פני משה/גיטין/ג/א

פני משה גיטין ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כל גט שנכתב שלא לשם אשה. כלומר שלא נכתב לשמה של אשה דסתמא נמי פסול:

קול הסופרים מקרין. מקרין לתלמידיהם כשיבא גט לפניכם כתבו כך והזכירו שם איש ואשה בעלמא:

יותר מיכן. מפרש בגמרא מאי יתר דכולהו:

ונמלך. חזר בו מלגרש:

גדולה וקטנה. לאו דוקא:

כתוב לאי זה שארצה אגרש. הא קמ"ל דאין ברירה דלא אמרינן הוברר הדבר שבשעת כתיבה היה דעתו לזו והרי נכתב לשמה:

גמ' מהו מקרין. למי מקרין:

מלמדי תינוקות. הסופרין שמלמדין לתלמידיהם לכתוב כך כך:

מהו יותר מכאן אמן. ברישא גבי מקרין לא נכתב לשום גט כלל אבל הכא נכתב לשום גט ויתר מכאן דמציעתא דהכא נכתב לשם האיש אלא שלא לשמה היא דנכתב ויתר מכאן דסיפא דהכא נכתב לשמו ונשמה כלומר שהרי אמר לאיזה שארצה ומהו דתימא דלשמה הוי דהובר' הדבר למפרע קמ"ל דלא שהרי לא היה כרות לשמה משעה הראשונה ואין ברירה:

כולהם אינן פסולין. כל הגיטין השנוים במשנתינו לפסול כולן אינם פוסלין מן הכהונה ואם בעלה כהן לא נפסלה משום גרושה:

חוץ מן האחרון שהוא פסול. ופוסל לכהונה דלחומרא אמרינן יש ברירה:

איסי אמר כולן פסולין. לכהונה דבכולן יש משום ריח הגט חוץ מן הראשון שלא נכתב לשם גירושין כלל:

כולן פסולין. לכהונה דקסבר אפילו הראשון יש בו ריח גט:

ה"ג מילתיה דר"ל אמר כולן אינן פוסלין כו'. ממילתיה דר"ל שמענו דס"ל לקמן גבי הכותב טופסי גיטין אם כתב לתורף עם הטופס פסול אלמא בעי כתיבה לשמה והכא במתני' כולן לא הוו גט כלל ואינן פוסלין בכהונה:

מילתיה דר' יוחנן אמר כולן פוסלין. דס"ל לקמן אפי' כתב תורף בטופס שהיה לו כבר ונזדמן לו שם האיש ושם האשה כשר וכר"מ דלא בעי כתיבה לשמה וה"נ כולן פוסלין לכהונה:

מילתיה דר' אלעזר. דלקמן שמעינן מינה דס"ל כולן אינן פוסלין לכהונה כדמפרש ואזיל:

כתב קידושין. שטר קידושין שכתבו שלא לשם אשה זו מהו שיתפסו בה קידושין מי אמרינן דבעינן לשמה כמו בגיטין או לא:

ה"ג מן מה דלא צריכין לה בגיטין שאינן פסולין. כלומר דהש"ס מסיק לה למילתא דע"כ ר"א סבר דאינן פוסלין לכהונה אם כתב בגיטין שלא לשמה דמדחזינן דלא מספקא ליה כלל בגיטין ולפיכך לא שאל ר"א אלא בקידושין:

אין תימר צריכין לה בגיטין. כלו' דאי לא תימא הכי אלא בגיטין גופה מספקא ליה אם הוי גט לענין לפוסלה לכהונה קשיא לא ישאול ר"ח בקידושין דודאי תפסו בה דק"ו הוא מגיטין:

מה אם גיטין. דצריך לשמה דכתיב וכתב לה לשמה. וכתב שלא לשמה לא נגעו בה גירושין. בתמיה כלומר מי לא נגעו בה גירושין לדידך דמספקא ליה גם בגיטין אם פוסלה מן הכהונה אם כתב שלא לשמה משום דלחומרא איכא למימר דהוי גט:

קידושין. דאין לנו דרש מפורש דצריך לכתחילה לשמה אם כתב שלא לשמה אינו דין דנלך להחמיר ויתפסו בה קידושין אלא ע"כ דפשיטא ליה לר"א דבגיטין לא הוי גט כלל שלא לשמה ולפיכך שאל בקידושין:

ותהא פשיטא ליה הא. א"כ ותיפשוט לר"א דתפסי בה קידושין הואיל דאין צריך לשמה בקידושין:

כן הוא פשיטא ליה. וקאמר הש"ס דבתר דבעי הדר פשטה והכי פשיטא ליה דלא תפסי בה קידושין דבקידושין בעי נמי לשמה:

הואיל ולא למדו. דאשה מתקדשת בשטר אלא מגירושין דכתיב ויצאה והיתה מה יציאה בשטר אף הויה בשטר ומה בגירושין אינה מגורשת שלא לשמה אף בקידושין אינה מקודשת:

הדא דתימר. זאת אומרת ממתני' דקתני כתוב לאיזה שארצה אגרש דפסול משום דגט אחד פסול בשתי נשים ששמותיהן שוות ואי אפשר לגרש לשום אחת מהן בזה הגט ובעי אם דכוותה והן שני גיטין שכתב גט לכל אחת ואינו ידוע איזו גט של זו ואיזו של זו אם נמי פסולין בשתי נשים ששמותיהן שוות:

אמר ליה וכיני גרסי'. כן הדבר דפסולין דמאי שנא וכן הוא בהמגרש:

א"ל והתנינן. בהמגרש שני גיטין ששילחו שנים ששמותיהן שוין ונתערבו כשירין ונותנין שניהן לזו ולזו:

תמן. שאני התם דמתחילה ניכרין וידועין היו זה הגט כרות לשמה וזה כרות לשמה אלא שלבסוף נתערבו ותערובת היא שגרמה לספיקא ונותן שניהן לזו ולזו וממ"נ מגורשת:

ברם הכא. שמתחילה בספק הוא ולא זו כרות לשמה ולא זו הילכך פסול:

מכיון. ופריך אמאי לא נימא מכיון שנתן לה תיגלי מילתא למפרע שזה הגט היה לשמה משעה ראשונה:

ומשני ר' יוסי דר"ש היא דלית ליה ברירה:

דתני. בתוספתא דכלים ובספרי הדפוס הועתק בטעות והגהתי כמו שהוא שם:

אמר לאומן עשה לי שני זוגין א' לקרקע. והיינו לדלת כדתני התם זוג של דלת טהור מפני שמחובר לקרקע ושל בהמה טמא ואם א' לאומן לעשותן ולא פירש איזה של דלת ואיזה של בהמה:

אחת לשכיבה ואחת לאהלים. דשל שכיבה מטמא משום משכב ומושב ושל אהלים טהור דמחצלות אינן ראוין לאהלים:

שני סדינין אחד לאהלים. ושל אהלים טמא:

וא' לצורות. דטהור הוא כדתנן פכ"ד דכלים:

הרי אלו טמאין. כולן שאינו ידוע איזה טהור ואיזה טמא:

עד שיפרישם בטהרה. כלומר שיפרש איזה זוג לדלת והוא טהור וכן כלן:

ר"ש מטהר. ששניהן בחזקת טהרה עד שעה שיפרש איזה הכלי הוא טמא וכמה דאמר ר"ש תמן דאזלינן אפי' לקולא ולא אמרינן לטמא טהרות שנעשו ע"ג למפרע משפי' כלי זה לדבר המקבל טומאה אלא עד שיהא כלי טמא משעה ראשונה וכן נמי הכא כך הוא אומר עד שיהא כרות לשמה משעה ראשונה:

ולא אמרינן הוברר הדבר למפרע:

ר' חנניא כו'. קאמר דרבי היא מתני' דלית ליה ברירה:

ותני כן. תנ"ה לרבי:

כל התנאים פוסלין בגט. אם נכתבו בתוכו ואפילו כתב לה ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתקיים התנאי לפי שמשעה ראשונה לאו כרות גיטא הוא ואין אומרי' לכשנתקיים התנאי הוברר הדבר למפרע דאין ברירה:

את שהוא פוסל בפה. כדמפרש ואזיל אם אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני פוסל אפי' אמר לה בעל פה משום דהוי שיור בגט כדאמרי' בריש המגרש פוסל נמי בכתב אבל בעל מנת דאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב:

אמר ר' יודן מה פליגין. כלומר דר' יודן דחי לה להא דמוקי מתני' כרבי ומטעמא דאין ברירה וקאמר דלא היא דלא נחלקו אלא בשביטל התנאי אבל אם נתקיים התנאי אף רבי מודה דאמרינן הוברר הדבר למפרע:

הרי הוא אומר כל התנאין כו'. סיומא דמילתי' דר' יודן היא כלו' ע"כ בשביטל תנאו פליגי דאלת"ה א"כ כל התנאים ששנינו בגיטין דלא כרבי בתמי' דקאמרת אפילו נתקיים התנאי לאו כלום הוא:

א"ר חיננא. לעולם לרבי אפילו נתקיים התנאי לאו כלום הוא דאין ברירה ולא קשיא מכל התנאים ששנינו דתמן כלומר בברייתא דרבי בכותב התנאי בגט על מנת כן אני מגרשך וכן במתני' על מנת שאיזו שארצה אגרש כיון ששמותיהן שוות כמי שנכתב התנאי בגט הוי ואינו כריתות:

ברם הכא. בכל תנאים שבעולם בנותן על מנת כן ואומר לה בע"פ הילכך כשנתקיים התנאי הוי גט וכן אם חזר וביטלו דכיון שלא כתבו בגט רוצה הוא שתהא כתיבת הגט כרות לגמרי:

הדא אמרה אין תופסין כרבי. לשון שאילה הוא כלומר לרבי דמכשיר בע"פ בנותן ע"מ כן ופוסל בכותב בתוך הגט אם נימא לדידיה דאפי' כתבו לאחר התורף נמי פסול וא"כ אין חילוק בין טופס לתורף ומי נימא נמי דסבר רבי שאין הסופר רשאי לכתוב הטופס שלא לשמה כמו שאינו רשאי בתורף דהא משוי תורף לטופס ולרבי אין כותבין טופס:

מן את בעי מרבי. ממי אתה רוצה מרבי אין הכא נמי דלית ליה טופסין דכר' יודה ס"ל דר' יודה פוסל בטופסין לקמן שעושה טופס כתורף:

ר"ל. פליג על ר' יוחנן ואמר כל התנאין פוסלין בגט לד"ה ולא פליגי רבי ורבנן בהא:

ועבד כר"ל. דחכמים פוסלין לכל התנאים:

שבקין ר' יוחנן ועבדין כריש לקיש. בתמיה:

והורייתא דר"ל לאו הורייה. וכי אין לסמוך על הוראתו של ר"ל אע"פ שתלמיד ר"י היה דודאי לא פליג אר"י רבו אלא כדאמר ר' יעקב לא דריש לקיש פליג אלא מתניתא אחריתא שמע דתני בה ד"ה פסול ועמד עליה לסמוך על הברייתא:

אמר ר' יוסי בר בון לא דר"ל כו'. טעמיה דר' ירמיה נמי מפרש דבשביל שהיה ר"ל פליג על ר"י לא היה מתריס לנגדו אלא בשביל לברר הלכה ומוצא הדין היה מפלפל כנגדו וכד שמע חדא ברייתא שהוא נגד ר"י הוה סמיך עלה ואם לאו היה מבטל דעתו נגד דעת ר' יוחנן רבו והכא על מתניתא סמיך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף