פני יהושע/בבא מציעא/נ/ב

פני יהושע בבא מציעא נ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בא"ד אי ביטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו הלא לר"ט לאחר כל היום הוי מחילה כו' עכ"ל. וקשיא לי בגווה סוף סוף מאי קשיא ליה הא מעיקרא הוי אתי ליה שפיר חזרו בכה"ג כמ"ש התוספות עצמם משום דחזרה דלאחר כל היום לא שכיחא ואם כן לא נפקא מידי בין לעולם חוזר ובין כל היום ומש"ה אדרבא ניחא להו טפי בדרבנן דהוי ביטול מקח דשניהם חוזרין מדר"ט דחשיב ליה אונאה ואם כן השתא נמי יש לומר דאף ע"ג דלר"ט בפחות משליש הוי מחילה לאחר כל היום אפ"ה ניחא להו טפי בדרבנן דשניהם חוזרין כיון דלאחר כל היום לא שכיחא. ולכאורה נראה דדוקא לגבי דין אונאה דידו על העליונה כתבו התוס' לעיל דשפיר חזרו דניחא להו טפי בביטול מקח דשניהם חוזרין משא"כ הכא דאיירי בפחות מדין אונאה כגון פחות משליש דר"ט וא"כ אע"ג דלפי הסברא עכשיו בפחות מדין אונאה נמי לא הוי מחילה לאלתר מ"מ כיון שאין ידו על העליונה אלא קנה ומחזיר אונאה תו לא שייך למימר דניחא להו בביטול מקח דשניהם חוזרין אלא דבאמת אין זה טעם מספיק לפמ"ש לעיל דעיקר ניחותא דתגרי לוד בשניהם חוזרין היינו כדי שלא יוכל המתאנה לומר בע"כ תן לי מה שאוניתני ואם כן אפי' לגבי פחות מדין אונאה דאיירי בהו השתא שדינו קנה ומחזיר אונאה שפיר יש לנו לומר דניחא להו טפי בביטול מקח דשניהם חוזרין ואפשר שהלה לא ירצה לחזור וממילא לא יהא צריך להחזיר אונאה כמו דהוי אתי ליה שפיר מעיקרא דאי אמרינן ביטול מקח לעולם חוזר אתי שפיר חזרו מה"ט גופא לשיטת התו' אמנם לפי' מהרש"א ז"ל אתי שפיר דבאמת זה הפשטן האחרון אינו נראה לו סברא זו כל עיקר שנאמר דחזרו משום דביטול מקח ניחא להו טפי דהא מה"ט גופא חוזר הפשטן מסברא הראשונה דפחות משליש לר"ט כפחות משתות לרבנן משום דאל"כ לא אתי ליה שפיר שמחו וחזרו וכמ"ש מהרש"א ז"ל באריכות דלא משמע ליה לפרש דחזרו משום דניחא להו בביטול מקח כדהוי ס"ד מעיקרא וא"כ דברי התוס' עולים יפה אבל לשיטת מהר"ם ז"ל צ"ע ודו"ק:

בפרש"י בד"ה אמאי חזרו כו' ויזהרו מאונאת שליש ויהא הכל מחילה לאלתר עכ"ל. לפי מה שכתבתי בריש הסוגיא דמשתות מקח עד שתות מעות הכל בכלל אונאה וה"ה בשליש לר"ט אם כן יש כאן מקום לדקדק מאי קשיא ליה אמאי חזרו דיזהרו מאונאת שליש דהא אפשר שלא היו רוצים ליזהר מאונאת שליש כיון שאינו שיעור מצומצם דהא שוה שיתסר הוי שיעור שליש מן כ"א ושליש דהיינו שליש מקח עד כ"ד דהוי שליש מעות וכיון דתגרי לוד הוו בקיאי טובא היו יכולים למכור שוה שיתסר בכ"ד ואם יזהרו מאונאת שליש היו צריכים למכור בפחות מכ"א ושליש וא"כ שפיר יש לומר דניחא להו טפי בדרבנן דלדידהו מיהו לאחר כדי שיראה הוי מחילה אפי' בכ"ד ויש ליישב דמ"מ לרב דס"ל שתות מקח שנינו קשה שפיר אמאי חזרו דיזהרו מאונאת שליש דלדידיה השיעור מצומצם דפרוטה פחות משליש הוי מחילה וע"כ דלרב הא דחזרו היינו דפחות משתות לרבנן ופחות משליש לר"ט נמי לא הוי מחילה לאלתר אלא לאחר כדי שיראה לרבנן ולאחר כל היום לר"ט וע"כ ממילא מדרב נשמע לשמואל אף על גב דס"ל שתות מעות נמי שנינו מ"מ בהא מילתא לא אשכחן דפליג עליה דרב לענין פחות משתות וכי היכי דלרב ע"כ לא הוי מחילה לאלתר ה"ה לשמואל ודו"ק:

בגמרא אי הכי במאי שמחו מעיקרא תפשוט דביטול מקח כו'. ויש להקשות מאי קושיא דלמא חדא מגו חדא קמיבעיא ליה וכולה חדא איבעיא הוא אי אמרינן דפחות משתות לאלתר הוי מחילה והא דחזרו משום דפחות משליש כשתות עצמה ואם כן ע"כ הא דשמחו מעיקרא היינו משום דביטול מקח לעולם חוזר או דילמא דפחות משתות בכדי שיראה וא"ש שמחו וחזרו דפחות משליש לר"ט כפחות משתות לרבנן ואם כן שפיר יש לומר דביטול מקח נמי כדי שיראה ואפשר דמדקאמר מי סברת פחות משליש ולא קאמר דלמא משתות ועד שליש אם כן משמע דלאו בדרך דחיה קאמר אלא דבלא"ה פשיטא ליה דקושטא דמילתא הכי הוא דמשתות ועד שליש לר"ט כשתות לרבנן אם כן מקשה שפיר ועי"ל דבלא"ה פשיטא ליה לתלמודא דההיא איבעיא דביטול מקח לא קאי אלא למאי דפשיטא ליה דפחות מכדי אונאה לאלתר הוי מחילה אבל אם נאמר דפחות משתות כדי שיראה שוב אין מקום להסתפק בביטול מקח דודאי לעולם חוזר דלא שייך לומר דשלשתן בכדי שיראה מדנקיט במתני' עד מתי מותר להחזיר עד כדי שיראה אדין אונאה דוקא משמע שבא למעט או פחות מכדי אונאה דלאלתר הוי מחילה או למעט יותר מכדי אונאה דלעולם חוזר ואם כן מקשה שפיר דממ"נ תפשוט דביטול מקח לעולם חוזר דאי פחות מכדי אונאה בכדי שיראה ע"כ דמתניתין אתא למעט יותר מכדי אונאה משיעור דכדי שיראה ואי פחות מכדי אונאה לאלתר הוי מחילה תיקשי אמאי חזרו לדברי חכמים וצ"ל כדשנינן דמשתות ועד שליש לר"ט כשתות עצמו לרבנן וא"כ אכתי תפשוט דביטול מקח לעולם חוזר דאל"כ במאי שמחו מעיקרא ודו"ק ועיין בסמוך:

שם שמחו בשתות עצמו דלר"ט מחילה. ואף ע"ג שזה לא נזכר כלל במתני' בהוראת ר"ט אפ"ה ממילא שמעינן לה מדר"ט כיון שהפליג כ"כ בדין אונאה משתות ועד שליש ממילא משמע דמיקל נמי בשתות עצמו כ"כ התוס' זו הסברא ועי' בסמוך:

שם ואת"ל בכדי שיראה מאי איכא בין שתות ליתר משתות. כאן יש לדקדק מאי פשיטותא שיש איזה חילוק בין שתות ליתר משתות דלמא אין ה"נ דליכא בינייהו דהא דנקיט במתני' האונאה שתות היינו משתות ולמעלה מתחיל דין אונאה וע"כ נמי דלא שמיעא ליה לבעל האיבעיא ברייתא דבסמוך דמחלק בין שתות ליתר משתות דאי שמיעא ליה הא מסיק בברייתא להדיא דזה וזה בכדי שיראה ויש ליישב דהאי איבעיא אמסקנא דלעיל קאי דמשתות ועד שליש לר"ט כשתות עצמו לרבנן ואם כן ע"כ שיש איזה חילוק בין שתות ליתר משתות לרבנן דאל"כ מה חידש רבי טרפון בהוראתו בדין אונאה משתות עד שליש הא לרבנן הוי משתות ולמעלה עד לעולם בדין אונאה ואף ע"ג דלר"ט שתות עצמו הוי מחילה משא"כ לרבנן זה אינו נזכר בהוראת ר"ט בפירוש אלא מסברא שמעינן לה מדר"ט ואכתי הוראת שליש זה מה טיבו אלא ע"כ דאיכא בין שתות ליתר משתות איזה חילוק בדין ואם כן שפיר הורה ר"ט דמשתות ועד שליש כשתות עצמו לרבנן ויתר משליש כיתר משתות לרבנן וממילא שמעינן מדמיקל בשיעור אונאה כ"כ ע"כ מיקל נמי בשתות עצמו דהוי מחילה ומש"ה שמחו תגרי לוד ולכך הוצרך הש"ס לפרש דאף אי ביטול מקח בכדי שיראה אפ"ה יש איזה נפקותא בין שתות ליתר משתות דבביטול מקח שניהם חוזרין משא"כ בדין אונאה ואם כן א"ש הוראת רבי טרפון ג"כ לענין זה דמשתות ועד שליש אין שניהם חוזרין אלא משליש ולמעלה שניהם חוזרין ומכ"ש דא"ש טפי למאי דפרישית דע"כ ההיא איבעיא דביטול מקח לא שייכא אלא אי אמרינן דפחות משתות לאלתר הוי מחילה כדפרישית בסמוך א"כ ע"כ דמשתות ועד שליש לרבי טרפון כשתות עצמו לרבנן ממילא מוכח שיש חילוק בין שתות ליתר משתות לרבנן דאל"כ מאי הורה ר"ט ודו"ק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.