פלגי מים/מכות/יד/ב
הרמב"ם בפי"ח מה' פסולי המוקדשין הי"ב פסק דטמא שנגע בקודש אינו לוקה כר"י והקשה הלח"מ ריש (פ"ו) [פי"ט] מה' סנהדרין דסתר א"ע דשם בהלכה י"ג מפיק אזהרה גבי יולדת מקרא בכל קודש לא תגע ובמכות דף י"ד משמע בהדיא דאי מהאי קרא נפקא וכר"ל לוקין אף על נגיעת קודש דאכילה נפקא מההיקש ומדאפקא רחמנא בלשון נגיעה לוקין אף על הנגיעה ע'"ש שדחק ליישב:
ונ"ל דרמב"ם ע"כ הוכיח דאין לוקין על הנגיעה דבספר שער המלך הקשה לרא"מ שכתב על רש"י בחומש פ' אמור ד"ה כל איש וכו' קריבה זו אכילה וא"א לומר נגיעה דהא חייב כרת על אכילה ואם על הנגיעה חייב על אכילה לכ"ש וכ' הרא"מ ול"ל דאפ"ה איצטריך לכתוב גם על האכילה משום דאין עונשין מן הדין דהאי ק"ו גילוי מלתא בעלמא הוא דלא גרע מנגיעה דא"א לאכילה בלא נגיעה ע"כ. וקשה מה דאמרינן שם במכות טמא שאכל בקודש מדאפקא בלשון נגיעה וכו' ל"ל ההיקש הא מכיון דנפקא אזהרה מלשון נגיעה מינה נפקא אכילה בשלמא אי אמרי' דק"ו זה לא חשיב גילוי מלתא שפיר דמש"ה איצטריך לאתויי מהיקשא משום דמק"ו אין מזהירין מן הדין (בפרט א"א דהיכא דעשה מפורשת מזהירין מן הדין כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהמ"א קשה טפי):
ולענ"ד ל"ק דבסנהדרין (דף נ"ד) איתא פלוגתא בין אביי ורבא אי אמרי' לוקין על גילוי מלתא או לא וי"ל דר"ל ס"ל כרבא דסובר דאין לוקין ולהכי איצטריך היקשא למלקות:
אך הרמב"ם פסק כאביי דלוקין על גילוי מילתא עיין בב"ש לאה"ע (סי' ו') וקשה לדידי' קו' השער המלך דהוא פסק כתניא כוותיה דאכילה נפקא מהקישא תיפוק ליה בק"ו מנגיעה אע"כ דעל נגיעה אין לוקין ואיצטריך ההיקש למלקות ודו"ק:
והנה חזות קשה ראיתי להרא"מ בפ' שמיני דר"ל שם לדעת רש"י דהיכא דאיכא עשה מפורשת מזהירין מן הדין ולדעתי נעלמה ממנו באותה שעה מ"ש רש"י בזבחים (דף ל"ג ע"ב בד"ה בתרומה) וז"ל כיון דבתרומה וכו' ע"ש וקשה הא גבי קודש כתיבה עשה מפורשת וכפר עלי' הכהן וטהרה והרא"מ בעצמו כ' שם דאתא לעשה וצ"ע: