פני משה/גיטין/ג/ב

פני משה גיטין ג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הכותב טופסי גיטין. סופר שרוצה שיהיו מזומנים אצלו שפעמים אדם בא לשכרו והוא טרוד בשטרות אחרים:

צריך שיניח. אם רואה תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב כל הגט אלא מניח מקום האיש כו' ובבבלי קאמר דאף מקום הרי את מותרת לכל אדם צריך שיניח שזהו נמי תורפו של גט:

שטרי מלוה. אם שמע שהיה רודף אחר חבירו להלותו מנה או ליקח ממנו שדה צריך שיניח כו' אע"ג דליכא למיחש למידי גזירה שטרות אטו גיטין:

מפני התקנה. מפני תקנת סופר שיהיו מזומנים לו התירו לכתוב טופסי גיטין ושטרות ובלבד שיניח התורף לכתבו לשמה:

ר' יהודה פוסל בכולן. דגזר טופס אטו תורף ושאר שטרות אטו גיטין:

חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה. וגזרינן טופס אטו תורף אבל שאר שטרות אטו גיטין לא גזיר והלכה כת"ק:

גמ' כתב תרפו בטופס. על הרי את מותרת לכל אדם קאי שזהו נמי תרפו של גט כדאמרינן בפ' בתרא גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ואם כתב זה התורף עם הטופס כשר:

פסול. שצריך שיניח גם מקום הרי את מותרת לכל אדם:

מתני' פליגא על ר"י. דקתני הכותב טופסי גיטין וקס"ד דטופסי דוקא קתני ולא שיכתוב ג"כ דבר מהתורף וקשיא על ר"י:

פתר לה. רבי יוחנן ותורפו עמו שכתב גם הרי את מותרת בטופס הגט וטיפא דוקא צריך שיניח מקום האיש כו' ותו לא:

בדא חכמים מכשירין. בתמיה מאי שנא משם האיש והאשה שהרי אף זה תורף הגט הוא:

ומשני ר' ירמיה מפסולו. של גט את למד הכשירו דמי לא מודית אילו כתב כל הגט לשמה ואף הרי את מותרת לכל אדם וכתב שם האיש ושם האשה שלא לשמה שמא אינו פסול הא ודאי מעכב אפילו בדיעבד:

ודכוותה. נמי בהכשירו אם כתב כולו שלא לשמה וגם הרי את מותרת אלא שכתב שם האיש והאשה לשמה כשר דהרי את מותרת אינו מעכב בדיעבד:

הגע עצמך שזיווג. כלומר אם יש כאן זיווג בשמות שנודע בעיר הזאת עוד שם איש אחר כשמו ושם האשה כשמה וכמו דאמרינן בשני יוסף בן שמעון בעיר אחת שאין אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב דא"ל אני לא לויתי ממך אלא חבירו ולפיכך שאל רבי יוסי אם חיישינן ה"נ לומר שמא לא זה כתבו אלא יוסף בן שמעון אחר כתבו לאשתו ונמלך ולא גירשה והשליכו לאיבוד מדעת ולקחתו זו שהיא רוצה להתגרש:

כן אמר לי ר"ז רבי מכיון שאינו מצוי לזיוג. דלא שכיחי שני יוסף בן שמעון:

אפילו זיוג כמי שלא זיוג. כלומר דלא חיישינן להכי ואפי' אתרמי שנמצא אח"כ עוד יוסף בן שמעון אחר אמרינן דזו שהגט בידה היא שנתגרשה מיוסף בן שמעון בעלה:

אם בשלא כתב בטופס תורפו. שלא כתב כלום מהתורף בטופס ואפילו הרי את מותרת בדא ר"י פוסל ואמאי:

ומשני ר' יוסי בר"ז לענין אחר עבד לה ר' יודה. דמדמי לה להאי דענין אחר דלקמיה:

ואתייא כהאי דאמר שמעון בר בא. בפ' גט פשוט דאמרי' שם הרחיק העדים מן השטר שני שיטין פסול משום דיכול להזדייף וקאמר עלה שמעון בר בא בשם ר"י דאפי' חלק ב' שיטין לענין אחר שכתב בה ענין אחר אפילו כל שהוא כלומר אפי' בכל מקום שהוא בכל השטר פסול והיינו נמי טעמא דר' יודא דפוסל בטופס משום שצריך שיניח מקום האיש כו' חלק וגזרינן אטו חלק בכל השטר דפסול שמא יזייף:

מהו מפני התקנה. דקתני במתניתין ואהיכא קאי:

מפני תקנת בנות ישראל. כלומר דמפרש דמפני התקנה אצריך שיניח קאי דס"ל כר"מ דלא בעי כתיבה לשמה ובדין היא דאפי' תורף נמי ליכתוב אלא מפני תקנת בנות ישראל שלא יהו מצויות להתגרש דזימנין דהוי ליה קטטה בהדה ואם יהיה הגט מזומן בידו עם השמות זריק לה גיטה ומגרש לה והילכך תיקנו שיניח מקום התורף דשמא בין כך ובין כך יתפייס:

שאל לר"ח בר בא. הקשה לו על מה דאמר ר' שבתי:

כשר ואת אמר אכין. כלומר הא מדקתני ר' יודה פוסל ש"מ דהאי מפני תקנה דקאמר ת"ק אכשר קאי וה"ק הכותב טופסי גיטין צריך שיניח ואם עשה כן כשר ור"י פוסל אלמא אהא דהכשירו לכתוב טופסין קאמר ת"ק ולא על מה שפסלו לכתוב תורף:

אין תימר פסול ויאות. מסקנת הקושיא היא כלומר אי הוי תני צריך שיניח ואם לא עשה כן פסול מפני התקנה שפיר הוי אתייא מפני תקנת בנות ישראל אבל השתא משמע דקאי אהכשר טופס:

מאי כדון. ושואל הש"ס ומפני התקנה דקאמר מאי היא:

מפני תקנת הליבלר. ואהכשר טופס קאי דס"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי וקרא דוכתב אכתיבה לשמה קאי ובדין הוא אפי' טופס נמי לא ליכתוב אלא מפני תקנת הסופר כדי שיהיה פרנסתו מצויה לו שיהו מזומנים בידו לכשיצטרך התירו חכמים לכתוב הטופס:

הלכה כר' יהודה בגיטין. דגזור טופס אטו תורף וכר"א בשטרות דכשר ולא גזרינן שטרות אטו גיטין:

נאמר הלכה כר"א. ונימא הלכה כר"א לחוד דהא היינו הך דר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים:

ר' בא בשם רב. לא תימא כדר' זעירא אלא ה"ק רב הלכה כר"א בגיטין דפסול וכר' יודה בשטרות דפסול:

נאמר הלכה כר' יהודה. ואכתי קשיא דנימא הלכה כר' יהודה לחוד דפוסל בכולן:

אלא. לעולם כדאמרינן מעיקרא ולא קשיא נימא הלכה כר"א דמשום הכי איצטריך למימר הלכה כר' יהודה בגיטין:

בגין דרב ושמואל תרווייהו אמרין. לקמן בפ' המגרש גבי הא דקאמר ר"א התם אע"פ שאין עליו עדים כשר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וקאמרי רב ושמואל הלכה כר"א דעדי מסירה כרתי:

ולא תיסבור מימר אף הכא כן. כלומר אי הוי אמר הלכה כר"א לחוד הוי אמינא דרב כר"א ס"ל בכוליה דלר"א וכתב דקרא אכתיבה קאי ולשמה בעי אבל לא אחתימה דהא חתימת העדים מפני תיקון העולם הוא ולרב נמי חתימה לשמה לא בעינן:

צריך מימר הלכה כר"י בגיטין. לפיכך קמ"ל הלכה כר' יהודה בגיטין וכלומר מטעמיה דרבי יהודה הוא דפסול דלרבי יהודה כתיבה וחתימה לשמה בעינן כדאמר בפ"ב הלכה ד' עד שיהא כתיבתו ותתימתו בתלוש אלמא דמשוי חתימה לכתיבה ורב כוותיה ס"ל בהא ולא קאמרי התם הלכה כר"א אלא בהא דס"ל עדי מסירה עיקר על אתר. מיד ובגמ' מפרש איזהו על אתר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף