פני יהושע/שבועות/ז/ב

פני יהושע שבועות ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בגמרא וכתיב התם טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן טומאת מקדש. משמע הכא להדיא דבביאת מקדש אפי' מחוסר כיפורים חייב בעולה ויורד דהא האי עוד טומאתו בו דרשינן ליה בגמרא בכמה דוכתי דאתי לרבות מחוסר כיפורים והיינו לכרת דכתיבא בהדיא בהאי קרא גופא ועוד דלאיסורא ודאי לא איצטריך דמפרשת יולדת ילפינן לה דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה נמצא ממילא דהאי טומאתו דעולה ויורד נמי איירי אפי' במחוסר כיפורים דהכא כתיב קרא או כי יגע בטומאת אדם לכל טומאתו ודרשינן מינה בת"כ דהאי לכל טומאתו לרבות טומאת מגע זבין וזבות נדות ויולדות והנך כולהו מחוסרי כפרה נינהו וא"כ לפ"ז אין מקום למה שהקשו התוס' דהשתא דאיכא ג"ש דטומאתו טומאתו למאי איצטריך ג"ש דרבי ולמאי דפרישית א"ש טובא דאפי' אם נאמר דרבא אית ליה האי היקישא דבכל קודש וג"ש דר' יוחנן בפ' אלו הן הלוקין דיליף טומאתו דקודש מטומאתו דמקדש אפ"ה איצטריך נמי הך ג"ש דאי מחד מהנך ה"א דטבול יום ומחוסר כיפורים נמי חייבין בעולה ויורד כמו במקדש מש"ה איצטריך האי ג"ש דרבי למימר דלענין עולה ויורד לית לן למילף קודש ממקדש בשום ילפותא אלא דלקודש איצטריך ג"ש באפי נפשה וממילא אימעטו טבול יום ומחוסר כיפורים מעולה ויורד כיון דבאכילת קדשים ליכא כרת בהנך כמו שכתב הרמב"ם ז"ל להדיא דבפ"ג בהלכות ביאת מקדש כתב להדיא דחייב כרת בטבול יום ומחוסר כיפורים ובהלכות פסולי מוקדשין כתב להדיא דטבול יום ומחוסר כיפורים אין בהם חיוב כרת ולע"ד שמכאן הוציא הרמב"ם דין זה כיון דלכ"ע אית להו ג"ש דרבי ומה שלא כתב הרמב"ם ז"ל חילוק דין זה דטבול יום ומחוסר כיפורים בהלכות שגגות לענין עולה ויורד יבואר לקמן בריש פרק ב' אי"ה כן נראה לי נכון ודו"ק:

בתוספות בד"ה אתיא טומאתו טומאתו ואע"ג דגבי תרומה נמי כתיב טומאה בפרשת אמור כו' וא"ת לר"ל דלא גמר ג"ש דטומאה כדאמר בפרק בתרא דמכות מנ"ל וי'ל דאתי' ליה מהיקישא כו' עכ"ל. ולא ידענא מאי קשיא להו להתוספ' דשפיר אית לן למימר דנהי דלא יליף ריש לקיש הך ג"ש דטומאתו למילף קודש ממקדש היינו משום דע"כ קסבר ר"ל דהאי טומאתו דקודש איצטריך לדרשא אחריתי וטומאתו דמקדש איצטריך למחוסר כיפורים משא"כ הך ג"ש דטומאתו טומאתו דהכא שפיר מצינן למימר דריש לקיש נמי אית ליה דהיינו טומאתו דעולה ויורד מטומאתו דמקדש דע"כ הך טומאתו דעולה ויורד מופנה להך ג"ש ועוד דודאי ניחא לן למילף טומאתו מטומאתו ממאי דנילף טומאתו מוטומאתו דהא בתרומה וקודש כתיב וטומאתו וכה"ג אמרינן בכמה דוכתי ואם כן אין מקום לקושיית התוספות ועוד דלמאי דקשיא להו נמי לאו שפיר משני דלמאי שתירצו דלר"ל אתי' ליה עולה ויורד דקודש מהיקישא דבכל קודש לא תגע כבר כתבתי דבסוגיא דזבחים דף ל"ג מסיק רבינא אליבא דר"ל גופא דהאי היקישא דקודש למקדש מבכל קודש לענין מלקות לחוד איירי וצ"ע ודו"ק:

בא"ד וא"ת ולמה לן השתא בנין אב דהואיל וענש והזהיר בברייתא דלעיל וי"ל דברייתא נמי כו' ונקט בנין אב לאפוקי משאר עבירות עכ"ל כבר כתבתי בתחילת הסוגי' דלשון לאפוקי משאר עבירות לא ידעתי לפרשו דהא בכולה פרשה כתיב להדיא כי תגע בכל דבר טמא וכה"ג טובא דכולה איירי בנגיעת טומאה ואף שראיתי שבעל קרבן אהרן בפרשת ויקרא הרגיש בזה והאריך לפרש בכוונת התוספות דלאפוקי ע"ז וג"ע וש"ד איצטריך האי בנין אב ולדעתי דבריו תמוהים יותר חדא מה"ט גופא דפרישית דכי תגע כתיב ועוד דאם נפרש הך ברייתא בהכי אם כן מאי קאמר הואיל וענש והזהיר דהא ודאי כל שכן דבע"ז וג"ע וש"ד ענש והזהיר בכרת ומיתת בית דין והנלע"ד בכוונתן אפשר דמ"ש לאפוקי שאר עבירות היינו אכילת נבילה ושקצים גופייהו דכתיב בהו לשון טומאה בפרשת שמיני ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם ולא תטמאו את נפשותיכם וכולהו לענין אכילה איירי כדאיתא בכמה דוכתי בתלמוד ובפירש"י פרשת שמיני ואם כן ס"ד דבין לענין טומאה דנבילות ושרצים ובין לענין אכילתן לעולם חייב עולה ויורד דאע"ג דלית בהו כרת אפ"ה מידי דהוי אשמיעת קול וביטוי שפתים ובהא מסיק שפיר הואיל וענש והזהיר דהיינו עונש כרת כי היכי דמפרשינן לה לענין תרומה כנ"ל בכוונת התוספות. אמנם השתא דאתינא להכי נראה שאין אנו צריכין לדוחק זה אלא דבלא"ה א"ש לישנא דברייתא בהא דקאמר הואיל וענש והזהיר והיינו כרת לא פשיטא ליה אלא לבתר דקים לן מג"ש דרבי ומג"ש דטומאתו טומאתו היינו לאשמעינן דעולה ויורד בכרת דוקא תליא מלתא וכדפרישית דאי לאו האי בנין אב ה"א דאפילו היכא דליכא כרת אלא מלקות נמי חייב בעולה ויורד ואפ"ה איצטריך קרא דקודש ומקדש לאשמעינן דסגי ליה בעולה ויורד מש"ה מהני האי בנין אב דלית לן לרבויי בעולה ויורד אלא בהנך דדמו להדדי והיינו עונש כרת דלפ"ז הוי כמו כל בנין אב שבתורה כן נ"ל נכון בעזה"י ודוק היטב:

בא"ד ומיהו תימא ל"ל ג"ש דרבי תיפוק ליה מג"ש דטומאה דלענין קודש נמי דרשינן ליה בפ"ב דמכות עכ"ל. והניחו בקושי' ולמאי דפרישית לעיל בסמוך אין כאן מקום תימא דאדרבה משמע איפכא דמאן דאית ליה הך ג"ש דטומאתו דמקדש מטומאתו דעולה ויורד על כרחך לית ליה הך ג"ש דטומאתו דקודש מטומאתו דמקדש כיון דתו לא מופנה וצ"ע והנלע"ד כתבתי ודו"ק:

פיסקא יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף כו' ת"ר וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל גו' יש לי בענין זה להביא ג' טומאות ע"ז וג"ע וש"ד כו'. ולכאורה יש לתמוה דמעיקרא מאי קס"ד לאפוקי פשטא דקרא ממשמעותיה דנהי דהני תלת אשכחן בשום דוכתא דאיקרו נמי טומאה מ"מ סתם טומאה האמורה בתורה לענין קרבן וכפרה היינו לענין טומאת מקדש וקדשיו לחוד שהוציאן הכתוב מכלל שארי חייבי כריתות לענין עולה ויורד שאין בהן קבוע משא"כ בכל חייבי כריתות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא בתחילת פי"א וז"ל שינוי יש בטומאת מקדש וקדשיו מבכל חייבי כריתות כו' ע"ש וכל שכן לענין כפרה דאיירי בה הכא שהוציא הכתוב טומאת מקדש וקדשיו מכלל כל עבירות שבתורה שקבע להו כפרה מיוחדת בשעירי ר"ח ורגלים ואשכחן נמי בפ"ק דזבחים בשעירי עצרת שבאין לכפר על טומאה שאירעה בין זה לזה מעתה ראוין היו ישראל להביא בכל שעה אלא שחיסך הכתוב ובשארי קרבנות ודאי לא אשכחן כה"ג כלל וכ"ש ביום הכיפורים בפר החטאת ושעיר החיצון דפשיטא לן שבאין על טומאת מקדש וקדשיו והיינו נמי דומיא דשאר רגלים דיום הכיפורים נמי בכלל רגל הוא וא"כ ממילא אית לן למימר בפשיטות דפנימי נמי בא על טומאת מקדש וקדשיו והיינו מה"ט דאיתא בתוספתא בפ"ק דמכילתין היה ר"ש אומר קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה שכל עבירות שבתורה מתכפרות בשעיר אחת וטומאת מקדש וקדשיו בל'ב שעירים ומייתי עלה ההוא מעשה דשני אחים כהנים שהביא הש"ס בריש פרק ב' דיומא שלמדנו ממנו דטומאת מקדש וקדשיו קשה עליהן יותר משפיכות דמים ומייתי כמה קראי טובא ע"ש א"כ מאי דוחקיה לאוקמיה בע"ז וג"ע וש"ד דלא אשכחן בשום דוכתא כפרה אחרת מלבד חטאת קבוע' ובשעיר המשתלח על לא הודע ועוד דכיון דאיכא היקישא דחיצון לפנימי לענין ידיעה וקיי"ל דאין היקש למחצה א"כ כ"ש דשייך האי היקישא גופא דפנימי לחיצון מה חיצון אין מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו כו' כדפרישית. ועוד דלענין מזיד נמי נראה דוחק לאוקמי סתמא דקרא דמפשעיהם בלא אתרו ביה דוקא דהא לקושטא דמילתא היכא דשייך מיתה או מלקות שהן בדיני אדם מילתא דפשיטא היא דלא שייך בהו שום כפרה משא"כ לענין טומאת מקדש וקדשיו דאיכא למימר דיוה"כ מכפר על זדון טומאת מקדש וקדשיו לפוטרו מכרת כדקתני במתני' לקושטא דמילתא ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הפנימי מכפר והיינו לפוטרו מכרת. והנלע"ד בזה דאדרבה מתוך הנך קושיות ודקדוקים גופייהו משמע ליה לאוקמי בהנך תלת והיינו לפי שראינו דקרבן טומאת מקדש וקדשיו משונה מכל שאר חייבי כריתות ויש בזה להקל ולהחמיר להחמיר בענין הכפרות שקבע להן הכתוב קרבנות קבוע לכפרה כדפרישית ולהקל נמי אשכחן בענין עיקר הקרבן דעולה ויורד דשאר חייבי כריתות בקבוע וזה בעולה ויורד אפילו את"ל שזה אינו קולא כ"כ דבעשיר קרבנם שוה אלא דאקיל רחמנא בעניים משום דמצוי או מאינך טעמים וכמו שאבאר בסוגיא שלפנינו מכל מקום אשכחן נמי קולא אחרת דבכל חטאות מחייבין אפילו בלא ידיעה בתחילה והכא בעינן ידיעה בתחילה דוקא כדקתני סתמא דמתניתין וא"כ ענייני הקרבנות דמקדש וקדשיו שחלוקין משאר קרבנות חטאות ועניני כפרות דידהו הם כסברות הפוכות דזה להקל וזה להחמיר ועוד דפשיטא ליה לתנא דברייתא דע"ז וג"ע וש"ד שהן מחייבי מיתות בית דין וחמירי מינייהו טובא וא"כ היאך נאמר דכפרה דידהו בין במזיד בין בשוגג בהודע ולא הודע יהיה בשעיר המשתלח שהוא מעשה חוץ ושוגג ומזיד דטומאת מקדש וקדשיו יתכפרו בשעיר הפנימי דחשיב טובא שהיא אחת בשנה ודמו נכנס לפני לפנים ועוד נראה לי דוחק לתנא דברייתא לאוקמי כפרת שוגג דפנימי לתלות בלבד והחיצון תכפר כפרה גמורה ומחמת אלו הקושיות הוי משמע ליה לאוקמי קרא דשעיר הפנימי בהנך תלת דוקא וכיון דחמירי טובא חשיב קרבן דידהו נמי לכפר כפרת מזיד בלא אתרו ביה אע"ג דשייך ביה מיתת בית דין ובשוגג ולא אתיידע דהא דמתכפר בחטאת קבוע היינו אין בה ויש בה ושעיר הפנימי מכפר על שיש בה ואין בה או אין בה ואין בה ובהכי א"ש נמי טובא הא דכתיב לכל חטאתם שהרי מכפר על ג' זדונות עבירות החמורות ועל ב' מיני שגגות דאין בה ולפ"ז דפשיטא ליה להחמיר בהנך תלת טפי מבטומאת מקדש וקדשיו ע"כ הוי משמע ליה דחיוב עולה ויורד בטומאת מקדש וקדשיו היינו משום דאקיל רחמנא לגבי דעני כדפרישית ואי משום ידיעה בתחילה הוי משמע ליה לתנא דברייתא דאה"נ דטומאת מקדש וקדשיו נמי לא בעי ידיעה בתחילה כר' ישמעאל או להיפך דבכל קרבנות בעי ידיעה בתחילה וכמ"ד דידיעת בית רבו שמה ידיעה א"כ תו לא משכחת בכל חייבי כריתות לפוטרן מחטאת היכא דאין בהו ידיעה בתחילה אלא בתינוק שנשבה ובהא מצינן למימר דתנא דברייתא ס"ל כמונבז דאפי' בע"ז נמי פטור ואפ"ה איצטריך בטומאת מקדש וקדשיו קרא דוהוא ידע לפטור תינוק שנשבה כי היכי דלא נימא דנהי דפטור משאר קרבנות מהיקישא דמונבז בפרק כלל גדול אפ"ה בעולה ויורד לחייב דלא שייך ביה הך היקישא כדפרישית לעיל קמ"ל דבעולה ויורד נמי פטור כנ"ל לפרש בהא דקאמר יש לי בענין זה להביא ג' טומאות כו' (היינו הנך ג' טומאות דוקא וכל שכן דא"ש טפי לפמ"ש לעיל דף ד' גבי תרי ונעלם דהא דפשיטא לן שאין יום הכיפורים מכפר על מקדש וקדשיו דאתיידע ליה לאחר יה"כ אע"ג דלא כתיב ביה או הודע מ"מ אתיא לן שפיר מדכתיב לכל חטאתם חייבי חטאות במשמע אלמא דאתיא לכלל חטאת א"כ א"ש טובא דמה"ט גופא לא ניחא ליה לתנא דברייתא לאוקמא בכה"ג משום דמסברא אית לן למימר כיון דעולה ויורד קיל טובא מהני תרי טעמא דפרישית וקרבן דשעיר הפנימי חשיבא טובא שמכפר אף למזיד ודמו נכנס לפנים מש"ה יש לו לכפר אף על השוגג היכא דאתיידע ליה לאחר יה"כ ואי משום חטאים דומיא דפשעים הא אית לן למימר דקאי אהנך תלת דכתיב בהו או הודע ולאשמועינן דאין לחלק בין הנך תלת לשארי קרבנות בענין זה אע"ג שכפרתן בפנימי) ולפי' זה יש לי ליישב כל הסוגיא בפשיטות אי"ה ודלא כמ"ש התוספות דאכתי איכא טובא כגון אוכל תרומה בטומאה וטמא ששימש כו' דבלא"ה קשיא לי בדבריהם דהא תרומה וטמא ששימש לא שייך אלא בכהנים וכהנים אינן מתכפרין בשעיר הפנימי כלל אליבא דכ"ע אלא בפר או שעיר המשתלח כדתנן במתניתין וצ"ע ודו"ק ועיין עוד בסמוך:

שם ת"ל מטומאות ולא כל טומאות מה מצינו שחלק כו' ויתכן ג"כ לפרש לפי מה שפירשתי בסמוך אמאי דבעי למימר מעיקרא דהנך תלת כיון דחמירי טובא יש לנו לומר דהפנימי מכפר במכ"ש מטומאת מקדש וקדשיו בהא מסיק שפיר ת"ל מטומאות ולא כל טומאות והשתא ליכא למימר דליכפר על כל חייבי כריתות החמורות כגון הנך תלת וע"כ דלא מיתוקמא נמי בחד מהנך תלת בהדי מקדש וקדשיו דהי מינייהו מפקת ועל כרחך דלא מיתוקמא קרא אלא במאי דמסתבר טפי והיינו טומאת מקדש וקדשיו דמצינו שחלק הכתוב להקל לענין עולה ויורד וכדמסיק הש"ס לקמן דאפי' בעבודת כוכבים לחוד לא מיתוקמא דהוי חלק להחמיר וכמו שאבאר. ומתוך מה שכתבתי נתיישב ג"כ הא דקשיא לי דאכתי אמאי איצטריך קרא למיכתב מטומאות ולא כל טומאות ולאפוקי הנך תלת דלא מיתכפרין בפנימי במזיד ולא אתרו ביה ובשוגג ולא אתיידע ליה הא סוף סוף מתכפרין מיהא בשעיר המשתלח ונהי דלענין מזיד ולא אתרו ביה יש ליישב קצת מכ"מ בשוגג ולא אתיידע ליה לא איצטריך קרא למעוטי דמאי נפקא מיניה כיון דאין לו ידיעה לבסוף מאי אית ליה למיעבד וכי איצטריך קרא יתירא למעט דהיכא שלא נודע בהנך עבירות לא תכפר בפנימי להגן מן היסורין עד שנתכפר בשעיר המשתלח ומאי נפקא מיניה כיון דלית ליה תקנתא אבל למאי דפרישית נפקא מיניה טובא דאי לאו מיעוטא מטומאות ה"א דהנך תלת נמי מתכפרין כמו בטומאת מקדש וקדשיו וממילא דלפ"ז ע"כ בהך מילתא נמי שווין לענין ידיעה בתחילה. מיהו עוד נראה לי ליישב בע"א דכל הנך קראי וכולה שקלא וטריא דשמעתין עד סוף הפרק בענין הכפרות נ"מ לדינא לענין שיקרבו זה בזה וכמו שיבואר לקמן בעזה"י. עוד נ"ל לפרש לשון הברייתא ולשון הסוגיא בענין אחר יותר פשוט עד שמתוכן כמעט יתיישבו הקושיות והדקדוקים שהקשו התוספות והאריכו בהם מהרש"א בשם כמה מפרשים ולשנאת האריכות אבא בקצרה והיינו דהא דקאמר בברייתא יש להביא ג' טומאות עבודת כוכבים ג"ע וש"ד אע"ג דלענין הפר פשיטא ליה כמו שאבאר לקמן במקומו מ"מ לישנא דקרא הוה משמע ליה הכי דכיון דכתיב בהאי קרא לכל חטאתם לא ניחא ליה לפרש דלענין מקדש וקדשיו לחוד איירי דמאי לכל חטאתם שאין כאן אלא חטא אחד ולא ניחא ליה לפרש לשון לכל חטאתם לענין חילוקי כפרות דידיעות ביש בה ואין בה ומש"ה ודאי פשטא דקרא משמע ליה דה"ק שהשעיר מכפר על כל עניני חטאות היכא דשייך בהו לשון טומאה כגון הנך תלת ועל זה קאמר שפיר מטומאות ולא כל טומאות ולאו משום דפשטא מטומאות לשון מיעוט הוא דהא ודאי אורחא דקרא הוא כמו ונסלח מחטאתו וכפר מטומאתו אלא דעיקר כוונת התנא דברייתא היינו בענין זה דאי ס"ד כדקאמרת דהאי לכל חטאתם היינו משום דמכפר על כל עניני חטאות דמצינו בהו לשון טומאה א"כ ליכתוב איפכא וכפר על הקודש לכל טומאות בני ישראל ומפשעיהם ומחטאתם אע"כ מדלא כתיב הכי היינו משום דלקושטא דמילתא לא איירי בכל ענייני טומאות אלא בטומאת מקדש וקדשיו לחוד ואהא מסיק שפיר א"כ יכול על כל טומאה שבקדש יהא שעיר זה מכפר והיינו נמי מדכתיב לכל חטאתם והיינו ל"ש יש בה ל"ש אין בה או אפשר דאפילו בחטאת ממש דבני קרבן נמי מכפר כמו שאבאר וע"ז מסיק חטאים דומיא דפשעים והיינו דלאו בני קרבן ואהא קאמר שפיר מנין ששעיר זה תולה ולשון זה יש לפרש באחד משני פנים או דמספקא ליה בהא דקאמר תולה דיותר ראוי לומר שמכפר כפרה גמורה או כדמסיק הש"ס לקמן דיותר ראוי לומר דנפיך מיפך כמו שאבאר לקמן במקומו ומעתה נבוא לבאר לשון סוגית הגמרא אחד אחד:

שם בגמרא אמר מר יש לי כו' האי עבודת כוכבים ה"ד אי במזיד כו' אי בשוגג בר קרבן הוא. כאן ודאי יש לתמוה מאי קשיא ליה לענין עבודת כוכבים טפי מטומאת מקדש וקדשיו דלקושטא דמילתא הכי הוא דאיירי דוקא בלא אתיידע ליה דאז לאו בר קרבן הוא כמו שהקשו התוס' אמנם למאי דפרישית אתי שפיר דעיקר קושיית המקשה בענין זה דלא מיבעיא ליה למסקנא דברייתא דאיצטריך למיכתב חטאים דומיא דפשעים ואיצטריך נמי למיכתב לכל חטאתם ולא מחטאתם לאפוקי דלא נימא שמתכפר כפרה גמורה בין יש בה בין אין בה או בתרווייהו או חדא מינייהו דאם כן מלתא דפשיטא היא דלא מיתוקמא בענין אחר דא"כ כל הני קראי ל'ל למעוטי דלא ניכפר כפרה גמורה דהא מילתא דפשיטא היא כיון דעיקר חיוב חטאת בכל חייבי כריתות בפרשת שלח לך בעבודת כוכבים כתיבי וה"ה לכל חייבי כריתות וא"כ אטו מי נימא דבכל חייבי כריתות אם עבר עליהן יה"כ לא יתחייב חטאת איבע"א קרא איבע"א סברא קרא כדילפינן בשילהי כריתות דאפי' אתיידע ליה אחר יה"כ חייב מדכתיב או הודע וכ"ש אי אתיידע לפני יה"כ דילפי' מדכתיב ידיעה בנשיא וציבור כדמסקינן התם או משום דכתיב לפני ה' תטהרו דמשמע דוקא הנך שאין מכיר בהם ביה"כ אלא המקום כו' ע"ש ואיבע"א סברא כיון דקרא דפרשת שלח לך כתיב שוגג ומזיד וכיון דמזיד פשיטא לן דל"ש עבר יה"כ ל"ש לא עבר לא מיפטר ממה שנתחייב כבר בב"ד של מעלה ה"ה לענין שוגג וכ"ש למאי דקי"ל כריב"ל בפרק כלל גדול ובריש יבמות דהא דכתיב תורה אחת יהיה לכם היינו להקיש כל חייבי כריתות לעבודת כוכבים דוקא וא"כ כיון דלמאי דבעי למימר דבהנך תלת לחוד איירי קרא ולא בשאר חייבי כריתות הוי כסכינא חריפא דמפסקי קראי ועוד דיציבא בארעא דבשאר חייבי כריתות שלא נכתבו בלשון טומאה נאמר דיה"כ אין פוטרן מקרבן ובהנך תלת דחמירי נאמר דיה"כ פוטרן אע"כ דמהכא אית לן למשמע דאיירי דוקא בעולה ויורד ולא בהנך תלת ובהא ודאי יש סברא לומר דיה"כ פוטרן ומש"ה איצטריך כל הנך קראי ובזה א"ש נמי דהא דנקט המקשה בלשון קושייתו אי במזיד בר קטלא ואהא משני שפיר דלמאי דס"ד מעיקרא לאוקמי בהנך תלת דהכי הוה משמע ליה פשטא דקרא לכל חטאתם הוה אתי ליה שפיר טובא דאה"נ דלא דרשינן חטאים דומיא דפשעים כיון דלא מייתרא דלגופא איצטריך והא דכתיב מפשעיהם היינו ולא כל פשעיהם דלא מיפטר אלא מכרת בלא אתרו ביה אבל במיתה ומלקות לא מיפטר היכא דאתרו ביה ולכל חטאתם נמי לא מייתרא דאדרבה מהכא שמעינן דאיירי בכל מיני חטאות דכתיב בלשון טומאה והיינו היכא דלא אתיידע ליה דאי אתיידע ליה בלא"ה שמעינן מהנך קראי דשילהי כריתות דלא מיפטר מקרבן או מסברא כדפרישית וא"כ שפיר קאמר בברייתא יש לי לרבות ג' טומאות הללו ומסיק נמי שפיר דא"א לומר כן מדלא כתיב מכל טומאתם ומפשעיהם ומחטאתם כדפרישית כן נ"ל נכון בעזה"י לפי מה שהראוני מן השמים ודוק היטב:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.