פלתי/יורה דעה/נד

פלתי ‏ יורה דעה נד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) נעקר מהצלעות גדולות הרשב"א ס"ל דאפילו נעקר צלע בעינן צלע גדול וראי' שלו יש לדחות דראי' שלו דלא מוקמינן לר"י ו' מכאן ושש מכאן דאיכא בתוכן אותן צלעות קטנות די"ל דפשיטא דצלע בלי חליות בעינן גדולות כמבואר בגמ' אבל הא אסקינן לשמוא' צלע וחצי תולי' י"ל אפי' בצלעות קטנות ולכך התוס' בריש פ' א"ט הנ"ל דהקשו לר"י אין מילתא דשמואל במנין ולא משני דהוי במנין בצלעות קטנות אלא התוס' ס"ל כבה"ג דלא בעינן חולי'. והיש"ש #ג) הביא ראי' לסתור דא"כ מאי פריך הגמ' על ר"כ ור"א היינו דרב דלמא רב איירי בצלעות גדולות והם שתלו בצלעות קטנות וזה יש לדחות דלשיטת רשב"א סתם צלע פירושו גדול דהא במשנה ג"כ לא קתני גדולות ומ"מ מפרשינן גדולות דזהו סתם צלע וא"כ אף במילתא דר"כ ור"א א"א לפרושי כי אם גדולות וכמ"ש היש"ש גופי' די"ל דלכך סתם הרא"ש דסתם צלע היינו מאותן שיש בהן מוח. אבל אי קשי' הא קשי' מה דוחקא לאוקמי הך דחסרון בשדרה בשילהי כפלי ובס"ד אין בכלל שדרה כלל ולא מוקי לי' תולי' בצלעות קטנות שהם אחרי גדולות צלעות כמבואר בטור דמחמת נעקר צלע כשר ולכך בעי חוליא וטריפה ומה צורך לשלהי כפלי ועכצ"ל אף בקטנות עדיין נעקר לצע וחצי חולי' טרפה ועדיין קשה קושי' הגמ' והוצרך לתרץ בשלהי כפלי: מיהו י"ל דבלא"ה יש לשום ללב דמה פריך א"כ ה"ל מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דמה ענין קו' זו לכאן בחולין. בבכורות אשר שם אמר שמואל למילתא וכן בעירובין ולעיל ריש פא"ט דאיירי בהו הגמ' ה"ל לאקשוי'. #א) וי"ל דודאי הא דחסרון בשדרה אינו מטמא הוא הלל"מ דודאי אם יש באדם שארי טריפות וכי בשביל כך לא יטמא באוהל אלא דלא משגיחין בי' רק בחסרון בשדרה הלל"מ דבחסר שאינו ראוי להחיות אינו מטמא לפ"ז י"ל וודאי ב"ש וב"ה לא נחלקו כלל לענין טריפות מודה ב"ש דטריפה רק ס"ל ב"ש לא משגיחין אי טריפה או כשר הלל"מ דצריך לחסור שנים וב"ה ס"ל דהלל"מ דחסרון מה שהוא גבי טריפה הוי ג"כ לענין טומאה ולכך ס"ל בחסרון חול' כו' דכן לטריפות וא"כ לק"מ לחשוב מקולי ב"ש דלענין טריפות מודו ב"ש ולא נחלקו כלל בהאי וע' תוס' עירובין דבזה מתורץ קו' הנ"ל והנה י"ל דמוקי לי' בשלהי כפלי דאיכא אולי' בלי צלע הא סתמא קתני חסרון בשדרה ב"ש אומרים ב' חוליות וכו' ואיך נימא דקאי על שדרה בשלהי כפלי וכי כך דרך המשנה לסתום כולי האי. אך י"ל דקשי' איך יאמרו ב"ש ב' חוליות הא כאשר ניתק ונלקח חוליא אחת לא סגי דנפס' חוט השדרה דהוא עובר בפנים החולי' וא"כ איך אפשר דנלקח החוליא והחוט קיים וא"כ הא ינטל מהחי וימות מכח פסיקת החוט אבל אי איירי למטה משלהי כפלי לק"מ דשם אין פסיקת החוט מזיק דכבר עברו בין פרשות וכ"כ התוס' בעירובין דף ז' (ורמ"א כ' בסי' זה דניטל חוליא אפי' במקום שאין פסיקת החוט פוסל מ"מ פוסל וכ' הלח"מ לא ידעתי מנין לו וממ"ש הדבר מוכרח ועומד ובאותו שעה הי' דברי תוס' בעירובין בהעלם דבר ממנו) אבל לפי הנ"ל דב"ש מודה לטריפות אין כאן הוכחה ושום ראי' דב"ש ס"ל דריפות אינו תלוי בטומאה ואמת אף דטריפה מחמת פסיקת החוט מ"מ מטמא רק בחסרון שדרה גופי' דהלל"מ ב' חוליות וא"כ עדיין אינו מוכרח לומר בשלהי כפלי וא"כ א"ש בל"ז לא ה"ל להקשות ולחשוב מקולי ב"ש כו' די"ל כנ"ל מודו ב"ש דטרפה ב' חוליות בחוליא אחת אבל מ"מ אינו מטמא עד שיחסרו ב' חוליו' אבל השתא דמשני בשילהי כפלי וקשה איך קתני סתמא וצ"ל דהדבר מוכרח דאל"כ הא הוי טריפה מחמת חסרון ופסי' החוט וקשה מה בכך מ"מ אינו מועיל לב"ש עד שיחסר השדרה ועכצ"ל דליתא והא בהא תליא אם טריפה אינו מטמא ושפיר קשה וליחשוב כו' וא"ש. וא"כ גם קושיא הנ"ל מיושב דל"ל בצלעות קטנות דהיכי מסיימי דאיירי בהו דהא שם עדיין בין פרשות ופוסל פסיקת החוט. אך #ב) עם כל זה יש ליישב טרם שיקול כי נוטין הדברים כמ"ש בכל אופנים אסור כי העיקר טריפות תלוי בנעקר חצי חולי' ומ"ש אם יש בהן מוח או לא (ועל מה שהקשינו למה מפס' הגמ' באותו מנין דוקא וליחשוב מקולי ב"ש כו' י"ל בדרך אחר כי אמרו כדי שינטל מן החי וימות ויש ב' פירושים פי' א' וימות ולא שהוא כבר מת שהוא נבילה ובו מיתה ולפ"ז י"ל תרווייהו ס"ל בחוליא אחת טריפה שנים נבילה ובהא פליגי ב"ש ס"ל בעי דוקא חסרון שיהי' נבילה וב"ה ס"ל סגי כשהוא טריפה וא"כ ל"ק ולחשוב מקולי וכו' דלא נחלקו בין טריפה כלל. אבל השתא דמוקי לי' בשילהי כפלי וק' איך סתם וצ"ל דא"כ דניטלה חולי' הוי גיסטרא והוי נבינה ובמשנה משמע רק טריפה ולפ"ז ל"ל כהנ"ל ושפיר פריך ולחשוב ודו"ק:

(ב) אבל אם אירע כך חסירה וכו' דין זה הוא מבעל ת"ה ובזה נחלקו רבותינו האחרונים זה אוסר וזה מתיר. ועלינו לחקור במקצת לפי פשוטן של דברים תלוי זה לכאורה במחלוקת הרמב"ם ורשב"א אם נבראת חסר בכלל נטולה או לא דלרמב"ם י"ל דאינו בכלל נעקרה וכ"כ בחסרון בשדרה דאמרינן כדי שינטל מהחי וימות ונטל משמע אבל לא נבראת חסר ואף שינטל מהחי לא נאמר רק על חסרון גלגולת מ"מ אם חסרון בגלגולת פי' דוקא בניטלה ה"ה חסרון בשדרה ג"כ פי' נטלה ולא נבראת חסר אבל לפ"ד רשב"א טריפה. ואף כי רשב"א ס"ל כנטול דמי פי' דעושה במקום חבורו נקב וא"כ מה בכך דניקבו וכי נקב מטריף זה אינו דבהך דינא פסקינן כרמב"ם ובהא כרשב"א וכי תליא הענין זה בזה. אלא דהרב בת"ה כתב דלא מסתבר אף לרשב"א שיהי' טהור באוהל אם בתחלת ברייתו לא היו ח"י חוליות ונברא חסר לב"ש ב' ולב"ה א' וכן בנעקרו צלעות בנברא חסר ובאמת סברא זו אינו מכיר כאשר באמת הרב פר"ח טטן ועשה לעצמו סמוכים מתשובת הרשב"א. והנה #ד) קצת יש ראיה לדברי פר"ח מהא דמקשינן על הא דאר"י א"ש נעקרה צלע טריפה מהא דחסרון בשדרה דאר"י א"ש וכן לטרפה הא בלא"ה טריפה מחסרון צלע ומשני בשילהי כפלי וק' המקשן דלא ידע משילהי כפלי מה איירי הך דנעקרה צלע בקיצור אם ניתוק וחסרה חוליא הא ע"כ נפסק החוט דכי יהי' חוט תלוי באויר הלא בתנוע' קטנה יפסוק ופשיטא דטריפה. ולמטה מבין הפרשות עדיין לא אסיק אדעתיה דפשיטא דשם ליכא י"ב צלעות ועכצ"ל דנחסר חוליא פירש בתולדה ואין כאן פסיקות החוט כלל כי החוט יורד כסדר ואין בו שום ריעותא כלל וכמו שיורד מקדם כסדר בין ח"י חוליות יורד עכשיו בין י"ז חוליות והדבר מוכרח ולכאורה יש לדחות כמש"ל כי ידע שהוא למטה מבין פרשות אבל מ"מ ס"ל דצלעות שאין בו מוח ישנו שם והקו' הוא מצלעות שאין בו מוח כמש"ל בדעת הרא"ש וסייעתו דגם בהו טריפה. אבל #ה) מתוס' מוכח להדי' איפכ' דמפרש דלכך לא פריך ולחשוב חסרון בגלגולת דעיק' טריפות דסופו ינקוב קרום והא תנא לי' וכתב אבל בחסרון בשדרה ל"נ סופו לנקוב החוט דאיירי אפי' למטה מבין הפרשות וקשה בקיצור הא חסרון בשדרה וגלגולת דפליגי ב"ש וב"ה איירי אפיל' חסרון בתולדה וא"כ בגלגולת מה בכך דנברא חסר מ"מ סוף קרום לפסוק דאין העצם מגין דהא חסר בבריאה משא"כ בשדרה בנבראת בי"ז חוליות מה מזיק זה לחוט שדרה עד שיהיה גורם הפסק וע"כ ס"ל לתוס' נבראה בחסר חוליא כשרה ודוחק לומר דס"ל לתוס' כרמב"ם דכ"מ שנא' ניטל ה"ה נברא חסר דז"א דהא לא תנא ניטל רק חסרון בשדרה וכמ"ש הפר"ח אלא דס"ל לתוס' כסברת בעל ת"ה. #ו) והדבר קצת מוכרח. והנה בנעקר' צלע נראה ג"כ דנבראת חסר כשרה ודוקא נעקרה תנן דאי אמרינן בכלל נעקרה אף נברא חסר נמי א"כ הא דשאל ר"כ ור"א לרב נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן מהו וא"ל גיסטרא קאמרת. ומה קו' דלמא שאל בנברא חסר צלע מכאן וצלע מכאן ובחולי' תחובים צלעות שאין בהם מוח. וא"כ לא חסר חוליא ומה גיסטרא אם אין נברא תמורת י"א יו"ד צלעות שיש בהן מות מכל צד איך שייך גיסטרא וכ"ת אף דבכלל נעקרה ה"ה נברא חסר מ"מ לשון נעקרה פירושו נעקרה ממש והוי גיסטרא וכעס רב על לשון נעקרו דקאמרי היא גופי' קשיא למה שאלו בנעקרה דהויא גיסטרא ולא שאלו בנברא חסר אי יש בו טריפות מחמת חסרון הללעות ולא מחמת גיסטרא דליכא גיסטרא. אלא בנבראת חסר כשר וא"כ מוכח גם בנברא חסר תולי' כשר דאל"כ מה פריך הגמ' על שמואל דאמר נעקרה צלע טרפה מהך חסרון בשדרה חסרון איירי בנברא ובזה נעקרה צלע כשר ועכצ"ל דגם חוליא בנברא חסר כשר ושפיר פריך. והנה תוס' בעירובין דף ז' הקשו מה קאמר ב"ה על חסרון גלגולת כדי שינטל מהחי וימות שהוא שיעור סלע וב"ש ג"כ ס"ל דשיערו של תי הוא כמלא מקדח דהא ב"ש מטריף בי' וא"כ מה קאמר ב"ה כדי שינטל מהחי וימות הא ב"ש ג"כ ס"ל הך רק ס"ל דלא מת עד כמלא מקדח. וכן מה קמ"ל ר"י א"ש וכן לטריפה הא קתני כדי שינטל וימות ותי' התוס' דרגילה היא למות ע"י נטילה בחסרון מועט יותר מן ע"י רקבון או חולי עכ"ל פי' המהרש"א ומהר"ם מלובלין דחסרון בגלגלת איירי ע"י רקבון וחולי לכך ס"ל לב"ש דלא סגי בסלע שהוא שיעור לנטילה רק הואיל הוא ע"י חולי צריך כמלא מקדח וב"ה פליגי וס"ל שיעור שניהם שוים וקאמר כדי שינטל דייקא דמודה ב"ש דסגי בסלע כן הוא בכל חסרון אפי' ע"י חולי די בסלע כאלו ניטל ע"ש. #ז) ולפ"ז צ"ל הא דקתני כמה חסרון בגלגלת היינו שנחסרה ע"י חולי כאורחא דמילתא שניטלה ע"י חולי ואלו חסרון סובל פי' שנברא חסר א"כ בזה ודאי דלית חולי ומכאוב כלל דהוי כניטל ביד וסגי בסלע ואיך קאמר ב"ש כמלא מקדח סתם א"ו דלא איירי כלל מנברא חסר רק חסרון אח"כ והוא סתמא ע"י חולי. ואמת דוחק גדול בתוס' לפי מה שהעצו שם דטעם טריפות דחסרון גלגלת דגורס לקרום לנקוב וא"כ כל בעל טבעי וכמ"ש הפוסקים כמה פעמים יותר תל ושליט לקותא בקרום אם העצם שעליו נמוס' מתמת רקבון וחולשא ממה שנלקח ביד ואין כאן מחלה או רקב לשלוט בקרום התתתון ואיך יכתבו התוס' היפוך הטבע דבזה צריך שיעור יותר והיה לתוס' לתרץ בפשוט ודאי אם נברא חסר בגלגלת שלא שלטו בו ידים ומכ"ש חולשא לרקבון ודאי לא בקל יש לדחות לנקיבת הקרום אם לא בחסר הרבה דשליט אוירא טובי בקרום משא"כ בניטל דיש כאן לקותא בקרום וא"צ לחסרון רק כסלע וא"כ חסרון השנוי איירי בחסרון בתולדה וס"ל לב"ש דלא מיית רק כמלא מקדח אבל מודה בניטל דהוא כסלע וב"ה פליגי ואמרו דגם בזה שיעורו כסלע כדי שינטול מהחי ינטל דייקא סגי בסלע וה"ה בחסרון וזה דאר"י א"ש וכן לטריפה דגם בנברא חסר שיעורו כסלע. #ח) ומיושב כל תמיהת התוס' ברווח. ועכצ"ל דהתוס' לא ס"ל הך דינא דנברא חסר פוסל בשדרה וגלגלת כמ"ש הת"ה ודו"ק: ואחר שבררנו זה כפי העולה בידינו נשוב למ"ש הת"ה ביתרת בצלעות ובחליו' שהם י"ב וט"ו. והנה לשיטת ת"ה דבזה נברא חסר לדעתו אף ביתרת כשר. וזה אינו לפי מש"ל בסי' נ"א דכל יתר כנטול דמי וכך שערו חז"ל ביתר דהיה כאילו ניטל ביד או בחולי דאין סופו להתקיים ויאבד ויטלו והרי זה כנטול ביד. שנית משמע מתוך תשובת רשב"א כמ"ש הש"ך דאם יתרה צלע מה בכך כנטול דמי היינו צלע אחת לא מטריף בחוליא אחת לדעתו בנברא חסר כשר אף זה כשר. ובאמת לא הבנתי דלדבריהם אם יש כאן שלשה מרות יהיה כשר דנשאר א' לבדה. #ט) ושגיאה כזו קרה להרב פר"ח לעוצם פלפולו וצוחים עליו בבי מדרשא ונטל שכרו הואיל ולא שם מחסום לפיו לדבר גבוה גבוה נגד גדולי תקרי לב אשר דעתו בג' מרות להכשיר וזה אינו כי יתר כנטול דמי כל אותו מין ואפי' אלף מרות כולם כנטלו דמי כי הטעם הטבע לא יכול לכלכל אותם וכולם יאבד וספו תמו וא"כ ביתר צלע או חוליא ה"ל כנטול כל צלעות וכל חוליות וא"כ מה יועיל נברא חסר דכשר זכי ס"ד בחסר כל צלעות וכל חוליות דיכשר תמן תנינן השסוע' שיש לו ג' גבין וב' שדראות דטריפה ואינו מוליד והטעם כל יתר כנטול דמי וא"כ איך נאמר דלא הוה כתסר ואף ב' שדראות יכשיר ומה לי צלע וחולי' אחת או הרבה: והנה #י) בזה דאם חסר צלע או שתים דכשר יש לי קו' במה דפריך הגמ' דגבי נעקרו ברוב שני צדדים הא דלא סגי דלא הוי גיסטרא וקשה מאי קשיא הא יש במציאות דבצד אחד י"א צלעות ובצד אחד רק תשעה צלעות וא"כ מאותן תשעה נעקרו רובן והיינו חמשה והנשאר קיימים ומאותן י"א נעקרו רובן ששה וחמשה קיימיה ונגד החמשה הקיימין נעקרו החמשה מצד השני שיש בו רק תשעה צלעות וא"כ לי' כאן גיסטר' כי הששה שנעקרו מצד הגדול היה מול צד שנשארו צלעות קיימין אצל צד הקטן ואין כאן גיסטרא כלל ועכצ"ל דחסר פוסל ולכן לדינא יש להחמיר כדעת הפר"ח ובהיותי במיץ נמצא בהמה כזו ולא הייתי רוצה להורות בו לא איסור ולא היתר ושלחתי לזקן וחכם הרב המופלג מוה' פייבש עמריך ז"ל להור' בו ואף הוא נסג אחור ואמר שג' רבו מובהק הגאון מו' גרשון ז"ל מנע להתיר' ויצא הדבר באיסור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.