מראי מקומות/פסחים/מא/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


דיוני הלומדים על
המראי מקומות כאן

לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
ריטב"א
מהר"ם חלאווה
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
בית מאיר
רש"ש
שיח השדה

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png פסחים TriangleArrow-Left.png מא TriangleArrow-Left.png א

פסח שבשלו בחמי טבריא חייב[עריכה]

המפרשים התקשו כיצד יבשל את הפסח בחמי טבריא והלא יפסל הפסח ביוצא כיון שיצא חוץ לחומות ירושלים, והבאת חמי טבריא תוך שמירה על חומם לא תועיל שהרי כלי שני אינו מבשל.

  • בספר יחוסי תנאים ואמוראים (ע' רב חייא בריה דרב נתן) העמיד את דברי הגמרא במדבר או בשילה ובבמה גדולה בשעה שמקריבין בבמת יחיד. ולדבריו נקטה הגמרא חמי טבריה כדוגמא בעלמא והכוונה למעיינות אחרים כעין חמי טבריא שהיו במדבר ובשילה.
  • החשק שלמה, האגלי טל (אופה כו ב) יישבו[1], שמשכחת לה בשעת היתר הבמות כשקדשים קלים היו נאכלים בכל ערי ישראל, ואף שהקרבת הפסח עצמו היתה בבמת ציבור מכל מקום איכלת הפסח היתה מותרת בכל ערי ישראל והיו יכולים להביאו אחר כך לטבריה.
האמרי יושר (ח"א סימן כה) הקשה על דברי החשק שלמה[2], שבכך יישב דברי הגמרא אך אכתי קשה על דברי הרמב"ם שהביא דין זה אף שאין דרכו בהבאת דינים שאין בהם משום הלכה למעשה בזמן הזה.
  • בבניהו יישב שאפשר להביא חמי טבריה לירושלים ברגע אחד על ידי שד[3].
  • עוד יישב כעין זה שאפשר שיעשו קפיצת הדרך ברגע אחד מירושלים לטבריה[4][5].
  • עוד יישב על פי המבואר במדרש ששלמה ידע בכל חוט באדמה מהיכן נמשך ולפי זה היה זורע בו מין המאכל הראוי לו, חוט שנמשך לכוש היה זורע בו פלפלין וחוט הנמשך להודו היה זורע בו זנגביל, וכדכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לו יחדיו. ולפי זה אפשר היה למשוך מי טבריה לירושלים באופן זה על ידי חפירת המקום שחוט שלו נמשך לטבריה.
  • באגלי טל (אופה טו ב) יישב שאיירי בשואב מים מחמי טבריה וטמנם בדבר המוסיף הבל עד שרתחו ובכהאי גוונא חשיב ככלי העומד על גבי האש.
  • עוד יישב על פי דעת הט"ז (יו"ד סימן צב) שהשואב מים בכלי מחמי טבריא, חשוב כלי זה ככלי ראשון אף אחר שעלה מן המים.

קישורים חיצוניים[עריכה]



שולי הגליון


  1. כעין יישוב יחוסי תנאים ואמוראים. וכן תירצו שו"ת שם אריה (יו"ד סימן לב) וזכר יהוסף (סימן קצג).
  2. וכן יקשה על דברי ספר יוחסי תנאים ואמוראים
  3. כדמצינו בעירובין (מג.) בנך שב שמעתתא דאתמר בצפרא בשבתא קמיה דרב חסדא בסורא ובהדי פניא דשבתא קמי דרבא בפומבדיתא, ואמרינן בגמרא דילמא יוסף שידא אמרינהו.
  4. וכמו שנמצא בשם הגדולים מעשה במהרח"ו שקפץ מירושלים לדמשק כשביקש ממנו השר לפתוח מי גיחון.
  5. ועי"ש שבשאלתו שאל שאי אפשר לבשלו בחמי טבריה כיון שהוא רחוק הרבה, וכן בתשובתו כתב שאפשר להוליך על ידי שד או קפיצת הדרך את הבשר לטבריה, וזה תמוה שהרי ייפסל ביוצא וכנ"ל.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף