פני יהושע/בבא קמא/סד/א

פני יהושע בבא קמא סד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בגמרא יאמר שור וגניבה כו' אילו כך הייתי אומר מה הפרט כו' לא שייך להקשות דנילף שור שור משבת משום דכל היכא דמצינו למילף בכללא ופרטא לא שייך תו למילף משבת כן כתבו התוס' להדיא בפ' הפרה דף נ"ד עי"ש:

בפרש"י אילו נאמר וכו' הא ודאי ה"ל פרט וכלל ושפיר קשיא ליה ומאי אילו כן קמהדר ליה וכו' ע"כ. ולכאורה יש לתמוה דהיאך מצינו לומר דשפיר קשיא ליה דלכתוב שור וגניבה דא"כ הוי מרבינן כל מילי ואפילו עבדים ושטרות וקרקעות כמידת פרט וכלל בכל דוכתא דבטל הפרט לגמרי ולא ממעיט מידי וא"ל דא"כ הפרט למאי אתי כדי להורות על הכלל שלא נלמד במדה אחרת כן פי' התוספות בפרק ג' מינין ע"ש. ואיברא דלרש"י לישנא דגמרא קשיתיה דקאמר בהדיא וכ"ת אילו נאמר קאמר כו' ומי מצית אמרת מה הפרט מפורש וכו' א"כ משמע להדיא דלא קשיא ליה לתלמודא על מאי דקאמר יאמר שור וגניבה מידי אלא אהא דדחי ומתמה ומי מצית אמרת משמע דהקושיא יאמר שור וגניבה במקומה עומדת אבל לפ"ז קשה באמת אתלמוד גופיה אמאי לא מקשי מרישא דמילתא גופא דקאמר יאמר שור וגניבה דהא א"כ הוי מרבינן נמי עבדים כו' אלא דעל לישנא דתלמודא מצינן למימר דהא דקאמר וכ"ת אילו נאמר קאמר לאו דתנא דברייתא אומר כן בל' קושיא אלא אדרבא שרוצה ללמוד לפי סדר המקראות דלא מרבינן אלא דבר המטלטל וגופו ממון והוכיח זה מדלא כתיב שור וגניבה והוי הכל בכלל אלא ודאי דשאר פרטי אתו למעט עבדים כו' א"כ לפ"ז מקשה שפיר דא"כ מאי האי דקמהדר מה הפרט מפורש ומי מצית אמרת כו' כן יש ליישב ל' הגמ' ואע"ג דבלא"ה לא הוי א"ש סיפא דמילתא דקאמר עוד יאמר שור וחמור ושה כו' מ"מ ניחא ליה לתלמודא להקשות ממה הפרט מפורש דהוי סיפא דרישא אבל ל' רש"י שכתב ושפיר קשיא ליה צ"ע ויש ליישב בדוחק לפי הדרך שכתבתי:

בגמרא אמר רבא תנא אחיים סמיך כו' כשהוא אומר שה כו' מה אני מקיים גניבה לרבות כל דבר ע"כ. ויש לדקדק דלפי הסוגיא בכלל ופרט וכלל לא הוי שייך למימר הא מה אני מקיים גניבה לרבות כו' דהא כללא קמא לאו לרבות אתי אלא למעט וכדכתב רש"י לקמן בסמוך והוא פשוט וטפי הוי שייך למימר הא מה אני מקיים חיים לרבות דהוא כללא בתרא אלא דלא מצי למימר הכי משום דמשמעות דחיים לא משמע לרבות אלא ב"ח ולא שאר מטלטלים וכקושית התוספות אלא ממאי דכתיב גניבה ידעינן שצריך לדחוק ולפרש דחיים משמע כל מילי דאל"כ לא מצינן למדרש מדת כופר"כ כמדתו וא"כ א"ש לישנא דברייתא יאמר גניבה שור וחיים אילו כך הייתי אומר מה הפרט מפורש כו' פי' דחיים דאיהו כללא בתרא לא אתי לרבויי אלא כעין הפרט בדבר הקרב לגבי מזבח כשהוא אומר שה הרי א"א לומר כן דהריבוי אמור ומאי אמרת דאכתי חיים לא אתי לרבויי אלא ב"ח דא"כ תקשה הא מה אני מקיים גניבה דמשור וחיים לחוד הוי ילפינן שפיר כל ב"ח ולמעוטי שאר מילי אלא ע"כ מדכתיב גניבה משמע דחיים משמע אדרבא לרבות כל דבר כמ"ש התוספ' וא"כ איצטריך שפיר גניבה למעט עבדים ודכוותיה ולפ"ז הא דחיים לרבות כל דבר אכתי אמשמעותיה דגניבה קא סמיך דגניבה בא ללמד על חיים לרבות כל דבר וכן עד סוף הסוגיא כנ"ל ועמ"ש בסמוך בל' תוספות וק"ל:

בתוספות בד"ה יאמר גניבה כו' שאל הרא"ש מלוניל היכי ס"ד כו' והשתא בעי לרבויי בכופו"כ טפי ממאי דמשמע כללא בתרא עכ"ל. והיינו משום דמשמעות לישנא דחיים לא משמע אלא ב"ח ויש לדקדק דתיפוק ליה דאפילו אי משמע כללא בתרא דחיים כל מילי אפילו דלאו ב"ח אכתי קשיא היכי ס"ד לומר והכל בכלל כיון דאיכא למימר דלא מרבינן אלא כעין הפרט לגמרי והיינו ב"ח דוקא אלא משום דהאי קושיא לא הוי שייכא אלא בבבא קמייתא אבל במאי דמסיק יאמר גניבה שור וחמור שה וחיים והכל בכלל לא הוי קשיא מידי דכיון דכתיבי כל הני פרטי הוי ס"ד שפיר דמרבינן אפילו מידי דלאו ב"ח וכדמסיק בגמרא להדיא וכמו שיתבאר אבל קושית הרא"ש מלוני"ל שייך אפילו בבבא בתרייתא דכיון דמשמעות דחיים לא משמע אלא ב"ח לא שייך לרבות אפילו באם אינו ענין אלא מידי דשייך בכלל בתרא ולא יותר וע' מה שכתבתי עוד בסמוך:

בא"ד והשיב לו ר"י כו' נמצא שאין כלום בכלל בתרא דחיים יותר מכעין הפרט עכ"ל. כוונתו דבכ"מ קי"ל דכעין הפרט בא למעט מידי דלא נילף מכללא בתרא משא"כ כאן אם נאמר דחיים אינו אלא ב"ח דוקא לא צריכין תו למעט מידי דלאו ב"ח מכעין הפרט וא"כ הפרט ל"ל וכדמסיק לבסוף:

בא"ד והואיל וכן אית לן למימר דחיים כלל הוא כו' כמו גניבה כו' או נפרש חיים לשון חשיבות עכ"ל. וקשה דמה בכך אף אם נאמר דחיים משמע שפיר כל מילי אכתי מאי קאמר והכל בכלל וכן בסיפא דמילתא לרבות כל דבר דהא איכא למימר דכעין הפרט מיהא ממעט כל מילי דלאו ב"ח והנראה מזה דר"י נמי נחית בזה לסברת תירוץ השני של התוס' דהא דקאמר והכל בכלל היינו אף אם נאמר שאין שום מעלה בב"ח משאין ב"ח משום דאכתי לא נחית להאי סברא עד סוף הברייתא אבל מ"מ לא סגי ליה לר"י בהאי שינויא לחוד ליישב קושית הרא"ש מלוני"ל משום דהיא גופא תקשה איך לא הוי ס"ד לחלק בין ב"ח לשאינו ב"ח כיון דבכלל אחד גופא כתיב בהדיא חיים ממילא משמע דקפידא הוא לכך הוצרך ר"י לפרש דחיים נמי משמע כל דבר או ממשמעתו או באם אינו ענין וק"ל ובסמוך אכתוב תירוץ אחר על זה הפלפול עיין עליו:

בא"ד דאם לא בא לרבות מכעין הפרט אלא ב"ח לא ליכתוב שום פרט אלא גניבה וחיים עכ"ל. הא דלא קשיא להו דלא ליכתוב אלא חיים לחוד ונילף כל ב"ח דוקא זו אינה קושיא דהא בכל כלל ופרט דדרשינן אין בכלל אלא מה שבפרט נמי תקשה לא ליכתוב אלא הפרט וכן להיפך בפרט וכלל אלא שכבר כתבו התוס' בנזיר פרק ג' מינין דאי לא הוי כתיב אלא פרט א' או כלל א' היה אפשר לרבות או למעט אף נגד משמעות הכלל או הפרט והיינו באיזה מדה אחרת דבנין אב או בק"ו משום דחדא פרטא או חדא כללא אינו מן המדות לכך איצטריך כלל ופרט או פרט וכלל שזה מן המדה דתו לא שייך ללמוד בוא"כ ה"נ דכוותיה לא שייך להקשות ליכתוב חיים לחוד ואפ"ה הוי מרבינן שאר מילי לכך הוצרכו לדקדק דליכתוב גניבה וחיים והוי כלל ופרט אבל מ"מ יש לדקדק אמאי לא כתב להיפך דאי ס"ד דחיים היינו ב"ח ניכתוב שור וחיים והוי פרט וכלל ומרבינן כל ב"ח ולא ליכתוב גניבה ובזה היה מיושב טפי לישנא דברייתא דקאמר הא מה אני מקיים גניבה וכדכתיבנא לעיל בלשון הגמרא. ונלע"ד דלא מצי לדקדק דלכתוב שור וחיים משום די"ל ההיפך מזה דבאמת חיים משמע לשון חשיבות והיינו כל מילי וא"כ לא מצי למיכתב שור וחיים דא"כ הוי מרבינן כל מילי דלאו ב"ח כמדת פרט וכלל ודלמא באמת אין לנו לרבות אלא ב"ח דוקא ולכך כתב רחמנא נמי גניבה דהוי כופר"כ וא"כ אף אם חיים לשון חשיבות והיינו כל מילי כמו גניבה אפ"ה ממעטינן מידי דלאו ב"ח מכעין הפרט דהוא ב"ח דוקא וכמו שהקשיתי לעיל אליבא דר"י לכך מדקדק ר"י להיפך דע"כ דחיים משמע לרבות אפילו מידי דלאו ב"ח דאלת"ה ליכתוב גניבה וחיים וממילא נלמד מה שבפרט דוקא והיינו כל ב"ח ולא שייך תו למימר דאי הוי כתיב גניבה וחיים הוי משמע חיים לשון חשיבות ולרבות כל מילי אפילו דלאו ב"ח דא"כ בטלת מדת כלל ופרט שהרי חיים הוא כלל גמור כמו גניבה וא"כ תרי כללי דסמיכי להדדי ל"ל לא נכתוב אלא גניבה לחוד ונרבה שפיר כל מילי וליכא למימר משום דכלל א' אינו מן המדה בתורה וא"כ הוי מצינא למעט באיזה מדה אחרת דהא שני כללים הסמוכים בלא פרט נמי אינן מדה בתורה וא"כ דכלל השני לא איצטריך ע"כ נאמר דחיים אינו לשון חשיבות אלא ב"ח ממש דאז הוי שפיר כו"פ ונרבה כל ב"ח דוקא אי ס"ד למימר הכי וא"כ פרטא דשור ל"ל אע"כ מדכתיבא נמי פרטא דשור משמע שרוצה לרבות כל דבר בחיים באם אינו ענין או משום דל' חשיבות הוא ולכך איצטריכו למיכתב כל הכלל ופרט וכלל כדי לרבות כל דבר הדומה לפרט בחדא מלתא והיינו בדבר המיטלטל ואע"פ שאינו ב"ח מרבינן ליה בכללא בתרא ואע"ג דבכל כלל ופרט וכלל משמע לחד תנא דבעינן שיהא דומה לגמרי כמ"ש לעיל בריש פרקין וכן משמע דסובר האי תנא דברייתא דקאמר אי מה הפרט מפורש דבר הקרב וכו' אפ"ה שאני הכא דמרבינן אפילו מה שאינו ב"ח כיון שא"א בענין אחר מדכתיבי פרטי יתירי וכמ"ש התוספות כן נ"ל. ומה שלא כתבו התוס' דאי ס"ד דלא מרבינן אלא ב"ח דוקא לא ליכתוב אלא שור ונילף שור שור משבת כיון דליכא שום כלל ופרט די"ל דסד"א דיותר שייך למילף בבנין אב או בהיקש מטביחה ומכירה דאינו נוהג אלא בשור ושה או מטוען ט"ג דנוהג בכל דבר המיטלטל מקרא דעל כל דבר פשע ודו"ק:

בא"ד ועוד שאלו כו' הול"ל כו' לאתויי עופות טהורים כו'. כוונתם בזה דסד"א למעוטי עופות טמאים אי לא המצא תמצא והא דלא קשיא להו דאפי' עופות טהורים הוי ממעטינן דהול"ל א"כ הייתי אומר מה הפרט דבר שנבלתו מטמא במגע וכו' אלא שזו אינו קושיא דעופות טהורים מרבינן להו שפיר מייתורא דשה דהא מגניבה ושור וחמור וחיים נמי הוי מצי להקשות דהכל בכלל בלא שה אע"כ דשה איצטריך לעופות טהורים לכך לא מקשו אלא מעופות טמאים וכן הוא בתוס' ע"ש:

בא"ד ועוד שאלו כו' והשיב לו ר"י כו' ועוד דא"כ היאך היה יכול לומר כו' עד סוף הדיבור. וזה פירושו בקיצור דע"כ א"א לפ' דתנא דברייתא דריש המצא תמצא לכלל וכל הני פרטי בהדי חיים שדי להו בין המצא תמצא ובין גניבה ודריש להו בכופו"כ דא"כ אכתי קשה כל הני פרטי למה לי לא ליכתוב אלא חיים לפרט וכי שדינן ליה בין כללי שפיר דרשינן כופו"כ לרבות כל דבר המיטלטל אלא דאכתי תקשה דילמא תנא דברייתא בריבה ומיעט משמע ליה המצא תמצא וא"כ שפיר איצטריכו כל הני מיעוטי למעט שטרות ועבדים וקרקעות ע"ז כתבו שאין לומר דהאי תנא דריש בריבה ומיעט בכל לשון הברייתא מאי דמקשה והכל בכלל דא"כ לא שייך לומר מה הפרט מפורש דבדרש ריבה ומיעט לא שייך לומר כן אבל למסקנת הגמרא דלקמן א"ש דמעיקרא היה רוצה התנא ללמוד במדת כופו"כ משום דסבר דחיים הוא כללא בתרא וע"ז סובב והולך כל לשון הברייתא אבל לבסוף דקשה ליה אם המצא תמצא ל"ל או שה ל"ל בע"כ הוצרך לחזור ולומר דדרשינן המצא תמצא בריבה ומיעט ומיהו הא דמסקי התוספות בסוף הדיבור דא"כ תקשה שה ל"ל ה"ה דהוי מצי למימר כל הני פרטי לבר מחיים ל"ל אלא לישנא דגמרא דלקמן נקיט דשם נמי יש לדקדק כן כמ"ש התוספות עצמם שם וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.