גבורת ארי/מכות/ו/א

גבורת ארי מכות ו א

ואימתי בזמן שהתרו בהן. נ"ל דהאי מלתא סתמא היא דכ"ע מודו בה ואפילו רבי יוסי דאמר בד"א בדיני נפשות מ"מ התראה בעו דאל"כ מה יעשו שני אחין ואחד שראו שהרג. והיינו דתנו אימתי בזמן שהתרו בהן דהתראה לא שייך אלא בד"נ ומשום ר"י נקט לה דסבירא ליה דאין קרוב או פסול מבטל עדות הכשרים אלא בד"נ דאי רבי קאמר לה כיון דלדידיה שוין בהא לד"נ ובד"מ לא שייך התראה ובלאסהודי תליא ביטל עדות כשרים כדאמרינן בגמרא לא הו"ל למיסתם ולמיתלי בהתראה דלא שייך בד"מ א"ו נקט בזמן שהתרו בהן משום ד"נ דכ"ע מודו בה אפילו ר"י והא דאמרינן בגמרא הכי אמרינן להו אי למחזי אתיתו משום ד"מ דרבי קאמר לה הכי:

אמר רבא והוא שהעידו כולם בתכ"ד. התם קאמר מתניתין מאה כשנים אבל אם העידו השנים ולאח"ז העידו האחרים הרי הן כשתי כתות לכל דבר כך פי' רש"י וכתבו התוס' משמע דקאי אף לענין קרוב או פסול וקשה דהא משמע בסמוך דלענין דין דקרוב או פסול אינו תלוי בהעדאה בתוך כדי דיבור אלא בראיית המעשה גמרה עדותן אף כי העידו אחר תוך כדי דיבור דקאמר הרוג יציל. לפיכך פירשו דלא קאי אלא אדין דעדים זוממין דקאמר עד שיוזמו כולם ובהא קאמר דווקא כי העידו כולם בתוך כדי דבור אבל העידו מקצתן תוך כדי דבור ומקצתן אחר כדי דבור הו"ל ב' כתות ולא בעינן עד שיוזמו כולן אבל לענין נמצא אחד קרוב או פסול אף דאם נמצא מהני שהעידו לאחר כדי דיבור עדותן בטלה וטעמא דמילתא דבנמצא אחד קרוב או פסול חשיב כחד עדות אף שהעידו אחר כדי דבור משום שהם אומרים אמת וא"כ עדותן מתחיל מראייה שלהם וראייה שלהם היתה בבת אחת עם העדים אבל בעדים זוממין שאין אומרים אמת א"כ לא בא עדותן אלא כשיעידו בב"ד וכיון דלא העידו בבת אחת רק לאחר כדי דיבור לא חשיב כחד עדות.

ולפי זה נמצא גבי נמצא אחד קרוב או פסול איכא תרי גוונא לבטל עדותן או שראה בבת אחת אף שהעידו לאחר כדי דיבור דאז מתחיל עדותן משעת ראייה או שהעידו בתוך כדי דבור אע"פ שלא ראו בבת אחת ואין צירוף עדותן מתחיל משעת ראייה מ"מ כיון דהעידו בתוך כדי דיבור הו"ל כחד עדות דודאי לא גרע מעדים זוממים דליכא ראייה כלל ואפ"ה הו"ל חד עדות בהעידו כולם בתוך כדי דיבור ובעינן עד שיוזמו כולם.

מיהו אפשר לומר דלענין קרוב או פסול אע"פ שהעידו בתוך כ"ד לא הו"ל כחד עדות אם לא ראו בבת אחת ולא דמי לעדים זוממין דשאני הכא כיון שהן אומרים אמת וא"כ ראייה שלהם הוא התחלת עדות וכיון שלא ראו בבת אחת הפסולין עם הכשרים בתחילת עדותן שוב לא מהני צירופן בסוף העדות דהיינו ע"י הגדה תוך כדי דיבור אבל ע"ז שאינן אומרים אמת א"כ התחלת עדותן לא בא עד שעת הגדה כיון שהעידו בבת אחת דהיינו תוך כדי דיבור התחלתן וגמר' העדות בב"א בא כשהעידו בתוך כדי דבור משו"ה הו"ל כחד עדות [ובעינן] עד שיזומו כולן.

אבל ק"ל מאי ק"ל על פירש"י מהא דפריך הרוג יציל הא אינהו גופייהו פירשו בסמוך בשם ר"י דגם לר"י לא אמרו דעדותן בטלה אלא דווקא באותן שמעידין בפני ב"ד אבל בשביל ראייה לחודה לא והא דפריך הרוג יציל הא אינו הולך להעיד בב"ד היינו מתחלה היה סבר לר"י כי נמי אינן באין להעיד בב"ד עדותן בטלה ומשני במקיימי דבר הכתוב מדבר כלומר כשבאין לקיים הדבר בב"ד אמר ר"י נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה.

והשתא לפרש"י נמי לא קשה מידי דכיון דמתחלה היה סבור דלר"י אף כי אינן באין להעיד בב"ד אפ"ה עדותן בטלה מש"ה פריך הרוג יציל דכיון דבראייה תליא מילתא הא הרוג נמי ראה עם העדים בבת אחת אבל לבתר דמשני במקיימי דבר הכתוב מדבר. דהיינו כשבאין לקיים הדבר בב"ד מהשתא י"ל נמי דקיום הדבר בב"ד נמי אין עדותן בטלה אא"כ מעידין בבת אחת דהיינו בתוך כדי דבור:

והוא שהעידו כולן בתוך כדי דבור. פרש"י התם קאמר מתניתין מאה כשנים אבל אם העידו הב' ולאחר זמן העידו האחרים הרי הן כב' כתות לכל דבר וכתבו התוס' משמע דקאי אף לענין קרוב או פסול וקשה דהא משמע בסמוך דלענין דין דקרוב או פסול אינו תלוי בהעדאה בתוך כדי דיבור אלא בראיית המעשה גמרה עדותן אף כי העידו אחר תוך כדי דיבור דקאמר הרוג יציל. ולדידי לא קשה מידי דודאי לפירש"י באחת משתי אלה גמרה עדותן או בכיון להעיד בשעת ראיית המעשה אע"פ שלא העידו כלל או בהעידו אע"פ שלא [נתכוונו] בשעת ראיית המעשה דאי ל"ת הכי [קשה] הא רש"י ס"ל לענין אין עד נעשה [דיין] במתכוין להעיד בשעת ראיית המעשה נעשה עד ושוב אין נעשה דיין כדפי' רשב"ם משמו בפרק יש נוחלין (דף קי"ג) גבי הא דאמר ר"י התם ג' שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין ופי' רשב"ם דווקא נכנסו לבקר אבל אם נכנסו להעיד נעשו עדים ושוב אין עושין דין דאין עד נעשה דיין והביא סייג לדבריו מתשובת רש"י זקינו וה"ה נמי לענין נמצא אחד מהן קרוב או פסול בשעת ראייה נגמר עדותן אע"פ שלא העידו ועדות כולה בטלה כדפי' רשב"ם התם וא"כ איך פי' רש"י הכא דאם העידו לאחר כדי דבור אין הפסול מבטל עדות הכשרים הא ממ"נ אי נתכוין הפסול להעיד בשעת ראייה לא מיבעי אי לא העיד בתוך כדי דבור אלא אפי' לא העיד כלל משעת ראייה שכיון להעיד כבר ביטל עדות הכשרים שראו עמו ואי לא נתכוין להעיד בשעת [ראיה] אפילו העיד עם הכשרים בתכ"ד אינו יכול לבטל עדות א"ו ס"ל דכמו בכיון בשעת ראיה מבטל עדות הכשרים ה"ה אם לא כיון בשעת ראיה להעיד אם בא לב"ד והעיד מבטל עדותן מיהו הנ"מ והוא שהעידו בתכ"ד ואהאי קאי הא דאמר רבא והוא שהעידו כולם בתכ"ד דיבור לענין דין קרוב או פסול בלא נתכוונו להעיד בשעת ראיה ואינו מבטל עדות הכשרים שעמו אלא מחמת שעת הגדה מש"ה בעינן שיעיד עמהן בתוך כ"ד. עוד נ"ל הא דפרש"י דלענין דין קרוב או פסול בעינן שיעידו כולן בתכ"ד מיירי בהי' תחלתו בשעת ראיית העדות בכשרות וסופו בשעת הגדה בפסול כגון שראו עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו קודם הגדה או שהיה פתוח בשעת ראיית העדות ונסתמא קודם הגדה דכה"ג עדותן פסולה דבעינן תחלתו וסופו בכשרות כדאמרינן בפרק י"נ (דף ק') והשתא בשעת ראיה א"א לו לפסול ולבטל עדות הכשרים שעמו דהא בשעת ראיה לא היה עדיין לא קרוב ולא פסול והוא עצמו היה כשר לעדות זו ואין קורבתו או פסולו מתחיל אלא בשעת הגדה מש"ה בעינן שיעיד עמהן בתוך כ"ד ואי לא אינו מצטרף עמהן לבטל עדותן אבל בהיה קרוב או פסול נמי בשעת ראיה בהא לחוד סגי לבטל עדות הכשרים שעמו ואפילו לא העיד כלל לפרש"י בתשובה. ונ"מ בין האי תירוץ לתירוץ קמא דאפי' לר"י דס"ל דבלא התראה וכוונת העדות אפ"ה נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה לתירוץ בתרא א"ל להא דרבא והוא שהעידו כולן בתוך כ"ד לענין דין קא"פ היכא שתחלתו היה בכשרות וסופו בפסול דהכא בעינן שהעידו כולן בתכ"ד וכדפי' משא"כ לתירוץ קמא אליבא דר"י [לא משכחת לה] כיון דלא בעי ר"י התראה וכוונת העדות:

[מכדי תוך כדי דיבור היכי דמי כדי שאילת שלום תלמיד לרב.] פי' תוך כדי שאילת תלמיד לרב דהיינו פחות מכדי אמירת ג' תיבות הללו של שלום עליך רבי הו"ל תכ"ד אבל בכדי אמירת ג' [תיבות ה"ל כדי דיבור ויותר מכדי ג' תיבות ה"ל יותר מכדי דיבור] והאי כדי שאילת תלמיד דקאמר אכ"ד עצמו קאי ולא אתוך אבל אין לפרש דהאי כדי ש"ת לרב דקאמר אתוך כ"ד קאי [ואם לא בכדי] אמירת ג' תיבות הללו מכיון אכתי בכדי כ"ד הוי דהא ברפ"ד דנזיר (דף כ') תנן מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני [כולם נזירים ואמרינן בגמרא] יתיב ר"ל קמיה דרבי יהודא נשיאה ויתיב וקאמר והוא שהתפיסו כולן בתכ"ד וכו' כדי שאילת שלום וכמה כש"ש כדי שאומר שלום תלמיד לרב א"ל תוב לא שבקת רווחא [ופי' התוס' כלומר תלמיד] ששמע לאחד שנדר בנזיר ובקש לומר ואני ובתוך כך עובר רבו לפניו והוא חייב להקדים לו שלום ולומר שלום עליך רבי והם ג' תיבות [שוב לא יועיל] להתפיס בנזיר אם יאמר ואני שכבר שהא כדי דיבור ואין זו סברא א"ו גם הד' ניתפס הואיל ולא שהא לאחר כדי דיבור אלא לאלתר לאחר [כדי דיבור אמר ואני אבל] החמישי ודאי אינו נתפס ששהא קצת לאחר כ"ד ומדא"ל תוב לא שבקת רווחא לתלמיד שמע מינה שבכדי אמירת ג' תיבות הללו של [שאילת שלום הוה כ"ד] לר"ל ואע"ג דלרי"נ עדיין יש בו כח להתפיס הואיל ולאלתר לאחר שיעור אמירת ג' תיבות הללו דשלום עליך רבי אמר ואני הא אמרינן התם [תניא נמי הכי] פי' כדר"ל מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ושהא כדי דיבור ואמר ואני הוא אסור וחבירו מותר וכמה כ"ד כדי שאילת שלום תלמיד לרב. ואני תמה על מה שראיתי [ברמב"ן פרק יש נוחלין דף קכ"ט בהא] דאמרינן והלכתא תוך כ"ד כדיבור דמי שפי' בשם ר"ת הטעם מפני שפעמים שתלמיד מוכר או קונה ואם עובר רבו עליו א"א שלא יתן לו [שלום ומשום תקנת] השוק תקנו שלא יפסיד בכך והיינו דאמרינן במס' נזיר א"ה לא שבקת רווחא לתלמיד והשוו חכמים מדותיהן ותקנו כן בכל דבר אע"פ שאין [הטעם בו] כגון אמרו לו מת אביו וקרע וכו' בפרק בתרא דנדרים והא לר"ל דתניא כוותיה בכדי שאילת שלום תלמיד לרב כבר כלה שיעור כדי דיבור וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ומה תקנת השוק יש בזה הא אם תלמיד מוכר או קונה אם עובר עליו רבו בכדי שיתן לו שלום מפסיד דהא שהא כבר בכ"ד וע"פ זה נדחה ג"כ מה שכתב שם הרמב"ן בשם הרב אב"ד כיון דאמרו רבנן הקורא את שמע שואל מפני היראה תקנו שלא יהא הפסק בשום דבר הא לר"ל דתניא כוותיה מכוון בכדי שיעור שאלה מפני היראה דהיינו שאילת שלום תלמיד לרב הוה הפסק בכ"ד. ושם בפרק יש נוחלין (קכט:) מסקינן והלכתא כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי לבר מעבודה זרה וקידושין ופירש רשב"ם שאם קידש אשה בפני עדים וחזר ואמר תכ"ד להוי מתנה ולא להוי קדושין אין שומעין לו ומקודשת ואינה מקודשת וחומרא דרבנן בעלמא היא משום לעז ממזרות אם תינשא לאחר בלא גט משמע מדבריו דתוך כ"ד כדיבור דמי הוי מה"ת אלא בקידושין החמירו רבנן משום לעז דחשש ממזרות מ"מ אין דבריו מחוורין לי דהא בפרק י"א דנדרים גרסינן והלכתא תוך כ"ד כדיבור דמי חוץ ממגדף ועע"ז מקדש ומגרש פי' דאם גירש וחזר בו תכ"ד לא מצי הדר ביה ומגורשת ואמאי הא הו"ל קולא וכ"ת דמגרש נמי לחומרא קאמר ולא שתנשא לאחר בחיי בעלה אלא שאם מת בלא בנים דיינינן לה כמגורשת לחומרא וחולצת ולא מתייבמת וכן אסורה להנשא לכהן אחר מיתתו הא בהני לא שייך לעז ממזרים:

[כדי שאילת תלמיד לרב. בפרק ז' דב"ק אמרינן תרי תוך כדי דיבור הוי חד] כ"ש תלמיד לרב וחד כדי שאילת הרב לתלמיד כי לית ליה לר' יוסי כשאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי ומורי דנפיש כדי שאילת הרב לתלמיד שלום עליך אית ליה ורבנן [אפי' כדי שאילת הרב] לתלמיד שהוא שלום עליך ל"ל ופי' התוס' דר"א מדיפתי דאמר תוך כ"ד כד"ש תלמיד לרב הוא דלא כר"י ודלא כרבנן [אלא] ס"ל כברייתא [דרפ"ד] דנזיר [וקשה לי דהא] בפרק מרובה מפרש דשאילת שלום תלמיד לרב הוי כדי אמירת ד' תיבות שלום עליך רבי ומורי וכאן אמר א"ר אחא שאינו אלא כדי אמירת ג' תיבות שהן שלום עליך רבי [ונראה לי] דגירסא דשמעתין עיקר דכדי דיבור הוי כדי אמירת ג' תיבות של שלום עליך רבי והיינו כדי שאילת תלמיד לרב דקאמר ר"ל [ברפ"ד] דנזיר דאמרינן התם לימא מסייע [לי' דתנן מי] שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ותו לא פי' ואלו לרבי יהודא נשיאה המ"ל ואני ואני ד' פעמים והקשו התוס' לר"ל נמי ניתני ואני ואני [ג' פעמים ותירצו] דלר"ל ל"צ למיתני אלא ב' פעמים דאין סברא לחלק בין ב' לג' ששניהם עומדים תכ"ד והא דנקט ואני ב' פעמים דקמ"ל דגם הב' נתפס אע"ג דהאמצעי מפסיק בדיבורו בין א' לג' אבל לרי"נ א"א דד' נמי נתפס בא' ליתני דהא ודאי חידוש הוא דאע"ג דשהו כבר כ"ד כיון שהוא סמוך לאלתר לכ"ד משום שהתוס' מפרש בג"פ ואני היינו כדי שהות ג' תיבות של שלום עליך רבי בשוה ג' תיבות כנגד ג' תיבות כמ"ש לפני זה בהא דקאמר ר"ל והוא שיתפיסו כולן בתכ"ד. ולי קשה על האי פירושא אם איתא דג"פ ואני הוא מכוון לג' תיבות שלום עליך רבי אכתי לר"ל נמי תקשה ליתני במתני' ג"פ ואני מאי קאמרת דהא ל"צ דאין סברא לחלק בין ב' לג' ששניהם עומדים תכ"ד איברא יש ויש לחלק בין ב' לג' דהא ב"פ ואני הוא בשוה עם כדי שאילת הרב לתלמיד שהוא שלום עליך ב' תיבות נגד ב' תיבות לפי' התוס' דאזלי בתר מנין התיבות ואלו ג"פ ואני הוא שוה לכ"ש תלמיד לרב שהוא ג' תיבות של שלום עליך רבי והא ר"י בפ' מרובה כ"ד של ש"ש רב לתלמיד אית ליה ותלמיד לרב לית ליה והל"ל אפי' לר"ל ג"פ ואני לאשמעינן דאע"ג דה"ל בכדי ש"ש תלמיד לרב אפ"ה מתפס הג' דכ"ז הוא עדיין תכ"ד לאפוקי מדר' יוסי דאלו לר"י כיון דבב"פ ואני כבר כלה כ"ד של רב לתלמיד תו לא מיתפס הג' לר"ל אע"פ שהוא סמוך לאלתר לכ"ד כדסבירא לי' לר"ל בכ"ד דידיה של תלמיד לרב דלא מיתפס הד' אף על פי שהוא סמוך לאלתר לכ"ד זה והא ל"ל דבאמת משנתינו אתי' כר"י דכ"ד דרב א"ל ודתלמיד ל"ל משום הכי לר"ל ניחא הא דלא נקט ג"פ ואני אלא ב"פ דזה שוה לכ"ד של רב אבל ג"פ ה"ל יותר משל רב לא מתפיס אבל לרי"נ וודאי קשיא ולא משום דלא נקט ד' פעמים וע"ד שפי' התוס' אלא מדל"נ ג"פ ואני קא קשיא ליה דאפי' את"ל דמתניתין ר' יוסי היא אפ"ה הל"ל ואני ג"פ אע"ג דהשלישי הוי אחר כ"ד דר' יוסי שהוא של רב מ"מ מכ"ד של ר"י נשיאה שהוא של תלמיד נשמע לכ"ד של ר"י שהוא של רב לאו ס"ל לרי"נ בתכ"ד דידיה שהוא של תלמיד דהרביעי נמי נתפס אע"פ שהוא לאחר כ"ד של תלמיד הואיל והוא סמוך לאלתר לכ"ד אם איתא לה"ט אפילו אי מתניתין ר"י היא אפ"ה הל"ל ג"פ ואני אע"ג דהג' ה"ל לאחר כ"ד של רב אפ"ה יתפוס הואיל והוא סמוך לאלתר לכ"ד כדס"ל לרי"נ בכ"ד דידיה דהוא של תלמיד הא ליתא דודאי הא לא שייך לומר דמכ"ד של תלמיד נשמע לשל רב דהא טעמא דרי"נ בשל תלמיד במתפיס סמוך לאלתר הוא מטעמא דתוב לא שבקת רווחא לתלמיד להתפיס והא ליתא אלא אי כ"ד הוי בשל תלמיד אבל אליבא דר"י דהוי בשל רב ל"ל תוב לא שבקת רווחא לרב להתפיס דהא בע"כ ר"י לא חש לרווחא להתפיס דאפ"ת דמתפיס סמוך לאלתר לכ"ד דרב אכתי לא שבקת רווחא לתלמיד להתפיס אלא ע"כ לא חש ר"י לה"ט דל"ש רווחא ודוחק לומר דל"ש רווחא לתלמיד הוא דלא חש ר"י דמלתא דלא שכיחא היא דבאותה שעה דוקא ששמע לא' שאמר הריני נזיר והוא ג"כ ביקש לומר ואני בתוך כך יעבור רבו לפניו אבל הא שכיחא דבכ"ד של הרב יעבור התלמיד או אדם אחר לפניו שכדי שאילת הרב לתלמיד שהוא ש"ע לאו דוקא הרב אלא כל אדם לחבירו נמי שוה בשאילת שלום כמו הרב והשתא אם איתא לדרי"נ דחייש בכ"ד דידיה של תלמיד לתוב לא שבקת רווחא לתלמיד אע"ג דלא שכיחא כ"ש דבכ"ד דר"י של רב וכל אדם דשכיח דהו"ל למיחש ללא שבקת רווחא להו מש"ה ק"ל להגמרא לרי"נ ליתני ואני ג' פעמים אבל לר"ל ניחא:

ועוד קשה לי הא ר"ל דאמר והוא שהתפיסו כולן בתכ"ד כדי שאילת שלום ומפרש עלה כמה כדי שאילת שלום כדי שאילת תלמיד לרב לא טעמא דנפשיה קאמר אלא לפרושי מתני' אתא וטעמא דמתני' קמ"ל וא"כ אכתי תקשה לפ"ז הל"ל ג"פ ואני במתני' אם איתא להא פי' דמתני' כדר"ל והא נמי אין לפרש דמש"ה ק"ל לרי"נ [ולר"ל] ניחא ליה אע"ג דלר"ל השלישי נמי מיתפס דהא ג"פ ואני היינו כד"ש תלמיד לרב משום דתני בסיפא דההיא הותר הראשון הותרו כולן ואיכא למימר דהאי הותר הראשון דקאמר לאו על ידי שאלה והתרת חכם קאמר אלא מיירי שהותר הא' ע"י חזרה שחזר בו מן הנזירות תכ"ד לקבלת נזירות עליו דכיון דתכ"ד כד"ד יכול לחזור בו מש"ה לר"ל לא קשיא מידי אמאי לא תני ג' פעמים ואני דאם חזר בו אחר ששהא לאחר קבלת נזירותו בכדי אמירת ג' פעמים ואני קודם לחזרתו כבר כלתה כ"ד ואין יכול לחזור בו אבל לרי"נ קשיא דכיון דבסמוך לאלתר לכ"ד כתוך כד"ד לענין התפסה שיכול להתפיס עדיין הד' לענין חזרה כתוך כד"ד סמוך לאלתר לכד"ד יכול עדיין לחזור בו כמו בתוך כד"ד והשתא תקשה לדידיה אמאי לא קתני ואני אלא ב"פ ותו לא המ"ל ואני ג"פ ואפ"ה מצי הדר בו אח"כ הא' שאמר הריני נזיר אע"ג דבשיעור ואני ג"פ כלתה אפי' כ"ד של תלמיד אפ"ה סמוך לאלתר לכ"ד כתוך כד"ד לענין חזרה לדרי"נ כדס"ל הכי גבי התפסה דהא ליתא דהא התם בפ"ד דנזיר (כא.) מיבעי להו אי חד בחבריה מתפיס או דלמא בקמא למנ"מ לאתפוסי ומיזל א"א חד בחבריה מתפיס מתפסין ואזלין לעולם וא"א בקמא מתפסי טפי מכ"ד לא מתפסין ורצה למפשט ממתני' הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני ותו לא מידי ש"מ בקמא [הוא דמתפיס דאס"ד חד] בחבריה מתפיס ליתני טובא ואני ודחי תנא כי רוכלא לחשוב וליזל והשתא אי האי הותר הא' הותרו כולן דתנא היינו שהותר ע"י חזרה שחזר [בתכ"ד מקבלת נזירותו עליו מיירי] א"כ אפ"ת חד בחבריה מתפיס אפ"ה לא מצי למיתני ואני טובא אלא ב"פ ולא יותר דאלו [הוי תני ג"פ ואני הא תו לא הוי יכול לחזור בו] דהו"ל לאחר כ"ד וא"א לומר הותר הא' ע"י חזרה הותרו כולן דלא מיבעי כולן דלא הותרו [אלא אפילו הראשון עצמו נמי לא הותר] דחזר בו לאחר שהיות ג"פ ואני מקבלת נזירותיו עד חזרתו אלא ודאי ש"מ הותר הא' דקאמר [לאו בחזרה מיירי אלא בשאלה והתרת חכם] כסתם היתר נדרים והשתא הדרא ק"ל אמאי ניחא ליה לר"ל הא לדידיה נמי תקשה אמאי נקט ב"פ ואני הא אפילו לדידיה נמי מצי מתפיס הג'] דהא עדיין קיימו בתכ"ד של תלמיד שהוא ג' תיבות שוה לג' תיבות של שלום ע"ר. לכן נ"ל לפרש דודאי [לאו בתר מנין תיבות אזלינן דהא יש תיבה] קטנה דא"צ שהות באמירתה כמו בתיבה גדולה אלא בתר מנין האותיות שבתיבה אזלינן והא [בכדי שאילת תלמיד ה"ל י"א אותיות ובג"פ ואני] ה"ל י"ב אותיות אות א' יותר והשתא לר"ל ניחא הא דל"ק ואני אלא ב"פ משום דבעינן שיסיים [בתכ"ד של שאילת תלמיד שלום עליך רבי דהוא] שיעור י"א אותיות ואלו הוי תני ג"פ ואני הג' לא מתפיס שהרי האות האחרון של אמירת ואני שלו [היא אחר כ"ד] אע"פ שהוא סמוך לאלתר לכ"ד אפ"ה לא מתפיס לר"ל אבל לרי"נ דס"ל דאפילו התחלת הדיבור של ואני אם הוא סמוך לאלתר נמי מתפיס מדאמר תוב לא שבקת רווחא לתלמיד כ"ש אם אמירת כל התיבה של ואני הי' בתכ"ד לבד האות האחרון היא סמוך לאלתר לכ"ד [דמתפיס וא"כ] תקשה הל"ל במתני' פעם ג' ואני ואפ"ה מתפיס ואל תתמה על הא דפי' אליבא דר"ל דאף אם התחיל להתפיס ולומר התחלת התיבה [שלו בתכ"ד] וגמר התיבה היתה לאחר כ"ד לאו כד"ד ולא מתפיס והא בפ"ד דשבועות (דף ל"א) כפרו שניהם כא' חייבים פי' השביע ב' עדים [שיעידו וכפרו] חייבין שניהם קרבן שבועת העדות ובגמרא פריך כפרו שניהם והא א"א לצמצם ומוקי לה ר"י כגון שכפרו שניהם בתכ"ד וא"ל רא"מ מכדי תכ"ד כמה הוי כדי שאילת תלמיד לרב ואיכא דאמרי כ"ש רב לתלמיד עד דאמר שבועה שאא"י לך עדות טובא הוי א"ל כאו"א תוך דיבורו של חבירו (חסר):

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף