פני יהושע/מכות/ו/א

פני יהושע מכות ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ר' יוסי בד"א בדיני נפשות כו' ופירש"י דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא עכ"ל. ובפ"ק דסנהדרין דף ט' הוסיף רש"י בלשונו ולא יהרג לא הוא ולא הם ונראה שבא ליישב בזה קושיית התוס' דהכא שהקשו בד"מ נמי אמאי תתקיים העדות בשאר הא כתיב משפט אחד יהיה לכם. ולפירש"י דהתם א"ש דהא בלא"ה כתבו בר"פ א' דיני ממונות בד"ה מה בין דלענין מילי דתלוי בזכות וחובה אין להשוותם מהאי קרא דמשפט א' והביא לשונם מהרש"א בשמעתין וא"כ לפ"ז שפיר מפרש רש"י טעמא דר"י דדוקא בד"נ אמרינן דגזירת הכתוב הוא למהדר אזכות' שיהיה עדותן בטלה ולא יהרג לא זה ולא זה משא"כ בדיני ממונות לא שייך לומר דגזירת הכתוב הוא דאין סברא לומר שיפסיד התובע את ממונו שלא כדין שיש כאן עדים כשירים זולת הפסול ועוד שהרי יכולין לחזור ולהעיד מחדש לאחר יום או יומים לפני אותו ב"ד או לפני ב"ד אחר משא"כ בדיני נפשות לא שייך לומר כן כיון שכבר יצא מב"ד זכאי בהגדה זו כן נ"ל ליישב שיטת רש"י בטעמא דר"י ועיין מה שאכתוב עוד בזה בסמוך בלשון התוספות:

בתוספות בד"ה אר"י בד"א בד"נ פי' הקונטרס כו' וקשה לפירושו כו' דהא כתיב משפט א' יהיה לכם ועוד דבד"מ נמי כתיב ע"פ שנים או ע"פ שלשה כו' עכ"ל. לכאורה שתי הקושיות הללו סותרות זו את זו דכיון דבכל הנך היקישי דמתניתין ילפינן נמי לד"מ ממשפט א' יהיה לכם א"כ אמאי איצטריך אידך היקישא בד"מ אע"כ דאיכא למימר דאתא לדרשא אחרינא א"כ השתא נמי לא מקשו מידי כיון דבקושיא ראשונה לא פסיקא להו משום הך סברא שכתבו בר"פ א' דיני ממונות שהבאתי בסמוך וכמ"ש מהרש"א א"כ השתא נמי לא מקשו מידי בקושיא שנייה דאיכא למימר דר' יוסי מפיק ליה לדרשא אחריתא ולענ"ד בפשיטות מצינן למימר דאידך קרא דע"פ שנים עדים או ג' דאיירי בממון לפירוש התוספות מש"ה לגופא איצטריך והיינו כפי' רב סעדיה גאון שהבאתי לעיל דשנים היינו בעדות ממש ושלשה היינו לענין קבלת עדות דהא בד"מ לכ"ע הוי קבלת עדות בשלשה ולא שייך השגת הרמב"ן שהבאתי לעיל בלשון משנתינו או שנאמר דהא דכתיב שנים או שלשה היינו כי הא דאמר ר' זביד בפ' יש נוחלין גבי שלשה שנכנסו לבקר אם רצו נעשין עדים וסגי בשנים מהם כגון שראו ביום וזימנין דבעינן שלשה כגון שראו בלילה שאז נעשים דיינים כנ"ל בכוונת רש"י אליבא דר' יוסי ודו"ק:

בא"ד לכך פירש ר"י דבדיני נפשות שייך שפיר כו' אבל בדיני ממונות כו' השני אינו בטל לגמרי דחייב לו שבועה. נראה דדוקא אליבא דר' יוסי כתבו התוס' כן ומה"ט לא משמע ליה האי היקישא לענין ד"מ כיון דבשנים נמי לא פסיקא מילתא דעדות השני בטל לגמרי לענין שבועה משא"כ לקושטא דמלתא דקי"ל כרבי לעולם דבשנים נמי בטל לגמרי עדות השני ותו לא מחייבינן שבועה על פיו וכדמשמע להדיא מלשון הרא"ש והער"ע בשם תשובת הרי"ף דדוקא היכא שלא ידע הא' בקורבתו של שני מחייבו שבועה וממילא משמע דהיכא שידע בקורבתו בטל לגמרי וליכא חיוב שבועה מיהו מסתימת לשון התוספות נראה יותר דאפילו אליבא דרבי נמי משמע להו הך סברא דעד א' לעולם מחייב שבועה ולא שייך בהך היקישא כלל דלענין חיוב שבועה בעדות כל דהו סגיא ולא כמשמעות הש"ע ולדינא צ"ע ודו"ק:

בד"ה אמר רבא והוא שהעידו כו' משמע דקאי אף לענין קרוב או פסול וקשה דהא משמע בסמוך כו' אלא בראיית מעשה גמרה עדותן כו' דקאמר הרוג יציל לכך נראה דלא קאי כו' עס"ה. וכדברי התוס' משמע ג"כ בלשון הרי"ף והרא"ש ז"ל שהרי הביאו האי מימרא דרבא קודם שהביאו משנה זו דקרוב או פסול בפלוגתא דר' יוסי ורבי אליבא דר"ע ואפילו לפירוש ר"י דבסמוך דלמסקנא דרבא לא תליא בראיית מעשה לחוד אף לענין קרוב או פסול אלא בהגדה נגמר עדותן אפ"ה מודה דהאי מימרא דרבא דקאמר והוא שהעידו תוך כ"ד לא קאי אהך בבא דקרוב או פסול כמו שמבואר מלשונו בסמוך בד"ה שמואל אמר וכמו שהאריכו התוספות בזה בפ"ק דסנהדרין דף ט' בד"ה בזמן שהתרו בהן ע"ש מיהו הא דפשיטא להו להתוס' הך סברא דלענין קרוב או פסול בראיה לחוד תליא מילתא מהאי דמקשה בסמוך אלא מעתה הרוג יציל אכתי יש לתמוה טובא על סברת המקשה גופא מנ"ל הך מילתא דהא ודאי פשטא דקרא וכולה לישנא דמתניתין בהאי היקישא דשנים או שלשה ודאי לענין הגדה איירי כדכתיב ע"פ שנים עדים וענין הזמה דאיירי מתני' פשיטא דתליא בהגדה אלא דמ"מ מקשה הש"ס בסמוך שפיר ודייק לה מלישנא דרבי גופא דקאמר מה יעשו ב' אחים שראו באחד ואי ס"ד דבהגדה תליא מלתא מאי קאמר מה יעשו כמ"ש בתוס' בסמוך בד"ה שמואל אמר ולא ניחא לי' להמקשה לפרש דמה יעשו כמו שמפרש ר"י שנראה לו דוחק כך נ"ל לפ' שיטת התוס' וכל סייעתם בזה שפסקו להדיא דבראיה לחוד תליא מילתא ואין לתמוה בכך בהא דנקרא עד בשביל ראיה לחוד דה"נ אשכחן בקרא דכתיב והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד אלמא דאע"פ שלא הגיד קראו רחמנא עד כיון שראה או ידע ועיין מה שאכתוב עוד בזה בסמוך ליישב שיטת החולקים וסוברים דבהגדה תליא מלתא וכדמשמע נמי לכאורה מלשון רש"י שהביאו התוספות כאן דהא דקאמר רבא והוא שהעידו תכ"ד אכולהו בבי דמתניתין קאי ודו"ק:

בגמ' פיסקא ר"ע אומר לא בא השלישי כו ומה שנים כו' א"ל ר"פ לאביי אלא מעתה הרוג יציל ופירש"י דלרבי יוסי פריך דאמר אף בלא התראה וכוונתו מבואר דמשמע דפשיטא לי' דלרבי דבעי התראה לא שייך הך קושי דהרוג יציל ולא ידענא מאי פשיטותא דהא לקושטא דמלתא אמר רבא לקמן ע"ב דמתרה שאמרו אפילו מפי עצמו ופירש"י שההרוג עצמו התרה בו ואדרבא פשטא דלישנא דגמרא משמע דלכ"ע פריך אהיקישא דר"ע גופא שעדיין לא הזכיר מפלוגתא דר' יוסי ורבי בהך פיסקא עד פיסקא שנייה ואפשר דלא ניחא ליה לרש"י לפרש דעיקר הקושיא דהרוג יציל היינו היכא שהתרה בו דהיא גופא מנ"ל להמקשה דלמא אה"נ דבכה"ג מציל ומאי דוחקיה נמי לאוקמי בשהרגו מאחוריו דמשמע דהיכא דלא הרגו מאחוריו אה"נ דמציל אלא דע"כ דהמקשה סובר בפשיטות דבראיה לחוד תליא מילתא אלא שכבר כתבתי שיש לתמוה בדבר כיון דלישנא דקרא ומכולהו בבי דמתניתין בהך היקישא משמע דלענין הגדה איירי ואי משום דקאמר רבי מה יעשו אכתי ארבי גופא תיקשי אמאי פסיקא ליה הך סברא דקשיא ליה מה יעשו דילמא בהגדה תליא מילתא ומכ"ש דקשה לפירוש ר"י דלמאי דמסיק רבא דבמקיימי דבר הכתוב מדבר לקושטא דמילתא לא תליא בראיה לחוד אלא בהגדה ואמאי איצטריך רבא לאתויי האי קרא דיקום דבר מהאי קרא גופא דע"פ ב' או ג' עדים יומת המת הו"ל לאסוקי הכי דע"פ משמע דבהגדה תליא מלתא ועוד דא"כ דבראיה תליא מילתא עקרת כל חייבי מיתות בעריות ושברוצח וכיוצא בהן והנלע"ד בזה לפי שיטת רש"י ור"י וסייעתם דודאי סברת המקשה דממילתא דרבי דייק לה דבראיה תליא מילתא ולרבי אפשר דפשיטא ליה הך סברא מלישנא דהאי קרא גופא דיומת המת דכתיב ביה על פי שנים עדים או שלשה עדים ואי סלקא דעתך דבהגדה תליא מילתא ה"ל למיכתב עפ שלשה עדים כדכתיב באידך קרא דיקום דבר אע"כ דבראיה תליא מילתא דעדיין לא העיד השלישי כלל ואפ"ה מצטרף לבעל העדות אם נמצא קרוב או פסול וא"כ לפ"ז בהך מילתא גופא פליגי ר׳ יוסי ורבי לענין ראיה לחוד דע״י הגדה ר׳ יוסי נמי מודה דאפילו בדיני ממונות הדין כן והיינו מהך היקישא דכתיב ע״פ ב׳ או ע״פ ג׳ עדים יקום דבר והיינו אפי' בממון ורבי סובר דאפי׳ בממון בראיה לחוד סגי דלא משמע ליה לחלק כלל בין ד״מ לד״נ מהיקישא דמשפט א׳ יהיה לכם וכדפרישית נמצא לפי זה שפיר מקשה הש"ס שפיר אעיקר מילתא דר״ע דבדיני נפשות גופא היכי משכחת לה דבראיה לחוד סגיא לבטל העדות דא״כ הרוג והורג יצילו וא"כ עקרת כל דיני נפשות שבתורה ולא משמע ליה להמקשה לחלק בין העדים לבעל דבר בעצמו כיון שאין שום טעם לדבר שיצטרף העדות ע״י ראיה לחוד אלא מגזירת הכתוב דמהדרינן אזכותיה ואנן אשכחן בהאי קרא בכל חטא אשר יחטא ע״פ ב׳ עדים או ג׳ עדים יקום דבר דכתיב בתריה כי יקום עד חמס באיש ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה׳ ומפרשינן בגמרא ובכמה דוכתי דועמדו שני האנשים היינו בעדים הכתוב מדבר ואשר להם הריב בבעלי דינים והשוה הכתוב בעלי דינים לעדים בהאי עניינא כל זה סברת המקשה להוכיח מזה דלא תליא בראיה אלא בהגדה דוקא דמר"י אליבא דר"ע שמעינן נמי לרבי אליבא דר"ע וע"ז משני הש"ס שפיר דבמקיימי דבר הכתוב מדבר והיינו בעדים ולא בבעלי דינים לפירש"י ולפי' ר"י ממילא שמעינן נמי דלאו בראיה תליא מילתא אלא בהגדה כן נראה לי לפרש לפי שיטת הפוסקים והמפרשים לכל חד כדאית ליה. אלא דלולי דבריהם היה נ״ל לפרש בפשיטות דלעולם לכ"ע ראיה לחוד לאו מילתא היא כדמשמע פשטא דקרא ומתניתין דהא דמקשה הרוג ' ל"ג הביא הב"י וד"מ דהנרצח כשר להעיד על הרוצח אם אינו טריפה היינו לפי המסקנא דהכא דבמקיימי דבר הכתוב מדבר מש"ה אינו מציל משא"כ מעיקרא דלא אסיק אדעתיה הך מילתא מקשה שפיר כך היה נראה לי לולי שהקדמונים והאחרונים לא פירשו כן ואולי מקום הניחו לי בזה ודוק היטב:

סליק פרק ראשון

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.