חכמת אדם/לה
|
< הקודם · הבא > |
א במקום שאין מלח מצוי או שרוצה לאכול מהרה ואינו רוצה להמתין עד שימלח אזי יצלה על האש או על גחלים (דצלי קדר דינו כבישול) והצלי אין צריך מליחה כלל לפי שהאש שואב הדם שבו מעצמו בלא מליחה ואפילו לא נצלה יפה אלא כחצי צלייתו דהיינו כדי שיתייבש מבחוץ (בל"י בשם ש"ד): אבל דם אחר שנטף על הצלי בין שנטף עליו בשעה שהוא אצל האש ובין שנטף עליו קודם בשהיה עוד צונן ואח"כ צלאו אדרבה טבע האש להבליעו ואינו שואב אותו ואוסר לדעת הב"י כדי נטילה ולרמ"א עד ס' כמבואר כלל ס' (סימן ע"ו):
ב ולכן לכתחילה צריך להדיח הבשר קודם צלייתו משום דם בעין שעליו. ובדיעבד מותר בין שלא הדיחו ולא מלחו כלל ונצלה כך ובין שמלחו בלא הדחה ולא שהה שיעור מליחה אע"ג דהמלח הבליע דם בעין שעליו מותר לצלותו דמ"מ לא נבלע בו בחוזק וגם לא נבלע הרבה וכיון דלא הוי דם בעין ממש הבא לו ממקום אחר אמרינן שפיר שהאש שואבו דאע"ג דלקדירה אם נמלח בלא הדחה אפילו לא שהה שיעור מליחה אסור כמבואר כלל ל"ב מ"מ כח האש מפליט יותר ממליחה (שם בש"ך ס"ק ט'):
ג אבל אם לא הדיח הדחה ראשונה ומלחו ושהה שיעור מליחה קודם הצליה אע"פ שהדיחו קודם הצליה מ"מ אסור דכיון דשהה שיעור מליחה נבלע הדם בעין שעליו בחוזק עד שאפילו האש אינו יכול להפליטו:
ד כיון די"א דצלי צריך מליחה קצת לכן נוהגין שלאחר שהדיחו הבשר תחילה מולחין אותו קצת כאשר נתחב בשפוד צולהו מיד קודם שיתמלא המלח דם וצריך ליזהר לכתחילה שלא ישהה במלחו כבסמוך:
ה אם מלחו וצלאוהו מיד אין צריך להדיח הבשר לאחר הצליה דאין לחוש לדם שעל המלח שהאש שואב ומונע המלח מלבלוע הדם אבל אם שהה במלחו שיעור מליחה אפילו הדיח אותו קודם המליחה מ"מ נשאר דם הנפלט ונבלע במלח לפיכך צריך להדיח הבשר קודם צליה ואם לא הדיחו קודם צליה ידיחו אחר הצליה ואפילו בלא שהה המנהג להדיח אחר הצליה וכל הדחה שאחר צליה ג"פ כדין הדחה שלאחר מליחה (שם בש"ך ס"ק ט"ו) ובדיעבד אפילו שהה שיעור מליחה אם לא הדיח וצלאו כך מותר דהאש שואב ואין חילוק בכל זה בין בשר לעופות אע"פ שהם חלולים והדם פירש מדופן לדופן מ"מ כבכ"פ (שם):
ו בכל זה אין חלוק אם רוצה לאכלו כך צלי או רוצה לבשלו אח"כ רק שיצלנו תחלה כדי שיהא ראוי לאכילה דהיינו חצי צלייתו ואז מותר אפילו לבשלו אח"כ דבחצי צלייתו כבר נפלט כל דמו וקודם לזה אסור אפילו לאכלו כך צלי (ש"ך ס"ק י"ג בשם או"ה ולשיטתו אזיל דס"ל בפירש ממקום למקום אסור כמ"ש הש"ך בסמן ס"ט ס"ק ע"ד אבל לפי מה שכתב הש"ך בסימן ע"ו ס"ק א' בשם הרא"ש וא"כ מותר לאכלו כך אף קודם חצי צלייתו וכ"כ הפ"ח):
ז עופות או גדיים שממלאין אותו בשר שלא נמלח אם לצלי מותר ואין חילוק בין פיו למעלה או למטה דאפילו בחתיכות בשר בעלמא שממלאין אותו נמי דינא הכי דמותר שהאש שואב הדם ולא מבעיא אם נמלחו שניהם או שלא נמלחו שניהם או שנמלחו שניהם ולא שהו שיעור מליחה דכיון דשניהם שוין אמרינן כבכ"פ ונירא משאב שאיב וכן כשהפנימי לא נמלח והחיצון נמלח ושהה שיעור מליחה וגם הודח וא"כ החיצון אינו פולט כלום לא אמרינן שהפנימי יפלוט הדם ויבלע החיצון ויאסר החיצון דקיי"ל דנירא משאיב שאיב ואף על פי שהחיצון מפסיק פולט הפנימי ולענין החיצון אמרינן כבכ"פ אע"ג דבשר שנמלח ע"ג בשר שנמלח והודח אסור כדלעיל כלל ל"ב סימן כ"ב וסי' כ"ג שאני הכא שנפלט מיד בשעת הבליעה (ע"ז):
ח אבל אם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון נמלח ושהה והודח או פלט כבר כל צירו כדלעיל בדין הנזכר נאסר החיצון דבולע ג"כ מהפנימי קודם הצלי שהרי הפנימי הוא בתוך שיעור מליחה ופולט דם כל שעה וא"כ תיכף בולע החיצון ושוב אינו יוצא ע"י האור שהרי אינו פולט מיד בשעת הבליעה (שם):
ט ואם נמלח הפנימי ושהה כדי מליחה והחיצון תפל או לא שהה שיעור מליחה נאסר הפנימי דכיון דהחיצון פולט דם והפנימי אין לו עוד דם לפלוט א"כ בולע הפנימי מן החיצון ולא אמרי' לגבי הפנימי כבכ"פ דדוקא כשיש לו דם אמרי' איידי דטריד למיפלט לא בלע אבל כיון שאין לו דם ולא טריד למיפלט בולע וכיון שבלע לא אמרינן כבכ"פ כיון שהוא מבפנים וכן ל"א נורא משאיב שאיב מן הפנימי דדוקא אם לא נמלח ויש לו דם של עצמו אמרינן שאין החיצון מפסיק ונורא משאיב שאיב אבל מה שבולע ממקום אחר לא אמרינן נורא משאיב שאיב (שם):
י ואם לא נמלח הפנימי והחיצון נמלח ולא שהה נאסר ג"כ הפנימי שכיון שהחיצון פולט דם בתוך שיעור מליחה בולע הפנימי קודם הצלי' כיון שלא נמלח ולא אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט ג"כ דם שבלע מהחיצון כדאמרי' גבי מליחה כמבואר שם כיון שהיא בפנים (שם):
יא אבל י"א (הפ"ח והמנ"י כלל ט') דגם אפילו לגבי פנימי אמרינן כבכ"פ ולכן אם נמלח הפנימי והחיצון תפל מותר וכן בלא נמלח הפנימי והחיצון נמלח ולא שהה מותר הפנימי דלעולם נורא משאיב שאיב (והוכיחו כן מרמב"ם ושאר פוסקים):
יב כל זה לא מיירי אלא במוליתא שאין ממלאין אותו אלא בבשר לבד או ירקות שאינם נמנעים מלהפליט הדם אבל אם נתן במוליתא ביצים בין שמילא הבשר רק בביצים ובין שמילא איתו עם בשר שלא נמלח ונתן בו ג"כ ביצים אסור שהביצים נקרשין ומעכבין הדם מלצאת ודינו כאלו נתבשל בקדירה דאם לא נמלחו והודחו תחלה שניהם הפנימי והחיצון קודם שממלאם אסור הכל (שם) ועיין לעיל כלל ל"ד סימן ט' לענין לב וכבד:
יג שאר דינים מצליה בלא מליחה ודיני השפוד מבואר בכלל ל"א מסימן י"ד עד סופו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |