פני יהושע/פסחים/כא/א
כל שעה שמותר לאכול מאכיל. ופירש"י דלדיוקא אצטריך וכו' נראה דאע"ג דמוקמינן לה בסמוך כר"ג אפ"ה לא איצטריך לגופא דמלתא דפשיטא היא וכמ"ש מהרש"א ז"ל ונראה דפשיטא ליה לרש"י ז"ל דאי ס"ד דאיכא שום רבותא בהא מילתא הוה ליה למיתני בהדיא ולא למיסמך אדיוקא במאי דתני לה בהאי לישנא דמותר ולא קתני כל שעה שאוכל אע"כ דבלא"ה פשיטא ליה הא מילתא אלא אגב דקתני לעיקר מילתא אדיוקא דכל שעה שאינו אוכל קתני לה נמי בהאי לישנא דמותר כיון דקושטא דמילתא הכי הוא וכה"ג איכא למימר דאף על גב דקאמר בגמרא דמאכיל לבהמה ולחיה שייך בהו שום חששא דבל יראה אפ"ה לא איצטריך למיתני לגופא דמילתא דפשיטא הוא דאלת"ה מאי מקשה הש"ס בפשיטות בסמוך דאי כר"י האיכא חמישית דאין אוכל ומאכיל ומנ"ל הא מילתא דנהי דשמעינן לר"י דאמר תולין כל חמש דילמא היינו למוכרו לכותים דוקא אבל לעולם דמהאי טעמא אסור להאכילו לבהמה ולחיה משום הך חששא דילמא משיירא וליכא למימר דאי הוי שייך האי חששא דילמא משיירא מקמי הכי נמי הוי אסור דאין שיעור לדבר אם כן הדר הו"ל מילתא דפשיטא דאטו לעולם יהא אסור להאכיל אע"כ דקושטא דמילתא הכי הוא דמילתא דפשיטא היא ולא איצטריך להא צריכותא אלא אגב גררא לבתר דתני לה לדיוקא כדפירש"י כנ"ל וכ"ש דא"ש למ"ש הרא"ש ז"ל דבאמת לא שרי להאכיל לבהמה ולחיה אלא כשעומד על גביהן עד שיאכלו אלא אפ"ה הו"א דאיכא למימר שמא יעלים עיניו ואם כן פשיטא דליכא רבותא אלא דאי הוי תנא חד מינייהו הו"א דדוקא קאמר ואם כן ע"כ דעיקר מילתא לא תני אלא לדיוקא וכדמסיק הרא"ש ז"ל מיהו יש לי לדקדק בדבריו דא"כ האיך בעי רבא למימר לעיל דף י"ב דטעמא דר"י דאמר תולין דיהבי ליה רבנן שעה א' ללקט עצים ואכתי מה הועיל במה דאמר תולין דהיינו שיאכיל לבהמה דא"כ לא יהיה לו שהות ללקט דהא צריך לעמוד על גביהן ושלא יעלים עיניו ויש ליישב לפמ"ש בסמוך דאיכא למימר דהא דקאמר ר"י תולין היינו לענין דא"צ לשרפו ולעולם דאסור בהנאה אף למכור לכותי וכ"ש דאין מאכיל לבהמה ואם כן היינו סברא דרבא וצ"ע ודו"ק:
בתוס' בד"ה עבר זמנו אסור בהנאתו ואם מכר דמיו מותרין כדתנן פ"ב דקידושין וכו'. עכ"ל. ואף על גב דלא קתני התם חמץ בפסח אפ"ה מדמסקינן התם דטעמא דכולהו איסורי הנאה דמיהן מותרין היינו מדאיצטריך למיסר בע"ג ושביעית והו"ל שני כתובים אם כן ה"ה לחמץ בפסח דשרי ונראה שהתוספת הוכרחו לפרש כן בשמעתין מדמקשינן לקמן עבר זמנו אסור בהנאתו לגירסת התוספות לקמן והיינו דסבר תנא דלעיל דשורפין ואכתי מאי קושיא הא איצטריך לאשמעינן דאפילו בדיעבד אם מכרו אסור בהנאת דמיהן לכן הוכרחו לפרש דודאי דמיהן מותרין ומכאן יש לי לדקדק על מה שכתבו קצת פוסקים דדוקא לאחריני שרי ליהנות מחליפי חמץ אבל להמוכר עצמו אסור וא"כ אכתי הו"מ לאוקמי בכה"ג דעבר זמנו אסור בעל החמץ בהנאת דמיהן וחלופיהן אע"כ דאין לחלק וצ"ע:
בד"ה לימא מתניתין דלא כר"י אף לפי המסקנא וכו'. עכ"ל. ולכאורה דברי מותר הן מיהו למאי דפרישית בסמוך יש ליישב קצת דלכאורה היה אפשר לומר דלמסקנא דמסיק הש"ס הצריכותא דמשמע דאיכא שום חששא דבל יראה הו"מ שפיר לאוקמי כר"י וכדפרישית אלא דאפ"ה לא מתוקמי כר"י מה"ט גופא דלא מתוקמי כר"מ דא"כ כל שאוכל מאכיל מבעיא ליה:
בד"ה ואי אשמעינן וכו' ואין עובר משום בל יטמין וכו' כיון שאין יודע היכן הוא וכן משמע וכו'. עכ"ל. ובס' פרי חדש דקדק מלשון התוס' דס"ל בחמץ שאין ידוע אין חייב לבדוק מן התורה ולענ"ד משום הא לא איריא דאף את"ל דסבר דחייב לבדוק אף באין ידוע וכשיטת הר"ן ז"ל ע"כ היינו מטעם שכתב הר"ן ז"ל דבמקום שמכניסין חמץ הוה ליה כודאי דחזקתו שהכניס בו חמץ ומשום הכי חייבוהו לבדוק באותן המקומות עד מקום שידו מגעת וכדרך תשמישו משא"כ הכא שכבר בדק בכל אותן המקומות ובהאי נמי דמשיירא ודאי מצנע עד שאין יודע באיזו מקום ואם כן הוה ליה כמקום שאין ידוע אם הכניסו חמץ דאין עובר מדאורייתא לכ"ע וע"ז מייתו ראיה דהיכא שבדק במקומות הידועים אינו עובר אפילו אם עדיין נשאר שם חמץ כדמשמע לעיל בהאי דוכי משכחת לה לבטלה אלמא דכל כמה דלא משכחת לה אינו עובר כיון שלא היה במקום ידוע שהרי כבר בדק כדינו ובתר הכי מקשה הרשב"א ז"ל דנהי דלא עבר בבל יראה מדאורייתא אכתי היכי שרי להאכיל לחי' דהא מחייב מיהא לבדוק מדרבנן כמו בנטלה חולדה בפנינו דצריך בדיקה משום חששא דשמא יאכל לשיטת התוספות כנ"ל בכוונת התוספות ועדיין צ"ע ועיין בסמוך ועיין לעיל בסוגיא דאין חוששין:
בא"ד. הקשה רשב"א היכי שרי וכו' הא תנן בפ"ק וכו'. עכ"ל. ועיין בלשון הרא"ש שכתב לחלק בשם הרשב"א ז"ל בין חיה כפותה והרא"ש ז"ל גופא מסיק משום קושיא זו דצריך לעמוד עליהם עד שיאכלו ע"ש ולענ"ד לא ידענא מאי קשיא להו מהא דפ"ק דתנן מה שמשייר יניחנו בצינעה דהתם לית ליה פסידא בהכי אם יניחנו בצנעה משא"כ הכא אם לא נתיר לו להאכיל לחיה המוטלת עליו לזונו אית ליה פסידא ויצטרך לשרפו ואי קשיא להו מהא דקתני אם תטול בפנינו יהא צריך בדיקה מהא נמי לא קשיא דנהי דהיכא שנטלה בפנינו צריך בדיקה אפ"ה מותר להאכיל לחיה דהא איכא ספיקי טובא דלמא לא משיירא ואת"ל דמשיירא דלמא מצנעא ליה שפיר שלא יבא לא לידי בל יראה ולא לדלמא אתא למיכל וצ"ע ודו"ק:
בפירש"י ולא מסיק אדעתיה לבטלו. עכ"ל. ואף ע"ג דקי"ל הבודק צריך שיבטל ופרישית בריש מכילתין דלשיטת רש"י מדינא דמתניתין נמי הכי הוא ודלא כשיטת הר"ן ז"ל אפילו הכי לא אהני הכי בביטול דאתמול כיון ששיירו ע"מ להאכילו לבהמתו ומה שהוצרך רש"י לפרש כן ולא מפרש בפשיטות דלא מסיק אדעתיה לבערו היינו דלישנא דגמרא הכי דייק דמסיק ועבר עלה בבל יראה או אפשר דס"ל דהכא אפילו מעיקר הדין נמי בביטול בעלמא סגי דלא חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה כיון שהאכיל לבהמתו מימאס ולא חזי לאכילה ולא חיישינן נמי שמא לא ביטלו בלב שלם דודאי לא חיישינן להכי אלא בגלוסקא יפה וכיוצא בזה אבל הכא במאי דשיירא ודאי בגילוי דעתא דביטל סגי והתוס' שכתבו דה"ה דהו"מ למימר דלמא אתא למיכל מיניה אפשר דסברי כשיטת הפוסקים שהביא הרא"ש ז"ל דיש לבטל גם כן בתחלת שש ואם כן לא שכיח לגזור כולי האי שמא לא יבטל משו"ה כתבו דהו"מ למימר דלמא אתא למיכל כן נראה לי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |