אילת השחר/בבא מציעא/נד/ב

אילת השחר בבא מציעא נד ב

דף נ"ד ע"ב

תוד"ה מוסיף חומש. וי"ל דמ"מ ס"ד כיון שבא מתורת חומש לא מייתי עלי' קרבן ואין מוסיף עלי' חומש אחר קמ"ל. וצ"ע דלעיל דף מ"ח ע"א פשיטא להו להתוס' דאם נטלו וחזר והפקיד אצלו לא שייך למעטו מקרבן שבועת הפקדון מחמת דעיקרו קנס, דכיון דנטלו ממון מעליא הוא אע"ג דקיבלו מחמת חיוב קנס שהי' עליו וכאן אמרינן דדין חומש עליו ולכן ס"ד דלא יתחייב על כפירתו קרבן וחומש, וגם אליבא דאמת משמע דלא נתחדש דאינו כחומש, דודאי דין חומש עלי' אלא דנתרבה דגם על כפירת חומש חייב. ובתוס' הרא"ש הוסיף דכמו דלענין תרומה צריך לאשמעינן דאוכל את החומש חייב עליו חומש אע"ג דכתיב ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קודש וחלה עליו תרומה סד"א דאין משלם חומש על חומש כיון דמכח חומש קאתי.

ובאמת צ"ע למה ס"ד דלא יתחייב על אכילת החומש שנעשה תרומה, הא בתורה כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה, ואיך הוא קודש הא אין נפק"מ, דאם רק הוא קודש חידשה עליו התורה חיוב תשלומין דקרן וחומש.

בא"ד. וי"ל וכו'. עי' בתוס' הרא"ש דתירץ עוד תירוץ דבאמת לא יחד לו כלי על החומש אלא דכיון דתחילתו בא ע"י פקדון הו"ל כפקדון, והיינו לפי"ז דאין דין דצריך שיתבע חפץ בעין, דסגי שיתבע חיוב שבא מכח חפץ בעין. ועי' באילה"ש ב"ק דף ק"ה ע"ב בהא דדן שם בגמ' בכפר חמץ שעבר עליו הפסח ונשבע כיון דחייב אי נגנב ממונא קא כפר לי', וכן מסקינן דחייב קרבן שבועה כל היכא דכפר דבר שחייב אם יגנב אע"פ דאינו חייב על כפירתו של עצם החפץ, והערנו שם דהא מבואר לעיל דף מ"ח דשבועת הפקדון אינה אלא בייחד כלי וכפר בכלי, שיהי' הטענה והכפירה על דבר שבעין, וכאן כפר רק באחריות ולא בכלי. ושוב שמעתי שנדפס כעת קושיא זאת בספר מגנזי הגר"ח (שהם כתבים מהרב ר' ישראל סולוביציק מה שהעתיק מדודו הגר"ח מבריסק ז"ל), ולפי"ד הרא"ש בתירוצו השני דאינו צריך תביעת דבר בעין אלא תביעת חיוב שבא מכח דבר בעין א"ש. ועדיין צ"ע לתירוץ הראשון שברא"ש שהוא כתירוץ התוס' כאן דמשמע דבעי תביעת דבר בעין ממש.

חומש כתחילת הקדש דמי. פרש"י שהרי מאליו נתוסף ולא נתפס תחת הראשון. ויש לעיין אם זה רק מחמת דמסקינן דהחומש אינו מעכב וד' בד' פריק ואכנפשי' מוסיף חומש כמבואר לעיל, לכן אין החומש תחליף עבור ההקדש הקודם, אבל אם היינו פוסקים דחומש מעכב דד' בה' פריק, אז הי' החומש כהקדש שני, או דאינו תלוי בזה, וכן נראה דהנה אם יפדה שוה מנה ויתן עבור זה מאתיים אז נראה דכל המאתיים נקרא הקדש שני, ולא נאמר דמנה א' יש כאן שזה הקדש ראשון ועליו יוסיף חומש, כיון דכל המאתיים שנתן נותן בתור תחליף עבור המנה של הקדש, וא"כ מאי דשאני בחומש אפילו שאינו מעכב, ע"כ משום דאינו נותן לו בתור תחליף אלא בתור חומש, א"כ אפילו חומש הי' מעכב מ"מ הא מעכב לתתו בתור חומש ולא בתור תחליף עבור הקרן, ולכן גם אם החומש מעכב מ"מ החומש מקרי תחילת הקדש.

תוד"ה מה כסף ערכו ומעליו וכו'. ביאור דבריהם דעליו קאי איך עושים את החומש, ע"ז קאמר דכמו שעושים הקרן לא מקרקע ה"נ את החומש, ודרשא דחמישית כסף ערכך קאי אם יש כבר כסף ערכך, וע"ז קאמר דאותו דין דיש למה שהוא כבר כסף ערכך אותו דין יהי' למה שכבר יש בו דין חומש, וכמו דלהכסף ערכך מוסיף עליו חומש כשפודהו ה"נ להחומש כשפודהו. בשטמ"ק הק' בשם תוס' חיצוניות דהא אין היקש למחצה, ולהנ"ל ס"ל להתוס' דלא מיירי קרא להקיש אלא כשהוא כבר חומש ולא איך עושין את החומש.

תוד"ה הקדש. חזינן מכל הסוגיא דלחומש צריך קרא לרבות דמוסיף עליו חומש משא"כ קרן שני צריך קרא דאין מוסיף חומש.

תוד"ה לענין. מה יש לי לרבות פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים. יש לעיין מה שייך שיתחייב חומש בפדיית פרים הנשרפים שנפל בהם מום הא אין בעלים שיהי' שייך לחייבו חומש. [והעירוני דבפר כהן גדול שייך שהכה"ג יוסיף חומש אבל עדיין יקשה בשעירים הנשרפים מה שייך בעלים]. והי' אפשר לומר דמיירי דהקדיש יחיד שיתכפר בו הציבור, וכיון דהמקדיש מוסיף חומש כמבואר בתמורה דף י' ע"א צריך קרא לרבות, אבל לפימש"כ בחזו"א או"ח סי' קכ"ו סק"ח דמה דאמרינן ובלבד שימסרנו לציבור הכונה דלא יהי' נקרא הוא המקדיש, וע"ז הוא דקאמר ובלבד שימסרנו לציבור, דהא ודאי הקדיש עבור הציבור ומה צריך עוד שימסרנו, אלא שלא ישאיר לעצמו זכות מקדיש, וצ"ל לפ"ז דשייך הקדשה כזאת שמוסרם לציבור ומפקיע ממנו דין מקדיש. ולכאורה לפי"ז לא שייך שיהי' עליו חיוב חומש כשפודה כיון דאין עליו דין מקדיש, וא"כ בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים לא יצוייר בין כך חומש, כיון דמה שהציבור צריכים להביא אין מביאין משל יחיד אא"כ המקדיש מסרם לציבור והפקיע מעצמו שם מקדיש ואז הא אין למי לחייב חומש, וצע"ק.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א