאי לאו הכי אינו יכול לגרשה כדקאמר התם. וכן מוכח מדמקשי על דב"ש ל"ל קרא לא יוכל וגו' ומשני לעבור בשני לאוין וכדפירשו התוס' דף צ' ד"ה מה להלן והאי קושיא לא קאי אלא לתנא דמתני' דלא משתעי קרא אלא בערוה ממש דאי לתנא דבריית' אפילו יש עדים בדברים כעורין וס"ל דנאסרה עליו וחובה לגרשה מ"מ לא קאי עלה בלאו ומאי משני לעבור עליה בב' לאוין דילמא קרא לדת יהודית היא דאתא. ואפשר לפרש שלא כדברי התוס' ואתנא דברייתא לחוד קאי וקאמר דקרא דלא יוכל וגו' בא ליתן עליו בלא תעשה. ומיהו אפי' לפירוש זה האי תנא דמתני' לא ס"ל דקרא משתעי בדת יהודית דא"כ מצא בה דבר ערוה קאמר ולא אייתר ליה דבר כדאמרן והיינו טעמא דלא משני הכא דדבר ערוה לאו דוקא ועיין לקמן בד"ה ודר"ע:

תהא בנדתה כו' עד שתבא במים. בבבלי פ' במה אשה דף ס"ד לא גריס הכי אלא זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין עד שבא ר"ע ולימד א"כ אתה מגנה על בעלה אלא מה ת"ל והדוה בנדתה בנדתה תהא עד שתבא במים וגיר' דהכא כגי' הת"כ ולפי הך גירסא יש לומר דאף לזקנים הראשונים אית להו דרשת רבי עקיבא ותרווייהו נפקא להו מהאי קרא מדהוי מצי למיכתב והדוה בנדה וכתיב בנדתה דרשינן נמי בנדתה תהא עד שתבא במים ור"ע סבירא ליה דלהאי דרשא לחוד קאתי. ואין צריך למה שכתב הרשב"א ז"ל בחידושי שבת שם דלזקנים הראשונים נפקא לן מבמי נדה יתחטא דאמרי' בשלהי ע"ז מים שהנדה טובלת בהן לדרשה זו איכא למיפרך דילמא ההיא לטהרות אבל לבעלה דחול הוא לא כדכתב הוא ז"ל בעצמו האי סברא אליבא דר"ע ולמאי דאמרן לק"מ. והרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' א"ב הלכה ג' כתב שם דרשה אחרת והיא גם כן מת"כ ורחצו במים זה בנין אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול ואין להאריך כאן בזה:

ודרבי עקיבה כבית הילל. כתב הרשב"א ז"ל ותימה הוא דלמה מוכרח לומר ודרבי עקיבה כבית הלל אלא כדברי עצמו היה לו לומר דהא אית ליה דמשום נוי רשאי לגרשה ולדברי בית הלל עד שימצא בה דבר כגון שהקדיחה תבשילו אבל משום כיעור ונוי לא וצ"ע עכ"ל ואפשר לומר דסבירא ליה להאי ש"ס דבית הלל לא פליגי אדרבי עקיבה אלא דאם מצא אחרת נאה הימנה לא יוכל לגרשה שהרי היא לא גרמה לו דבר אבל אם היא גורמת שתתגנה בעיניו הוי דומיא כעין דהקדיחה תבשילו שמצא בה דבר ומחמת כן שנואה בעיניו ואפילו לבית הילל יכול לגרשה והיינו דקאמר ודרבי עקיבא כבית הילל כלומר דאזלא שיטתו דהתם אפילו לב"ה מפני שהיא גורמת שתשנא בעיניו. וקמ"ל בזה דאפילו בית הילל מודו בכה"ג. ויש קצת ראיה לחילוק זה מדכתב הרמב"ם בפ"י הלכה כ"א ולא יגרש אדם אשתו ראשונה אא"כ מצא בה ערות דבר שנאמר כי מצא בה ערות דבר ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה אבל שניה אם שנאה ישלחנה ע"כ והיינו כרבי יוחנן וכר"א בשלהי מכלתין דמחלקי בין זיוג ראשון לזיוג שני ומפרש הוא ז"ל דאליבא דב"ה קיימי כנראה מפרש"י שם בזה דבזיווג ראשון אפי' לבית הילל שנאוי המשלח אא"כ מצא בה ערות דבר ובזיוג שני אם שנאת שלח. ורש"י ז"ל פירש בזה שנאת שלח כר"ע וא"כ הוי דלא כב"ה. ולפיכך הטור בסי' קי"ט נאדי מפי' זה ופי' אם פשעה כנגדו יכול לגרשה בזיוג שני והב"ח כתב שם דכך נראה מדברי הרמב"ם ולענ"ד נראה דמה"ט סתם הרמב"ם דבריו וכתב אם שנאה ישלחנה לומר אם השנאה באה מחמת' ישלחנה אע"פ שלא פשעה כל כך כמו הקדיחה תבשילו וכדאמרן כדמשמע מהאי תלמודא אבל ודאי משום שמצא אחרת נאה הימנה לא דבהא לא שייך לומר אם שנאם כדכתב הב"ח שם:

ואשר נדרתי אשלמה ישועתה לה'. בריש סוטה בד"ה לפום כן כתבתי בשם התוס' שהקשו על שיטתא דהאי תלמודא דמוקי התם פלוגתייהו דר"א ורבי יהושע הקינוי לאשתו רבי אליעזר אמר חובה רבי יהושע אמר רשות ומפרש לקרא דמיירי שמצא בה דברים כעורין בלא עדים ורבי אליעזר כב"ש דאמרי לא יגרש אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה או דברים כעורין בעדים כתנא דברייתא דהכא וא"כ לגרשה אינו יכול לקיימה אינו רשאי לפום כן אומר חובה לקנא לה ולברר הדבר ורבי יהושע ס"ל כבית הלל ולפיכך אמר רשות שהרי אם רצה יכול לגרשה והקשו התוספות בריש סוטה והא רבי עקיבה מיקל הכא טפי שאפילו מצא אחרת נאה ממנה מגרשה ואפילו הכי קאמר חובה ולא תירצו כלום והנלע"ד בישוב קושיא זו הוא זה אחרי שנדקדק בהסוגיא דקאמר בבבלי הכא דב"ש דרשי כי בלשון דהא והיה אם לא תמצא חן בעיניו דהא מצא בה ערות דבר ור"ע דריש בלשון אם ואי נמי והיה אם לא תמצא חן בעיניו אי נמי מצא בה ערות דבר והשתא לרבי עקיבה צריך טעמא ל"ל לכתוב דבר דהא הקדיחה תבשילו נפקא לן במכ"ש מוהיה אם לא תמצא וגו' דמותר לגרשה ומערוה נפקא לן דאפילו אם נתגרשה משום ערוה מותרת להנשא לאחר כדאמרי ב"ה לעיל והתוס' בשם ר"י בד"ה ב"ש פירשו דבאמת מה"ט אמרי' דר"ע סבר לה בפירושא דקרא ערות דבר כב"ש דחדא מילתא היא ובשם הרב רבי אלחנן פירשו דרבי עקיבה אתי שפיר כב"ה בפירושא דקרא או ערוה או דבר דאי לאו דאייתר ליה דבר להקדיחה תבשילו לא הוי דריש כי מצא בלשון אי נמי אלא בלשון דהא. והנה לכאורה אין נ"מ בזה לדינא אליבא דרבי עקיבא דבין לשיטת ר"י ובין לשיטת ר' אלחנן קרא מתפרש הכי. לב"ש לא מיירי קרא אלא בגירושי חובה שמצא בה דבר ערוה וחובה עליו לגרשה ולב"ה קרא מיירי בגירושי חובה ובגירושי רשות דהקדיחה תבשילו אין חוב עליו לגרשה אלא שמותר לגרשה וכן נמי לרבי עקיבה אף דאמרינן דמפרש ערות דבר כב"ש מכל מקום אליביה האי קרא גם בגירושי רשות הוא דמיירי. אבל כד מעיינין נ"מ גדולה לדינא איכא אליבא דרבי עקיבה בין שיטת ר"י לשיטת ר' אלחנן דהרי לתנא דברייתא דב"ש דאזלא סוגיא דריש סוטה אבתריה כמה שביארנו וכדאיתא התם בהדיא קרא משתעי גם בדת יהודית שמצא בה דברים כעורין ואם יש לו עדים חובה עליו לגרשה דאסור לקיימא ואם אין עדים אסור לקיימה אבל אינו יכול לגרשה לב"ש אלא מקנא לה לברר הספק ע"י בדיקת מי המרים כדאיתא התם. ולב"ה דלא דרשי הכא משום דס"ל בעברה על דת יהודית אין חובה עליו לגרשה (וזה מוכרח מדקמפרש בסוגיא טעמייהו דבית הלל דלא דרשי כב"ש דדבר ללמד לעדים לחוד הוא דאתא דמי כתיב ערוה בדבר דקשה אכתי מנא להו למידרש להקדיחה תבשילו דילמא דבר לדת יהודית הוא דאתי וכהאי תנא דב"ש אלא ע"כ דטעמייהו משום דקשיא להו אליבא דב"ש דלא ס"ל הא דקאמרי ב"ה דאיצטריך למיכתב קרא יתירא דלא תטעי לומר דערוה אסורה להנשא וע"כ משום דס"ל דמהיכי תיתי סלקא אדעתין לומר כן שתהא אסורה לאחר וא"כ לכתוב קרא הכי כי מצא בה דבר ערוה והוי דרשינן דבר המביא לידי ערוה וערוה ממש ומדלא כתב הכי ש"מ דלא בעי רחמנא למכללינהו בחד קרא דלא תימא שחובה עליו לגרשה בדברים כעורין כמו בערוה ממש) ודבר למילתא אחריתא הוא דאתא לגירושי רשות ואין חוב עליו לגרשה כ"א בערוה ממש. ומיהו בהא מספקא לן אליבא דב"ה אי ס"ל דאין עליו חובה כלל בדברים כעורין אפילו אם יש עדים ואם רצה לקיימה מקיימה ואם רצה לגרשה מגרשה או דס"ל דאע"פ כן לקיימה אינו רשאי אלא שחובה עליו לקנאות לה לברר הספק וכמו באין עדים אליבא דב"ש דבזה אין לנו הכרע. וכן היא בעיא דלא איפשיטא בבבלי פרק ארוסה כדבעינן למימר לקמן. והשתא לר"ע אם אמרי' דדריש קרא דערות דבר כב"ש כשיטת ר"י וכתנא דברייתא דרהעא האי סוגיא דסוטה כוותיה נ"מ לדינא איכא דלרבי עקיבה אפילו אם אין עדים בדברים כעורין אסור לקיימה כמבואר. ולפ"ז נתיישבה נמי שפיר קושית התוס' דהתם דודאי לר"ע אם רצה לגרשה מגרשה אלא דאנן אם רצה לקיימה קיימינן והילכך כתבה התורה וקנא לה שתובה עליו לקנאות לה כדי לברר הספק וכל זמן שאין הדבר מבורר אסור לקיימה. ואין להקשות למאי דאמרן לב"ה מספקא לן אם מותר לקיימה הא התם קאמר רבי יהושע כב"ה כו' משמע דאינו רשאי לקיימה ועיין שם הא ליתא דהתם בדברים כעורין בלא עדים מיירי ובכי הא ודאי מותר לקיימה מדתלי טעמא דס"ל לרבי יהושע קינוי רשות משום דסבר כב"ה ואי ס"ד אסור לקיימה א"כ אפילו לב"ה דסברי דאיכא גירושי רשות אכתי שפיר מצינן למימר דקינוי חובה במצא בה דברים כעורין ורוצה הוא לקיימה כדאמרן אליבא דרבי עקיבה אלא ע"כ בכה"ג מותר לקיימה אלא אם יש לו עדים הוא דקמספקא לן וכדבעי בפ' ארוסה דף כ"ה העוברת על דת יהודית ורצה בעלה לקיימה מהו דאפי' בעדים מיירי כדמשמע מדברי הרמב"ם בפ' כ"ד מהל' אישות הלכה ט"ז דמדמי לה התם לדבר מכוער דאפי' בעדים אין כופין הבעל להוציאה לשיטתו כמבואר בדברי המפרשים שם. וכן בעוברת על דת יהודית אף על גב דבעיא דלא איפשיטא היא מכל מקום מדמסיק התם בעל שמחל על קינויו מחול נפשטה גם כן הבעיא דמותר לקיימה אם רצה שהרי אפילו לאחר סתירה קינויו מחול וכ"כ התוס' שם. זהו הנלע"ד בישוב קושית התוס' ומתוך דברי אלה נתיישבו כמה דקדוקים בהסוגיא בסייעתא דשמיא:

הדרן עלך המגרש וסליקא לה מסכת גיטין בסייעתא דשמיא
בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף