פני משה/בבא בתרא/ב/יא
< הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי מראה הפנים
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' אילן שהוא נוטה לתוך שדה חבירו קוצץ. הענפים עד גובה מלא מרדע ע"ג המחרישה שלא יעכבהו מלהוליך מחרישתו שם. מרדע מלמד הבקר:
החרוב והשקמה. שצלן מרובה וקשה לשדה:
כנגד המשקולת. הוא חוט שבוני החומה תולין בה משקולת של אבר וכלומר קוצץ כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר של שדהו:
בית השלחין. היתה שדה חבירו בית השלחין והיא ארץ שצריכה תמיד להשקות אותה:
כל האילן. אפי' אינו חרוב ושקמה קוצץ כנגד המשקולת מפני שהצל רע לבית השלחין:
אבא שאול. ארישא קאי דקאמר ת"ק קוצץ מלא המרדע ואפי' הוא אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק שאינו עושה פירות קוצץ כנגד המשקולת ואין הלכה כאבא שאול:
אילן שהוא נוטה לרשות הרבים קוצץ. את הענפים התחתונים כדי שיכול גמל להיות עובר עם רוכבו:
גמל טעון פשתן. ואין צריך לקוץ כדי גמל ורוכבו דרוכב גחין וחליף תותיה:
מפני הטומאה. שמא יאהילו הענפים על כזית מן המת וכיוצא בה ויטמא האדם העובר שם והלכה כת"ק בלבד:
גמ' ר' יונתן הוה דאין טבאות. הוא היה הדיין שהיה יכול לדון בטוב שהיה מקיים בעצמו התקוששו וקשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים כדמייתי האי עובדא שהיה לו שכן עכו"ם אחד שכינו בבית ובשדה והיה לר' יונתן אילן נוטה לתוך שדהו של הנכרי:
אתא קומי חד דיין אכן. בא לפניו דין אחד כן שהיה אילן של אחד נוטה לתוך שדה חבירו ותבעו לפניו לדין ואמר להן לכו עכשיו ובאו למחר וזה שכינו העכו"ם שמע ואמר בשבילי לא יצא דין הזה ממנו שסבר היה לדחותם מעליו צוה להם שילכו לפי שגם אילן שלו נוטה לתוך שדהו:
למחר אני מבטל אילו מדידי. אני משכים ומבטל וקוצץ אילו הענפים שלו הנוטים לתוך שלי שעכשיו אני רואה שאינו הגון לעשות כן שהרי אלו באים לדין על זה:
וחמי היאך דינא נפק. ואח"כ אראה היאך יצא הדין ממנו ואם יצוה לזה לקצוץ ענפיו הנוטים אז אראה לעיני כל שהוא דן לכל העם ואינו עושה דין לנפשו ואינו נחשב לכלום:
באפתי רמשא. לעתותי ערב שלח רבי יונתן אחר הבעל מלאכה שלו ואמר לו צא ותקוץ את כל הנוטה מאילן שלי לתוך שדהו של העכו"ם:
בצפרא קרץ. בבקר השכים בעל הדין וחזר ובא אצל רבי יונתן וצוה לו לקוץ את הנוטה לתוך חבירו ואמר הנכרי לרבי יונתן ושלך מה הוא ומפני מה אתה מניח ענפי אילן שלך להיות נוטים לתוך שדה שלי ואמר לו צא וראה היאך שלי עושה בשלך ויצא וראה שכבר נקצצו ונתן השבח בריך אלההון דיהודאי שצוה להם על הדין ועל המשפט וזה קיים בעצמו כן:
חדא איתא. ומייתי עוד עובדא משבחו של ר' יונתן אשה אחת שהיתה לה איזה דין ומשפט והביאה לו תאינים לכבדו ואמר לה בבקשה ממך תוציאם כמו שהכנסת אותן אם מגולין וראו כל העם שהם תאינים תוציאן מגולין ואם לאו תוציאן כמו שהיו מכוסין שלא יאמרו הבריות דינרין הביאה לו והוא כיבדה בשביל זה בתאינים שלו. ולמדין אנו מהמעשה הזה כמה צריך אדם לצאת ידי הבריות ושלא ליתן מקום לחשוד אותו:
ואייבליה. והביא לו תאנים לאכול:
מדנפק. כשיצא מן הגינה ראה אילו התאנים הנקראו' בנות שבע הלבנים והן ממין היפה והמשובח וא"ל למה לא האכלתני ממין הזה ובודאי לא מעין רעה עשית זה והשיב לו שהן של בני ואם תרצה תקח לך ור' חנינא חשש משום גזל בנו ולא היה רוצה לקחת אותן ואף שמסתמא היה בנו מתרצה בכך אעפ"כ החמיר על עצמו:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |