פירוש מהרז"ו על בראשית רבה/ג/ו

פירוש מהרז"ו על בראשית רבה ג ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ויקרא אלהים כו' לא אור הוא יום. והלא ענין אחד הוא:

אתמהא. דבר תימא הוא. ולשון זה מורגל במדרש. ועיין רש"י במדרש:

והיכן היא נגנזה. עיין מ"כ. ועיין חגיגה דף י"ב א'. ועי' לקמן פר' י"א סימן ב' ופר' י"ב סימן ו' ושם בביאור יותר ועיין שמ"ר פר' י"ח סי' א' ופר' ל"ה סימן א':

מתוקנת לצדיקים. כמ"ש אור זרוע לצדיק והיינו בג"ע כי זריעה שייך בגן ששם נגנז וכמו שהעתקתי לעיל. בסימן ד' בשם מדרש תהלים. וזה עפ"י מדה י"ז. ולקמן פר' מ"ב בסימן ג' הביא מפסוק ואורח צדיקים כאור נוגה עפ"י מדה הנ"ל. וכאן הביא מפסוק והיה אור הלבנה וכו'. עפ"י מדה הנ"ל:

ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. וס"ד ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. ופי' שכאשר יהיה אור החמה שבעתים היינו שבע פעמים שבע. מ"ט פעמים כאור החמה שהיא עתה. אז ידמה לאור שבעת הימים. והרי זה בא ללמד על אור החמה ונמצא למד. שאור שבעת הימים הוא שבעתיים באור החמה. וע"כ היה מכהה גלגל חמה. וזהו ויקרא ה' לאור יום שישמש ביום חבוש ה' שבר עמו:

אתמהא שבעה וכו'. פי' זה תימא איך אמר שבעת הימים משמע ששימש אור הראשון ז' ימים והלא לא שימש האור אלא ג' ימים. עד שנבראו המאורות. ואח"כ נגנז כנ"ל. עי' פסיקתא רבתי פר' מ"ו:

ז' יומיא דמשתותי. שבעת ימי המשתה עיין ויק"ר ריש פר' י"א. ושם מבואר וכמ"ש מ"כ:

ז' ימי אבלו. כמ"ש ויהי לשבעת הימים ומי המבול וכו'. והחשבון מצומצם שמתושלח מת ז' ימים קודם המבול. שהרי מתושלח חי ט' מאות וס"ט. והוליד את למך כשהיה קפ"ז. ולמך הוליד את נח כשהיה קפ"ב. הרי ביחד שס"ט וחי עוד שש מאות שנה היינו חיי נח עד המבול ממש וכתוב בפרשת נח ונח בן שש מאות שנה. והמבול היה מים על הארץ. ואח"כ כתוב ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. כאשר אמר הש"י לנח. כי לימים עוד שבעה. מה ענין שבעת ימים אלו. ודרש ר' נחמיה מאחר שהחשבון מצומצם שאז מת מתושלח הצדיק. וכמ"ש כי מפני הרעה נאסף הצדיק. ועשו לו אבל ז' ימים. ע"כ המתין להם שבעת ימים אלו עוד. ודרש ר"נ כן ממ"ש אצל יוסף ויעש לאביו אבל שבעת ימים. הרי שקודם מ"ת עשו אבל על הצדיקים שבעת ימים כמ"ש לקמן פר' ק' ריש סימן ז'. והקשה שם וכי למידים דבר קודם מ"ת. היינו מקודם מ"ת על לאחר מ"ת. כי נתנה תורה ונתחדשה הלכה. אבל דבר של קודם מ"ת מדבר של קודם מ"ת יכולים ללמוד. ע"כ למד ר"נ שז' ימים אלו היו ימי אבלו עפ"י בנין אב. ודורש עוד שמ"ש כאן כאור שבעת הימים. היינו מ"ש ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. הרי שבשעת ימי אבלו של משותלח היה אור של שבעתים של חמה היינו אור הראשון. וכן הוא בסנהדרין ק"ח עיין לקמן פר' נ"ב סי' ז' ועי' ילקוט כאן:

וירא אלהים את האור כי טוב. וס"ד ויבדל אלהים:

על הנר. של הבדלה:

מן הכא וירא ויבדל. כשראה את האור כי טוב שנהנה ממנו אז ויבדל ומזה אנו למידים על הבדלה. עיין ירושלמי סוף פרק ח' דברכות:

הבדילו לו. וכמו שהעתקתי לעיל סי' ד' ממדרש תהלים כ"ז כמ"ש ונהורא עמיה שרא. וכמ"ש שם המשל למלך שהיה לו מנה יפה והבדילו לעצמו:

הבדלה ממש. שהבדילם זה מזה כפשטות לשון של הבדלה. ולשון הירושלמי שם הבדלה וודאית פי' ג"כ כפשוטו. ולשון המדרש הוא כמ"ש כי עלית וודאי. ב"ר פר' צ"ח בסי' ד':

אסטרטיגים. נציבי פלשתים ת"י אסטרטיגי פלישתאי:

מדיינים זע"ו. עיין שמ"ר פר' למ"ד סוף סי' י"א. הלילה ההוא יקחהו אופל:

פלוני יום יהיה תחומך. כי היל"ל ויקרא אלהים את האור יום. ואת החושך קרא לילה. ע"כ דורש מ"ש ויקרא היינו שקרא אותו ואמר לו אתה אור יום. ופי' ע"פ מדה ט' ביום אתה שולט. ויום יהיה תחומך. ולחושך קרא ואמר לו לילה. ופי' בלילה תהיה שולט ולילה יהיה תחומך. ומדהוצרך לומר להם כן. ראיה ע"פ מדה ט' שהיו מדיינים זה עם זה. והוצרך להבדיל ביניהם. ולצוות עליהם כך:

המימיך צוית בוקר. פי' ע"פ מדה ט'. אתה לא צוית בוקר אני צויתי בוקר. ידעת שחר מקומו. פי' ג"כ ע"פ מדה כ"ב וע"פ מדה ט'. המימיך ידעת שחר הוא הלילה מקומו. אם הודעת לו מקומו איזה הוא. כמו שהודעתי אני. וע"פ מדה י"ט מדבר שנאמר בזה וה"ה לחבירו. פי' הפסוק המימיך צוית לבוקר איזה מקומו. המימיך צוית לשחר איזה מקומו כמו שצויתי אני. הרי אנו לומדים ע"פ מדה י"ז. שהקב"ה ציוה לבוקר וללילה איזה מקומו של כל אחד. והיינו מ"ש כאן ויקרא אלהים לאור וכו'. כך הוא פי' המדרש לפי מ"ש כאן. אך בירושלמי שהבאתי הביא המשל של איסטרטיגין. והדרשה על פסוק המימיך על דברי רבנן ע"ש. וצריך לפרש באופן אחר:

א"ר תנחומא. במ"ר פר' י"ב סי' ד':

אנא אמרי טעמא. פי' אני מביא ראיה על דברי ר"י ור"ל מפסוק זה:

משנבראו עושה שלום. הרי כשנבראו אור וחושך. היה ביניהם מחלוקת ועושה שלום ביניהם. כי אין שלום בלא מחלוקת. ע"פ מדה ט':

אלא ולחושך קרא לילה. לפי פשוטו אלהים שנזכר ברישא דקרא קאי גם על ס"ד. אלא שא"כ היה די שיאמר ולחושך לילה. ויהיה תיבות ויקרא אלהים נמשך גם לס"ד ולמה חזר וכתב תיבת קרא ולא כתב תיבת אלהים בסיפא ללמד שאינו מיחד שמו על הרעה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף