פני יהושע/בבא מציעא/נד/ב

פני יהושע בבא מציעא נד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בגמרא אמר רבא גבי גזל כתיב וחמישיתיו כו'. והקשה בספר תורת חיים הא רבא גופא מוקי להאי קרא לדרשא אחריתי בפרק מרובה שאם נשבע וחזר ונשבע על הקרן גופא משלם חומש על כל או"א ואם כן מנ"ל לענין חומשא דחומשא ותירץ דתרתי דרשינן מיניה ונראה לכאורה דממילא שמעינן לתרווייהו דכיון דריבתה התורה כמה חומשים מוקמינן לה בכל גווני אלא דלפי זה קשיא לי אמאי פשיטא ליה בסמוך לענין מעשר דלא משלם חומשא דחומשא וכדפירש רש"י כיון דלא אשכחן ביה שום רמז ואכתי מנא לן דלמא הא דמשלמי כולהו חומשא דחומשא ילפינן להו מדכתיב עליו לרבות חומשו כמותו כדאמרינן לעיל וממילא כיון דמרבינן חומשו כמותו אמרינן דמשלם חומש על החומש ואף שכתבו התוספות לעיל דלא שייך לדרוש מעליו אלא לענין התשלומין אסוגיא דהכא סמכו מדאמרינן במעשר דלא משלם חומשא דחומשא אף ע"ג דכתיב עליו אבל היא גופא תקשה מנ"ל לסתמא דתלמודא דליכא במעשר חומשא דחומשא דלמא אה"נ דמשלם מדכתיב עליו ואי משום דלא תנינן במעשר הא בהקדש נמי לא תנינן ואפ"ה פשיטא דמשלם וליכא למימר דמדאיצטריך למיכתב בתרומה וי"ו יתירא דויסף לרבויי חומשא דחומשא מכלל דמעליו לא שייך לרבויי הא ליתא דהא בהקדש מסקינן דלא שייך לדרוש וי"ו דויסף לענין חומשא דחומשא אלמא דהאי וי"ו אורחא דקרא הוא אם כן בתרומה נמי דלמא אורחא דקרא הוא והא דמרבי חומשא דחומשא היינו נמי מעליו ואם כן נימא דה"ה במעשר וליכא למימר נמי מדאיצטריך כסף ערכך בהקדש מכלל דלא דרשינן מעליו דהא המקשה לא הוי ידע מהאי דרשא דכסף ערכך ואם כן הדרא קושיא לדוכתא אמאי פשיטא ליה במעשר ועוד דאף אם נאמר דדרשא דעליו לא משמע ליה כלל לענין חומשא דחומשא אכתי קשה דלמא כיון דגלי לן קרא בתרומה מריבויא דויסף דה"ה לחומשא דחומשא ממילא אמרינן שכן הדין בכל החומשים וכה"ג כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בפרק הגוזל ובפ"ה דתרומה דכולהו חומשים כהדדי ילפינן לענין זה ואף שהתוס' י"ט הקשה שם על דבריו מסוגיא דשמעתין אבל אסוגיא גופא קשה באמת דלמא גלי רחמנא בחדא בתרומה וה"ה בכולהו ובשלמא אי הוי מייתרא קרא נמי בגזל אתי שפיר דה"ל תרומה וגזל שני כתובים אבל לסברת הת"ק דקרא דגזל לא מייתרא הדרא קושיא לדוכתא ואפשר דמה שכתב דתרתי דרשינן היינו דמשמע ליה שיש שני ריבויים אבל לא ידעינן מהיכא. מיהו למה שיתבאר בסמוך דבהקדש בהמה טמאה נמי פשיטא ליה דמשלם חומשא דחומשא דכתיבא תרי זימני ויסף חמישיתו עליו כמו גבי תרומה ואם כן הדר ה"ל תרומה והקדש בהמה ב' כתובים אבל הקושיא ראשונה במקומה עומדת דלמאי דס"ד דבהקדש בתים לא שייך לדרוש וי"ו דויסף אם כן דלמא לא דרשינן בשום דוכתא וי"ו דויסף אלא כולהו מעליו דרשינן כיון דחמישיתיו דגזל נמי לא מייתרא ובע"כ צ"ל דפשיטא ליה לתלמודא דלא שייך לדרוש כלל מעליו לענין חומשא דחומשא וק"ל:

בתוספות בד"ה ולא מתנא תני כו' וא"ת והתנן כו' ולא קתני בסלע וחומש מעות כו' עכ"ל. פי' לדבריהם כיון דע"כ האי סלע של מעשר היינו שנתחלל עליו מעשר וא"כ מסתמא נכלל החומש ג"כ בזה הסלע ואם כן כשנתערב עכשיו ומחללו שנית על המעות צריך להוסיף עוד חומש אלא דאיכא למימר דאין מוסיף חומש אלא על חילול הראשון ולא על השני אבל מ"מ היה לו להוסיף חומש על החומש הראשון שיש בזה הסלע דחומש כתחלת מעשר דמי כדאמרינן לקמן לענין הקדש ואם כן עיקר קושייתם שהיה לו להביא סלע וחומש דחומש וע"ז משני דלא קחשיב ותדע שהרי לפי האמת מצינו דמוסיף חומש ג"כ על חילול שני ואפ"ה לא קחשיב ליה כן נ"ל בכוונתם וכן הוא בחדושי מהר"ם ז"ל אלא דקשה טובא מאי פסיקא להו להקשות דמי לא מצי איירי שפיר שהיה לו כמה סלעים של מעשר שני או סלע ודינר דהיינו סלע מעות מעשר ודינר דמי החומש ולא נתערב אלא סלע אחד מדמי הקרן. ולכאורה היה נ"ל לפרש קושיית התוספות דמכח כל שכן קשיא להו דהא חזינן בשמעתין דלענין חומש דחומש מצריך קרא בכל או"א משמע דמסברא חיצונה ליכא חומש דחומש ואילו לענין חומש על הקרן השני משמע דבכל דוכתי לא שני לן בין קרן ראשון לשני לבר מהקדש דגלי קרא בהדיא בין בהקדש בתים בין בהקדש בהמה משמע דמסברא חיצונה אין לחלק ואם כן כיון דבמעשר תני להדיא דאין מוסיף על חילול השני מדלא קתני בסלע וחומש מעות משמע דכ"ש שאין מוסיף חומש על חומש ועל זה תירצו דע"כ מוסיף על חילול השני אלא דלשון התוספות לא משמע כן וצ"ע:

בגמרא גבי הקדש כתיב ואם המקדיש כו' ותנן הפודה כו'. אהקדש בתים קאי אבל בהקדש בהמה בעלת מום לבדק הבית או בתם ונעשה בע"מ כתיבי תרי קראי ובתרווייהו כתיב ויסף חמישיתו כמו גבי תרומה ותימה דלא מייתי לה בשמעתין ולמימר בהו דפשיטא לן דמוסיף חומש דחומשא כיון דכתיבא אף על גב דלא תנינא ועל זה הוי שייך יותר האיבעיא לענין הקדש בתים כיון דבענינא חדא כתיבן וכהדדי נינהו וצ"ע:

שם ותיפוק ליה דהוי ליה הקדש שני ואמר ריב"ל. לפמ"ש בסמוך דבהקדש בהמה פשיטא דמוסיף חומש על חומש דהא כתיב ויסף חמישיתו כמו בתרומה אם כן צ"ל דהמקשה דהכא לא ידע מברייתא דלקמן דממעטינן אמצע הקדש מחומש דאל"כ אדקשיא ליה על בעל האיבעיא תיקשי ליה בפשיטות מהקדש בהמה דהקדש שני אין מוסיף חומש כדיליף לקמן מקרא דואם בבהמה הטמאה ואפ"ה מרבי לה קרא לחומש דחומש מויסף חמישיתו אלא ע"כ דחומש כתחילת הקדש דמי:

בתוספות בד"ה מה כסף כו' הקדש ומעשר הפוכים זה מזה כו'. ולכאורה יש להקשות בשלמא בהקדש קראי הכי כתיבי אבל במעשר דלית לן קרא לא לפטורא דחומש על חומש ולא לחיובא דחומש על חילול שני א"כ מנ"ל באמת ואמאי לא ילפינן בק"ו מה קרן שני דליתא בחומש בהקדש איתא במעשר חומש על חומש דאיתא בהקדש אינו דין שיהא נוהג במעשר או להיפך שחילול קרן שני יפטור במעשר מק"ו ואף אם נאמר דאיכא איזה פירכא אפ"ה תיקשי מנ"ל לומר במעשר סברות הפוכות לגמרי מהקדש מיהו לענין חומש דחומש יש לומר דמדגלי קרא בכל הנך בהדיא לחייב בחומש דחומש בגזל ותרומה ובהקדש בתים ובהמה אע"ג דהוי מצי למילף חדא מאידך או מפשטא דקרא דעליו לרבות חומשו כמותו אע"כ דכולהו איצטריכו למעט מעשר דלא תיתי לחיובא מחדא או מתרתי מהנך או מפשטא דעליו אבל לענין חיובא דחילול שני ודאי קשה מנא לן וצ"ל דפשיטא לן מסברא חיצונה דבקרן לא שייך לחלק בין ראשון לשני לענין חומש דמאי שנא ותדע דהא לא אשכחן לחלק אלא בהקדש בתים ובהמה דתרווייהו מקראי נפקי משא"כ בתרומה ובגזל פשיטא דחייב על קרן השני כמו על הראשון ולענין חומש דחומש הסברא להיפך כיון דחומש מעלמא אתי ומש"ה איצטריך קרא בכל א' לרבויי וק"ל:

בפרש"י בד"ה ומועלין בה השתא קס"ד כו'. עיין במהרש"א שכתב אולי קים ליה לרש"י בחדא דוכתא בתלמודא דשייך מעילה בקדשים קלים. והא דקאמר הכא בשלמא כולה לשמים היינו משום דר"א לא חש להאי קושיא דקדשים קלים נמי אית בה מעילה ע"ש. ותמה אני על פה קדוש שיאמר דבר כזה שהרי משנה מפורשת היא במעילה דאין מעילה בקדשים קלים אלא באמורים לאחר שנזרק הדם דתו לא קדשים קלים נינהו אלא קדשי קדשים דאמורים כולהו לגבוה סלקי ובהא מילתא לא אשכחן שום פלוגתא וכל התלמוד מלא מזה דקדשים קלים אין מועלים בהם וכן בריש בב"ק גבי נכסים שאין בהם מעילה דף י"ב ע"ב ובחנם נדחק דכל עיקר כוונת רש"י כמו שכתבו התוספות דעדיפא מזה מצי למיפרך דקרא לאו במעילה משתעי. וע"ז כתב רש"י באמת דחדא מתרי קושיות מקשה לרווחא דמילתא ומ"ש רש"י דאפילו לית בה כל הני היינו ממש קושית הגמרא ואסוף הקדש קשיא ליה וק"ל. ועי"ל דקשה לרש"י דהא לפי המסקנא דמוקי לה לענין חומש כדריב"ל ואם כן ע"כ הא דקתני תחלת הקדש לא אתא למעט סוף הקדש דהא לא שייך ביה חומש דלאו בר פדייה הוא אע"כ דלמעוטי אמצע הקדש אתא אם כן אמאי לא מוקי לה בכה"ג לענין מעילה ונאמר באמת דבאמצע הקדש כגון שהקדישו ע"מ למכרו וליקח בדמיו הקדש מזבח או ב"ה ואח"כ מעל בו דלמא בכה"ג ליכא מעילה אע"ג דבתחילת הקדש כה"ג שהפריש מעות על קרבנות או לבדק הבית מועלין במעות ואפילו הקדיש תרנגולת לב"ה דהיינו למכרה וליקח צרכי בנין מועלין בתרנגולת אפ"ה מצינן למעוטי מאמצע הקדש כיון דהקדש שני הוא מגזירת הכתוב כדממעטינן לענין חומש מדריב"ל ע"ז כתב רש"י דלמסקנא נמי לא מצי לאוקמי לענין מעילה כיון דקרא לאו במעילה משתעי. וע"ז כתב ועוד דאפילו לית בה כל הני וכוונתו להקשות דאיך כייל ותני דבעינן שתחלתו הקדש דהא סוף הקדש לאו תחלת הקדש הוא ואפ"ה פשיטא דמעל ואם כן ה"ה לאמצע הקדש משא"כ לענין חומש ולא שייך לדייק כן כיון דסוף הקדש לאו בר פדיון הוא ולא שייך לגביה חומש כלל ודו"ק:

בד"ה דלמא לענין חומש קאמרת הך מעילה לאו מעילה ממש כו' וקרי לחומש מעילה משום דבמעילה נמי שייך חומש כו' עכ"ל. ופירושו תמוה דמה בכך דבמעילה שייך חומש אכתי מה ענין לשון מעילה לענין חומש דפדייה ולולי פרש"י ז"ל היה מקום אתי ליישב שכן לשון הת"כ לפי הנוסחא שלנו דמעיקרא יליף מואם בהמה טמאה איזה לימוד דבעינן דומיא דבהמה טמאה לענין חומש והדר קתני סיפא או דבר שאתה למד בדרך א' את לומדו בכל הדרכים שיש בו מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ומועלין בה וכולה לשמים אף אני ארבה כיוצא בו וכי מה יש לנו לרבות פרים הנשרפים כו' מנין לרבות קדשי קדשים וק"ק של ציבור ושל יחיד ת"ל בהמה ואם בהמה ואם כל בהמה עכ"ל נמצא הדבר מפורש דלענין חומש קאמר אלא דמעיקרא ר"ל שמא לא חייב הכתוב חומש אלא דוקא דומיא דבהמה טמאה בג' דברים הללו הא' שתחלתו הקדש והשני שהוא דבר שמועלין בה השלישי שכולה לשמים וזה לא מצינו אלא בפרים הנשרפים וע"ז מסיק מנין לרבות קדשי קדשים דנהי דתרתי אית ביה דהיינו תחילת הקדש ושמועלין בה אכתי לא דמי בענין השלישי דלאו כולה לשמים כגון בחטאת ואשם ובעולה נמי איכא עורה וע"ז מסיק עוד דאף אם תרצה לרבות נמי קדשי קדשים דדמי בתרתי אכתי קדשים קלים מנין דחייב בחומש כיון דלא דמי בתרי מילי שהרי אין מועלין בה ולאו כולה לשמים ומייתי מקרא לרבות את כולם וזה ברור בכוונת הת"כ כיון דגרסינן ומועלין בה קודם וכולה לשמים אלא דנראה מגירסת הגמרא שלנו דגרסי בברייתא ומועלין בה לבסוף ומש"ה הוי ס"ד דר"א דכולה לענין מעילה איתמר ומסיק הש"ס דלענין חומש קאמר והא דקתני ומועלין בה נמי אחומש קאי שרוצה לומר דלא מחייב חומש אלא בדבר שמועלין בה כן נ"ל נכון לולי פרש"י ודו"ק:

בתוספות בד"ה לענין חומש פרש"י ומועלין כו' ותימא והלא שלמים כו' עכ"ל. הוצרכו להביא מקודם פרש"י דבלא"ה היה אפשר לומר דלצדדים קתני דכולה לשמים למעוטי קדשים קלים מדין מעילה ותחלת הקדש למעוטי סוף הקדש מחומש אבל לפרש"י מקשי שפיר וק"ל:

בא"ד וי"ל דבמסקנא דת"כ מרבה אף ק"ק כו' עכ"ל. לכאורה היה נראה דלמסקנא דת"כ מרבינן אפי' אמצע הקדש וכל השקלא וטריא דשמעתין היינו למאי דס"ד מעיקרא בברייתא וכן נראה מפי מהרש"א ז"ל אלא דסוגיא דשמעתין משמע להדיא דממעטינן לגמרי אמצע הקדש מדין חומש וכן נראה מל' הת"כ דמעיקרא נמי לא קשיא ליה אלא מנין לרבות קדשים קלים וק"ק ומדלא קאמר מנין לרבות סוף הקדש ואמצע הקדש ע"כ משום דקושטא דמילתא נמי בעינן תחלתו הקדש דומיא דבהמה טמאה אלא דמעיקרא רצה לומר דלענין כולה לשמים נמי בעינן דומיא דבהמה טמאה ולבתר הכי מרבה להו מריבויא דקראי דאיכא תרי ריבויי ריבוי דואם וריבוי דוכל חדא לרבות קדשי קדשים ואידך לרבויי קדשים קלים וכן פסק הרמב"ם להדיא דאמצע הקדש פטור מחומש ע"ש וכ"נ מל' התוס' בד"ה לענין חומש וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.