פני משה/בבא בתרא/ג/א

פני משה בבא בתרא ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' חזקת הבתים. כל הני דחשיב במתני' דבר שעושין פירות תדיר הן ובית השלחין מתוך שמעין בתוכו שמשקין אותו ממנו תמיד עושה פירות תדיר וכל אלו חזקתן שלשה שנים שאם יש לו עדים שהחזיק בהן אע"פ שאבד שטרו נאמן לומר שהם לקוחין בידו ולא אמרי' ליה אייתי שטרא שמכרו לך דעד תלת שנין מזדהר אינש בשטרי טפי לא מזדהר ואמרי' ליה להתובע אם איתא דלא זבנתיה הוה לך למחות בפני שני' ולומר להם תדעו דפלניא אכיל ארעאי בגזלנותא והיה הדבר מגיעו לאזניו דחברך חברא אית ליה והיה נזהר בשטרו ומדלא מחית את הוא דאפסדת וחזקת ג' שנים של אלו מיום אל יום:

והעבדים. ואע"ג דקי"ל הגודרות והוא מלשון גדרות צאן והה"ד לכל בעלי חיים אין להם חזקה היינו דאין להן חזקה לאלתר שאם היו של אדם אחד ונכנסו לבית אדם אחר אין זה יכול לטעון לקוחים הם בידי שכן דרכן ללכת מבית אל בית אבל אם החזיק בהן שלשה שנים הויא חזקה:

שדה הבעל. המסתפקת למי גשמים ואינה עושה פירות אלא פעם אחת בשנה חזקתה שלש שנים ואינה צריכה מיום אל יום:

גמ' מנין לחזקות. שהן לשלש שנים:

משור המועד למדו. כמו דשור המועד אחר שלשה נגיחות יצא מחזקת תם ונעשה מועד ובנגיחה רביעות משלם נזק שלם כך לענין חזקה כאן אחר ג' שנים יצא מחזקת המערער לחזקת המחזיק והמערער צריך להביא ראיה:

לא רבי יודה. הא לא אמרי' דשור המועד צריך ג' נגיחות בג' ימים אלא אליבא דרבי יהודה בפרק כיצד הרגל אבל ר"מ ס"ל התם דאפי' בג' נגיחות ביום א' נעשה מועד וא"כ אם אנו למדין חזקה משור המועד ודאי אליבא דרבי יהודה היא ומקשינן זמן חזקה לזמן שור המועד וכל חד לפי הענין השייך לו מה שור המועד לג' ימים אף חזקה לג' שנים דאלו לר"מ אפי' בחדא שתא ליהוי חזקה כדס"ל בשור המועד בחד יומא והשתא קשיא דתנינן תמן במתני' לקמן רבי יהודה אומר לא אמרו ג' שנים וכו' והא עיקר מילתא דחזקה שלש שנים בכל מקום לא אתיא אלא כר' יודא אלא לאו ש"מ דלאו משור המועד הוא דלמדו:

המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו מפתח. הוה כמאן דאמר ליה לך חזק וקני וקנה. וגרסי' ליה בפ"ק דקידושין הלכה ד' עד ר"ל בשם בר קפרא:

שראוין ליצבר. לתוך הבית:

משכוכית. כדמפרש ואזיל:

אית דאמרין חוטרא. מקל של הרועה והצאן מכירין אותו כשרומז עליהן במקל והולך כל העדר אחריו:

פנדורא. תוף בלשון יוני פנדורא ובקידושין גריס שרקוקיתא זוג המקשקש לפני העדר והולכין אחריו וכן בתוף:

תיישא רבא. תייש גדול וחריף והולך לפני העדר וכולן נמשכין אחריו. ואיתא להאי מילתא בשלהי ב"ק:

המוכר. מקום קבר לחבירו ובו כוכין הרבה:

ועבדים. קתני במתני' דיש להן חזקה ר' סימון וכו' אגב דלקמן מייתי לה וגרסי' להאי סוגיא בעשרה יוחסין הל' ב' והתם נשנית לפי המסקנא דהכא:

כל זמן שמושלך בשוק. אין דין אסופי עליו ואביו או אמו מעידין עליו:

נאסף מן השוק. שם אסופי עליו וצריך שני עדים להעיד עליו שהוא כשר:

ואביו ואמו. אם שניהם מעידין עליו שהוא בנם נעשין לו כשני עדים כשירין ונאמנין:

וחשוד אדם לומר. ר' אבהו אסיפא הוא דפריך מ"ט דאביו לבדו אינו נאמן וכי חשוד אדם לומר על מי שאינו בנו שהוא בנו ואע"פ שהוא נאסף מן השוק מ"מ ליהמניה מטעמא דאין אדם חשוד בזה ומה לו לשקר בכך:

דילמא בניכסי הגר איתאמרת. שמא לא אמרו אלא בגר שאין לו יורשין ובהא הוא דאיכא למימר שאוסף לו אחד מן השוק ולומר עליו בנו הוא כדי שירשנו ולפיכך הוא אינו נאמן לפי שחב לאחרים הוא דנכסי הגר שמת ואין לו יורשין כל הקודם זכה:

א"ל. רבי סימון הרי כל רבותינו בגולה מעידין עלינו וכו' וכך קבלנו שלאחר שנאסף מן השוק אין אביו בלבדו נאמן עליו:

הדא דתימר. דכל זמן שאינו נאסף מן השוק אחד מהן מעיד עליו בתינוק שאינו מרגיע עצמו ואינו יכול עדיין לדדות ממקום למקו':

אבל בתינוק המרגיע. שיכול להרגיע ולהיות רגע כאן ורגע כאן:

הדא היא דאמר רבי יוחנן. בעלי חיים המקפצין שיכולין לקפוץ ממקום למקום אין להם חזקה שיהא המחזיק בהן נאמן לטעון טענת חזקה לאלתר דשמא מעצמן באו לבית וה"נ הואיל והתינוק הזה יכול לדדות הוא חיישינן שמא לא זהו התינוק שהשליכו וממקום אחר בא לכאן ואע"פ שלא נאסף מן השוק צריך שני עדים שיעידו עליו:

תלש מאחת מהן. תלש עצים ועשבים כדי לתקן את השדה דבנכסי הגר קנה בכה"ג:

לקנות חבירתה. כלומר לקנות גם חבירתה עם אותה השדה שהחזיק בה:

ולא לקנות המיצר. לא נתכוון להחזיק בהמצר שבנתיים דאלו החזיק במצר בעיא היא לקמיה:

היא נקנית. לא קנה אלא אותה השדה שהחזיק בה לבד ולא את חבירתה:

נתכוון לקנות המיצר ושרע מינה. ולמטה ממנה מן המיצר וכלומר שהחזיק המיצר ע"מ לקנות אותן השדות מהו אם מהני חזקת המיצר להשדות דכאפסרא דארעא הוא או לא ולא איפשיטא:

לקנות דרומה ולא אמצעיתה. שלא נתכוון לקנות כלום באמצע השדה והוי כמיצר המפסיק בין שתי השדות לא קנה אלא מקום צפונה בלבד וכגון שאין השדה זו מצויינת במצריה:

תמן תנינן. לקמן בפ' הספינה הלוקח פשתן מחבירו ה"ז לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה:

לא קנה אלא מה שתלש. כדמפרש רבי אבדומא למילתיה:

נחותא. שהיה רגיל לירד לבבל:

בניכסי הגר אתאמר. לא אמר שמואל לא קנה אלא מה שתלש אלא בנכסי הגר דס"ל דכיון דאויר באמצע לא קנה השאר ודמיא להא דרב חסדא דלעיל ובנכסי הגר הוא דאמרי' הכי שאין דעת אחרת מקנה אותו:

בגין דלא תימר קשיא לשמואל. וכי בשביל שאתה סבור משום דלא תקשה אדשמואל ממתני' דקתני ותלש כל שהוא קנה דמשמע דקנה הכל את דחיק אנפשיך לאוקמי לדידיה בנכסי הגר לא היא אלא דשמואל אפי' בעלמא קאמר למילתיה:

משוך בהמה זו לקנות. שתקנה במשיכה זו קנה:

לקנות וולדותיה לא קנה. כן היא הגי' בפ"ק דקידושין הלכה ד' ונכונה היא דמשיכה דבהמה לא מהני לולדותיה וכדמפרש ואזיל:

לקנות היא וולדותיה קנה. והכי איתא התם דמגו דמהני משיכה לדידה מהני נמי לולדותיה:

הדא דתימר. לקנות ולדותיה לא קנה:

בשלא היתה. הבהמה עוברה אבל אם היתה מעוברת עשו אותה כאחד מאיבריה ומהני משיכה דידה לעוברה:

והתני. ופריך לה הש"ס על הא דקאמר אם היתה עוברה קנה והתניא בברייתא המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום משום דהוי דבר שלא בא לעולם:

אויר חורבת לחבירו. להוציא בו זיזין לא עשה כלום דאין כאן על מה לחול הקנין:

ומשייר לו לעצמו דכל כה"ג אמרינן בעין יפה הוא שייר לעצמו:

שלשה הן שהן נאמנין. בעדותן לאלתר אבל לאחר זמן אין נאמנין:

החיה. המילדת נאמנת לומר זה יצא ראשון ובכור הוא:

והשיירה. העוברת ממקום למקום ומצאו תינוק מושלך וכשהוא עדיין בשוק בהא הוא דאמרו דאחד מהם נאמן כדר' סימון לעיל:

והמטהרת חברותיה. מחמת שאומרת על עצמה טמאה היא מטהרת חברותיה כהאי דתנינן בפ"ט דנדה:

כולן טמאות. ובמשולבות ודבוקות זו בזו מיירי ואין ידוע מאיזו מהן:

ובלבד מעת לעת. משעה שנמצא הדם תולין בזו לטהר חברותיה אבל לאחר מעת לעת אין תולין בה. ואיתא להא בפ' עשרה יוחסין שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף