פני יהושע/פסחים/מא/א

פני יהושע פסחים מא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בגמרא אמר רב אשי כוותיה דר"כ מסתברא מדאמר שמואל כו' מאי לאו כו' הא חמוע מחמעא ופרש"י מדלא צמית אלמא כשאר משקין הוא. נרא' דכוונתו בזה מדלא כתב אלמא כמים הוא כמ"ש בדיבור שאח"ז ע"כ דכוונתו בזה דאי הוי כמים הוי בעי שיעור חימוץ וא"כ אמאי ישרף מיד אע"כ דלפי סברת מאי לאו היינו דכיון דלא צמית הוי כמי פירות עם מים וכדפרישית בל' המשנה ומשו"ה ישרף מיד ומכ"ש לפי שיטת רש"י דלעיל דף ל"ה דאפשר דכרת נמי איכא ע"ש וע"ז מסיק הש"ס ודחה דלא מצמית צמית ולא מחמע ומ"ש רש"י דלא הוי כמים היינו דלא הוי כמים עם מי פירות דישרף מיד משום דחומץ בהך מילתא עדיף משאר פירות אלא דאפ"ה יאכל מיד דמכל מקום ממהרין להחמיץ קצת כן נ"ל. ואין להקשות במאי דמדמה הכא חומץ דחרוסת לחומץ דר' יוסי ולעיל מסקינן דר' יוסי לא קאמר אלא באיתיה בעיניה והכא מיירי עם מים דאפ"ה א"ש דהא בהא תליא דכיון דס"ל לר"י דחומץ לבד צמית לגמרי ממילא דעם מים נהי דלא צמית לא מחמע כלל אלא כיון דאין הלכה כר"י שפיר שייך האי שקלא וטריא דהכא אי חמועי מחמע או לא כדפרישית. ועוד נראה לי דהא דאמרינן לעיל דר"י לא קאמר אלא בדאיתיה בעיניה דוקא היינו אי לאו האי דרבי יהודה דפרק כירה משא"כ לבתר דמייתי הש"ס לעיל דרבי יהודה סבר דחומץ אפילו עם מים מבשל אם כן ממילא אית לן למימר דכ"ש דר"י ס"ל הכי ודוק היטב:

בתוספות בד"ה מדאמר שמואל כו' השתא מדמי חומץ לחרוסת ע"כ נראה לר"י כו' עס"ה. נראה דכוונת ר"י בזה דכיון דעולא פליג אדר"כ ור"ה ברי' דר"י דאמר לא שמיע לי נמי פליג עליה אם כן משמע לר"י דאין הלכה כר"כ והיינו כדמסיק הש"ס אליבא דשמואל דלא חמועי מחמע וכן נראה מפי' ר"י בדיבור הסמוך. אלא דלכאורה דברי התוספת תמוהים בזה דמאי דמדמה הש"ס השתא חומץ לחרוסת ודאי א"ש טובא דמכח כ"ש קאמר דכיון דאפילו בחומץ לבד קאמר שמואל דאינו צמית כ"ש בחומץ עם מים ואם כן לפ"ז שפיר מצינן למימר דעולא לא פליג אדר"כ דהא דאמר לעיל גבי מלילה דאינו אסור אלא משום נזירא סחור סחור היינו בחומץ לבד כגון שנותן הקמח ואח"כ נותן החומץ דאע"ג דמשמע בברייתא דלעיל דשרי אפ"ה מחמיר עולא משום סחור סחור כמ"ש התוס' עצמן בסמוך ונראין דבריהם כסותרין לכך נראה דהתוספות כאן נמי לאו לפסק הלכה כתבו כן אלא דלפי סברת מאי לאו היה בהכרע לומר דעולא פליג אדר"כ משא"כ לפי המסקנא לא פליג אלא דבכל זה לא הונח לי דסוף סוף לפי המסקנא פליג מיהא שמואל אדר"כ וצ"ע ונראה דכיון שדברי התוספות בזה מגומגמים ונראין כסותרין משו"ה השמיטו הטור והש"ע דעת ר"י ופסקו בפשיטות כר"כ דקאי רב אשי כוותיה דמסקנא דהכא דיחויא בעלמא הוא כנ"ל ודו"ק:

פיסקא אין מבשלין את הפסח הקשו בתוספות תימא למה שנאו כאן. נראה ליישב דכיון דנקיט לעיל דיני אכילת מצה ומרור וקתני נמי במרור לא שלוקין ולא מבושלין וכדפרישית לעיל דטעמא משום דמפיג טעם מרור משו"ה קתני נמי דיני חרוסת כיון שמטבל המרור בחרוסת דבכה"ג ליכא הפגת טעם וכיון דאיירי בחרוסת קתני נמי דאין נותנין קמח לתוכו או לתוך החרדל דהך מילתא שייך בהאי פרקא וסמיך ליה האי בבא דאין מבשלין את הפסח לאשמעינן נמי אע"ג דאין מבשלין הפסח אף לאחר צלייתו במשקין ובמי פירות אפ"ה סכין ומטבילין דמה"ט מותר לטבל הפסח בחרוסת כמו שפרש"י שדרכן לטבל בו בשר ובלא"ה נ"ל דעיקר דינא דאין מבשלין היינו לאחר צלייתו משו"ה קתני לה הכא דאי בבישול דמעיקרא בפ' כיצד צולין הו"ל למיתני כנ"ל ועיין בס' מג"ש למ"ז ז"ל:

שם ת"ר במים אין לי כו' וכתב מהרש"א ז"ל דהקשה הרא"ם לא ליכתוב לא במים ולא בשל ותירץ בדוחק וגם תירוצו של מהרש"א נראה דוחק ע"ש. ולענ"ד יש ליישב בפשיטות למאי דמסקינן בשמעתין דלרבנן בשל מבושל איצטריך לצלאו ואח"כ בשלו אם כן לפ"ז שפיר איצטריך למיכתב במים לאשמעינן דאף ע"ג דע"י מים לא פקע טעם צלי מיניה כדאשכחן במצה אליבא דר"מ והאי ריבוי דבשל מבושל הוי מוקמינן לה בדדמי לשאר משקין שמבטלין טעם הצלי קמ"ל דאפילו במים אסור ובכה"ג גופא מצינן נמי למימר אפילו אליבא דר' דאע"ג דרבי מפיק האי בשל מבושל לצלי קדר אפילו הכי מודה דמרבינן נמי צלאו ואח"כ בשלו דבשל מבושל מ"מ לגמרי משמע דריבוי גמור הוא והכי משמע מדאמר איכא בינייהו צלי קדר ולא קאמר איכא בינייהו צלאו ואח"כ בשלו אע"כ דלרבי נמי חייב כנ"ל וק"ל:

בתוספות בד"ה איכא בינייהו צלי קדר פי' אי לוקה עליו כו' וא"ת והיכי יליף כו' הא אין מזהירין מן הדין כו' עס"ה. ולכאורה סידור ל' התוס' אינו מדוקדק דהך קושי' דאין מזהירין אגופא דברייתא הו"ל לאקשויי כיון דפשיטא להו דלכל הפחות איכא עשה דע"כ לענין מלקות איירי ונראה לי דהאי עשה דכ"א צלי אש לא פסיקא להו כ"כ דלאיסורא ולפסול הפסח אתי דאיכא למימר דאינו אלא כשאר מצות עשה שאינו יוצא י"ח פסח אלא בצלי אבל לעולם דליכא שום איסור כלל משו"ה כתבו לכתחילה מדקאמר א"ב צלי קדר משמע דעיקר פלוגתייהו למלקות אתי דאי לאיסורא ולפסול הפסח מעשה דכ"א צלי אש נפקא מדאמרינן בפרק כיצד צולין יקלוף את מקומו וא"כ ממילא שמעינן מהאי סוגיא דכיצד צולין גופא דכ"א צלי אש עשה גמור הוא אפילו לפסול וממילא דה"ה לענין שאר משקין א"כ מקשה שפיר הא אין מזהירין מן הדין כנ"ל ודו"ק:

בד"ה א"ר כהנא כו' דרבי יוסי יליף מבשל מבושל דבישול מבטל אפיה עכ"ל. וכוונתן בזה דכי היכי דבישול מבטל צליה ה"נ הבישול מבטל אפייה וקיצרו בזה לפי שסמכו עמ"ש אחר זה בד"ה עולא אמר מסוגיא דכיצד מברכין דבשקלא וטריא מעיקרא דהתם משמע דהא בהא תליא אי שלקות במילתייהו קיימי או לא אלא דאפ"ה קשיא להו בסמוך דבמסקנא לא קיימי הכי ומה שיש לדקדק בזה בדבריהם ובמ"ש ג"כ בסמוך בד"ה אבל לא במבושל כבר כתבתי בחידושי ברכות בפ' כיצד מברכין ע"ש:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.