פלתי/יורה דעה/עז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פלתיTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png עז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי

(א) וכ"ש אם נמלח הפנימי וכו' הרב הש"ך השיג על זה ודעתו היכי דנמלח הפנימי ושהה כדי מליחה והחיצון לא נמלח דטריפה וממילא מובן דאם נמלח החיצון ולא שהה כדי מליחה פשיטא דטריפה והרב פר"ח ומ"י טענו עליו המ"י כתב דמדברי מרדכי בפ' כ"ה בהך שמעת' דמלייתא מוכח דלא כש"ך אין בדבריו ממש ודברי מרדכי בלא"ה צריך ביאור דז"ל מרדכי בשם ר"ת דהך מלייתא איירי דשניהם הפנימי והחיצון לקדרה ולא שהה כדי צליי' אבל אם נמלח החיצון ולא שהה והפנימי לא נמלח שמא הפנימי אסור כיון דלא טריד א"כ הוא בולע דם חיצון ואינו פולט ובשניהם אינ' מלוחים ל"ל דמיירי דפשיטא כבולעו כך פולטו ועוד אי מיירי בלא נמלחו מה מייתי ראי' מנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו דלמא התם מיירי שנמלחו יחד אבל למה דפירשית דנמלחו לקדרה ולא שהה לא מצי מדחי ההיא דנותן כרעיו וכו' מיירי דשהה כדי מליחה והודח כמו לקדירה דמסתמא מולחן כדרך שעושין לצלי עכ"ל ולכאורה דברי קשי' להולמן דמה קשי' לי' אי איירי בלא נמלחו והיינו אבל בנמלחו ולא שהה אסורים מה מייתי ראי' מנותן כרעיו דלמא התם מיירי שנמלחו וגם מה כוונתו במליחה זו אם כוונתו דנמלחו ולא שהה הא על זה אנו דנין דנימא כה"ג אסור ואיך אפשר לאוקמי בכה"ג בפסח מה דאסור ואי כוונתו מליחה לגמרי לקדירה ושהה הא כתב זה אח"כ דסתמא דמילתא דלא נעשה כן בפסח ועוד עדיין קשה אי איירי בנמלחו ולא שהה מה ראי' מייתי מפסח דלמא שם לא נמלחו כלל הן חיצון והן פנימי וזהו מותר לכ"ע כמ"ש דהוא מילתא דפשיטא וצריך ביאור לכאורה ומה שנ"ל או שנימא כי המ"י והפר"ח טענו על הש"ך דהא בפסח כתבו התוס' בקושי' דאיך נתנו הכבד לתוך הפסח דהוי כבדא עלוי בשרא ותי' דהי' מולחין אותה מליחה גמורה כמו לקדרה דנתמעט ריבוי הדם אף בכבד ע"ש וא"כ החיצון שלא נמלח הא נאסר הכבד וקושי' זו לא על הש"ך לבד רק במרדכי הנ"ל ג"כ דהא איהו מוקי להך פסח בנמלח חיצון ולא שהה א"כ יאסור הכבד דהא כתב בחיצון נמלח ולא שהה והפנימי לא נמלח כלל דאסור כיון דלא טריד הוא בולע וא"כ כ"ש שכבר נמלח ושהה רק באמת נמלח מליחה גמור' ושהה איירי בכבד אבל עדיין לא הודח וא"כ כבדא עלוי בשרא לא שייך כיון שכבר נמלח ושהה אין כאן שפע דם כמ"ש התו' אבל מ"מ ליכא למיחוש דבלע מהחיצון דהא טריד לפלוט ציר ולא בלע כדקיימ"ל בכמה דוכתי ואין כאן טענה על הש"ך וגם מה שטען הפר"ח מקושי' הרשב"א דהקשה מה מייתי ראיי' מנותן כרעיו דלמא איירי דמלחו לבני מעיים ש"מ דס"ל דמ"מ הפנימי מותר ג"כ לא קשה דכוונתו דלא הודח ופולט ציר ולכך אינו אוסר דלית לי' דם ואינו נאסר דטריד לפלוט ציר ודוק:

(ב) ובזה יובנו דברי המרדכי דודאי לחלק בין לא נמלחו כלל או נמלחו שניהם ולא שהה צ"ל דהואיל דנמלח דם שעל החתיכה הוי לגבי חברתא כדם בעין וכח אש מבליעו בחתיכה ולא שייך בי' כבולעו כך פלטו זהו דס"ד לחלוק ולפ"ז אף דנמלח ושהה כדי מליחה מ"מ כ"ז שלא הודח עדיין יש לחוש כזה לדם שעל החתיכה וא"כ א"ש דודאי בפסח דנמל' לצלי סתמא איירי הן מלח ושהה הן לא שהה אבל להדיחו טרם צליתו מן מלח זה לא איירי דהא לצלי קאי וא"כ בשלמא אי אמרי' דאיירי בנמלחו שניהם דבלא נמלחו ודאי מותר רק כל סייעתא לנמלחו שניהם דס"ד לאסור וצ"ל הטעם משום דם פליטה שפיר סייע מהך דנותן וכו' דל"ל דשהה כדי מליחה מה בכך הא מ"מ יש עליו דם ואי דהודח בזה לא איירי מסתמא כיון דלצלי הוא ולכך דייק המרדכי בלשונו והודח אבל אי אמרינן דכל סייעתא בלי נמלחו דאמרינן כבכ"פ אבל לא בנמלח שניהם וקשה שפיר מה מייתי ראיה מנותן כרעיו וכו' הא הכבד ע"כ נמלח ואי דלא הודח הא איסר דם בעין כנ"ל בנמלחו שניהן ואי דכבר הודח הא פנימי הודח והחיצון לא נמלח אסור כמ"ש הש"ך וע"כ צ"ל דגם החיצון נמלח והודח ולא אמרינן סתמא דמלתא וא"כ שפיר ק' מה סייעתא הא מוכח כן דאיירי בנמלח לקדרה והודח ודברי המרדכי ברורים ומורים כדברי הש"ך והמ"י לא ירד לעומק הבנתו: והפר"ח טען מ"ש משפוד בתוך הצלי דמותר והלא זה כפנימי הודח ונמלח וחיצון לא נמלח כלל וקשי' זו לכאורה גם למרדכי קשה בנמלח חיצון ולא שהה ופנימי תפל דאסור למה לא יהי' שפוד אסור רק זה י"ל דכל החשש דיבלע מן החתיכה קודם שיפלוט ויבלע ע"י מליחה ואין מליחה לכלים וכו' וע"ל אי אף להבליע אמרינן א"מ לכלים אבל לש"ך קשה דס"ל דיבלע מן החיצון הנצלה שפיר קשה מ"ש משפוד מיהו י"ל דס"ל למרדכי שאני כלים דלא מסרך סריך ולכך לא מהני הגעלה וגם כבכ"פ לא אמרינן: ומ"ש הפר"ח ראיה מדברי הרמב"ם דפסק בהלכות מ"א פ"ו בעופות שצלאן ומלחן אעפ"י שהבשר שבתוכן חי ואפי' פיהן למעלה כו' מיירי שמלח תחלה העופות כדמשמע מדבריו הלכוי"ב אבל לצלי מולח וצולה וכו' הרי דגם לצלי בעי מליחה וכו' אעפ"י שבשר שבתוכו חי משמע דכ"ש צלי ומבושל כמ"ש ברישא וזהו דלא כמרדכי דדעתו לאסור ודלא כדעת הש"ך אך הרמב"ם אפשר דס"ל כדעת הש"ע סי' ע' דאם הניח בשר שכבר הודח אצל בשר שנמלח להוציא דם מ"מ מותר דע"י מליחה יפלוט וה"ה ע"י חום אש דאין החיצון מעכב כח האש לילך לפנים ולהפליט הדם אבל לפי דהכריע הרמ"א לעיל לאסור אף כאן יש לאסור וגם כתבתי ודאי מה בכך דיוצא אח"כ ע"י מליחה או אש הא אפשר לסוחטו אסור ולומר דיוצא לגמרי ואין שיור אפי' כל דהו ולא שייך אפשר לסוחטו כמ"ש התו' בחולין דף קי"ב ד"ה תרי גללי ע"ש מי הנביא שהגיד שנפלט הכל מבלי שיור כל דהו ולכך אסרינן א"כ הרמב"ם דל "ל חנ"נ בשחר איסורין ואפשר דגם אפשר לסוחטו מותר ופשיטא דמותר:

(ג) איברא יש ראי' להנך דס"ל אין מחזיקין דם בבני מעים אפי' ציר ל"ל א"כ קשה איך נותן מעים לתוך הפסח ואי דס"ל דלא נמלח החיצון והמרדכי ס"ל דבני מעים יש להם ציר ואיירי דנמלח ק' הנך רבוותא דסברא דאין להם ציר עכ"ל דלא נמלח הא דעת הש"ך דמ"מ אסור דפנימי ה"ל כנמלח והודח לגמרי וע"כ מוכח דהנך רבותא לא ס"ל כדעת הש"ך וכיון דהש"ך לא מצא ראיה ברורה דיש פוסקים החולקין ע"ז מהכ"ת נחדש מחלוקת בין מחברים ופוסקים ודוק:

(ד) והנה אם החיצון נמלח ולא שהה והפנימי לא נמלח כלל דעת המרדכי אסור מספק ויפה טען הפר"ח הא קי"ל אם הניח בשר שלא נמלח אצל בשר במלחו מ"מ מותר דאגב דיפלט דם דידיה ומ"ש זה מזה ודוחק לומר שחום אש מבליע אח"כ ביותר ואינו יוצאלא ע"י מליח ולא ע"י בישול דזה דוחק ואולי מרא דשמעתא המרדכי הוא מכלל כת האוסרין בסי' ע"ו אבל לפי דקי"לדשרי יש להקשות מ"ש ויפה טען ועכ"פ דמיון שעשה הש"ך לומר ה"ה איפכא פנימי נמלח ולא שהה והחיצון נמלח והודח אסור דבולע ג"כ מפנימי קודם הצלי' אינו מוכרח דבחיצון כח אש ביותר ומפליט מה שבלע מפנימי מקדם כמ"ש בחתיכה שלא נמלחה דכח מלח יוצא וה"ה כח אש ולמ"ד דצלי צריך מליחה א"כ הא דטפלי לי' לבר אווזא ע"כ מלוח הי' וטפלה הוי כנמלח והודח ואיך יוכשרו ע"ש בתו' דהוכיחו ג"כ בזה וע"כ דמותר א"כ מנלן לעשות מחלוקת ודוק:


·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.