פירוש המשנה לרמב"ם/מעשרות/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירוש המשנה לרמב"ם ‏ מעשרות א

א

כל שהוא אוכל יצא הכופר והוא בערבי אלחנה והאסוס והוא בלשון ערבי ניליג והקוצה הוא בל' ערבי אלעצפור ודומיהן:

ונשמר. יצא המופקר:

וגדוליו מן הארץ יצאו כמהין ופטריות וכל זה נסמך למה שאמר השם יתברך(דברי' יא) עשר תעשר ואח"כ אמ' ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך למדנו שאין חייב במעשר אלא היוצא מן השדה וראוי לאכילה ונשמר למאמר יתברך זרעך זרעך המיוחד לך לא של הפקר לפי שאין לו בעלים:

ותחלתו אוכל וסופו אוכל. הם מיני ירקות לפי שהם ראויות לאכילה תכף מצמיחתן ואחר גמר גדולן ואין מניחין אותן בארץ אלא כדי שיגדילו וזה דרך רוב הירקות ולפיכך הם חייבות במעשר בשעת קטנן או גדלן לפי שהם ראויות לאכילה בין גדולות ובין קטנות ומה שאינו ראוי לאכילה בתחלת צמיחתו כמו פירות האילן אינן חייבות במעשר עד שיעשו אוכל למה שאמר ה' יתברך מזרע הארץ מפרי העץ עד שיהיה פרי ואמר גם כן עשר תעשר את כל תבואת זרעך עד שיעשה תבואה:

ב

כבר ביארנו שפירות האילן אינן חייבות במעשר עד שיעשו פרי ולפיכך אמר התאנים משיבחילו פי' משיתחילו להתבשל וזמן זה הבשול הוא שמלקטים את התאנה מן האילן ומניחין עשרים וארבעה שעות ותהיה ראויה לאכילה:

ובוחל. הוא בלשון חכמים הפרי המבושל:

ואבשים. כמו באושים וזה מין ממיני הענבים אלא שהוא מין גרוע אמר הכתוב (ישעיהו ה':ב') ויקו לעשות ענבים ויעש באושים כך פירשו גדול מגדולי הגמרא וענין שהבאישו שיתרככו ויזדככו כל כך זגי הענבים עד שיראו הגרעיני' מבחוץ לרוב המים שבתוכה וכבר בארנו במס' שביעית (פ"ד מ"ח) מפני מה אמרו לשון הבאישו:

והאוג. נקרא בערבי סמאק שמו וכבר זכרנוהו (פ"א מ"א דדמאי):

והתותים. ידוע וכן קורין אותו בערבי תות ובלע"ז מורא:

וכל האדומים משיאדימו. ענינו כיכל מה שטבעו להיות אדום כשיגמורבשולו שהוא חייב במעשר תכף שיתחיל להאדים: ופי' משימסו משיציץ משקה מגרעיני הרמון בין האצבעות מגזרת אחינו המסו את לבבנו (דברים א':כ"ח) המסו מלה מושאלת אבל החבור הנכון וחם השמש ונמס (שמות ט"ז כ"א):

משיטילו שאור. פירוש משיתרפאו ג] ויתנפחו כלחם החמץ כי זה הוא מנהג התמרים בעת הבשול:

האפרסקין משיטילו גידים. ענינו כי האפרסקין כשיתחילו להתבשל נמשכין בהם כמו חוטין או גידין אדומים וכן אמר משיטילו גידים אדומים וכן יארע שם בתחלת הבשול שיתחילו להתאדם קצתם:

משיעשו מגורה. ענינו משיבדל האוכל מן הקליפה החיצונה ויהיה האוכל כאילו הוא במגורה והוא האוצר ואמר רבי יהודה משיעשו קליפה ר"ל הקליפה הפנימית שהיא דבוקה לאוכל כי זו אינה מובדלת אלא אחר גמר בשולם וכן אמרו בקליפה שעל גבי האוכל ולא יהיה זה אלא אחר בשולן תכלית הבשול כמו שביארנו ואין הלכה כר' יהודה:

ג

משינקדו פי' שיעשה בהם נקודות שחורות:

האגסים וקרוסטומלים ופרישים ועוזרדין כולם ידועים וכבר בארנו את כולם (פ"א מ"ד דכלאים):

משיקרחו. ר"ל משיהיו בו בהרות לבנות וזה לא יארע עד שיפול מהם אותו השער הדק ומפני זה אמר משיקרחו מגזרת קרחה והוא הסרת השיער מן הראש ואמרו בגמ' משינקדו משיעשו נקודות שחורות משיקרחו משיעשו קרחות לבנות:

תלתן כדי שתצמיח אמרו כדי שתזרע ותצמח ענינו שיהיה זה התלתן כ"כ קשה ומבושל שיהי' צומח כשיזרעו אותו והוא ידוע אצלם שהיו שורים הזרע במים אם היו משתקעים הגרגרים או רוב כל אחד מהם במים היו יודעים שהיו צומחים אלו היו זורעים אותם ואז באו לעונת המעשרות וכבר בארנו במסכת שביעית (פ"ד מ"ט) ענין אמרם משיכניסו שליש כמו שפרט הגמרא א"כ המובן מזה הענין שהמוציא המעשרות צריך שיוציאם כשיגמר בשול הפירות וטעמם:

ד

שיעור זה המשנה כן ובירק הקשואים והאבטיחים והדלועים והמלפפונות וכן התפוחים והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים לפי שתחלתן אוכל וסופן אוכל וראוין הם לאכילה כשהם קטנים ואין מניחים אותן אלא להוסיף אוכל כמו שקדם וכבר בארנו פעמים מה הם הקשואים והאבטיחים והדלועין והמלפפונות התפוחים והאתרוגים:

והשקדים המרים. הם ראוין לאכילה כשהם קטנים קודם בשולן לפי שאז הם ראויין לאכילה א] וכשנתבשלו נפטרו מן המעשרות לפי שאז אינם ראוים לאכילה והשקדים המתוקים בהפך זה בתחלתן פטורים מן המעשרות לפי שאינן ראויין לאכילה וחייבין לאחר בשולן ואין הלכה כרבי שמעון:

ה

גרנן למעשרו' כמו מלה מושאלת והכוונה ששאל התנא אימתי יהיו הפירות כמו התבואה כשהיא בגורן שאסור לאכול ממנה אכילת עראי לפי שכבר נקבעה למעשר כי קודם גרנן של מעשרות אף על פי שהגיעו לעונת המעשרות מותר לאכול מהם אכילת עראי ודרך הקשואים והדלועין שיעלה עליהם כמו שער או כמו קוץ דק מאד והוא נקרא פקס וכן יעלה על האבטיחים כמו שער ויקרא שלק ואמרם משיפקסו ומשישלקו רוצים בו מעת שיפול מהם אותו השער כשיקנחם בידו וכן אמרו בגמרא *מעת שירים שלף וקיא:

עד שיעשה מוקצה. ענינו עד שישטח אותם ויסדר אותם והמקום ששוטחין בו הפירות נקרא מוקצה כי האבטיחין אין עושין מהם ערימה לפי שהם מתחברים זה עם זה:

משיחפה. פי' משיכסה כמו שדרך בני אדם האוספים את הפירות שמכסין אותן בעלי האילן ודומיהן:

במה דברים אמורים. שכשיגיעו לעת הזאת שקבעו למעשרות אסור לאכול מהם עראי במוליך לשוק למכור אבל במוליך לביתו אוכל עראי עד שהוא מגיע לבית וכבר קדם לך זה העיקר בפרק שמיני (מ"ג) ממסכת תרומות כי הטבל אינו מתחייב במעשרות עד שהוא רואה פני הבית שנאמר (דברים כ"ו י"ג) בערתי הקדש מן הבית:

ו

פרד. הוא גרגר הרמון מפרדין אותם ומיבשין אותן ונקראו פרדים וצמוקים הענבים היבשים:

משיפקל. ענינו משיכרת עלין שלו ויסיר הנתלה בהם:

משימרח. ענינו משיברור אותם מן התבן ברירה גמורה וכבר בארנו במסכת פאה (פ"א מ"ו) הטעם מפני מה קורין הענין הזה מריחה:

משיכבור ענינו משיכבור בכברה ויצא כל מה שיש בה מן התבן ומן הצרורות ושם זה הכלי כברה:

קוטעין מה שהוקצה מן הגדיש לאחד מן הצדדים:

משיקפה. פירוש משיעלה עליו קצף ובלשון חכמים אופיא:

קולט כמו חוטף:

גת העליונה. גת שדורכין שם הענבים הגת התחתונה הוא המקום שהיין יורד ומתקבץ לתוכה ובלשון קודש יקב:

וצנור ידוע ממנו יורד היין:

עוקה. היא החפירה שמתקבץ לתוכה השמן:

ועקל הוא החבל כי היו לוקחים החבלים ועושים מהם כמו כלי עגול וצוברין לתוכו הזיתים וסוחטין אותם ואותו הכלי העשוי מן החבלים נקרא עקל:

וממל הוא האבן שטוחנין בו הזיתים:

ומבין הפסים ענינו מבין שני האבנים או שני העצים מעצי הגת או אבניה והעיקר אצלנו כי הבשול על האש קובע למעשרות שאין המנהג שיבשל אדם ויאכל ותקרא זאת האכילה אכילת עראי לפי שכיון שבשל אינו עראי ועוד יתבאר זה לפנים:

וחמטה ותמחוי שמות למיניהם מן הכלים שנותנים בהם המאכל כשהוא חם:

וקדרה ולפס. שמות הכלים שמבשלים בהם התבשיל והתיר לתת השמן בכלי שנותנין המאכל לפי שאינו מתבשל לשם ואסור לו לתת אותו בקדרה שבשל בה התבשיל כל זמן שהיא רותחת לפי שהוא מתבשל לשם ורבי יהודה מתיר שיתן לקדרה וללפס כשהן רותחים אלא אם היה באותו התבשיל הרותח שיש באותה הקדרה חומץ או ציר לפי שהוא מתבשל מחמת החדוד ואין הלכה כרבי יהודה:

ח

כבר בארנו שעגול הוא כמו רחים שעושין מדבלת התאנים. ופי' משיחליקנו ששפין ומחליקין אותן העגולים:

ומחליקין בתאנים ובענבי' של טבל ולא נאמ' שהוא מכחיש אותן ומכין אותם להפסד מפני שכשמושחין אותן ומחליקין אותם *למהר בהם ימהר העפוש. וכשמושחין ענבים יקבלו לחלוחית ואומר ר' יהודה כי כבר הוכשר לטומא'לפי שהיין מכלל שבעה משקין המכשירין כמו שבארנו בתרומות (פי"א מ"ב) וכאילו בלל אותו ושראו במשקה הענבים:

משידוש. פי' משיכתוש אותם קצתם על קצתם בכלי שהוא רוצה להצניעם בהם:

והמנורה משיעגיל. ענינו כשרוצה להכניסם באוצר משיתחיל להחליקם ע"פ האוצר ולהשוותם ומעגלה שם הכלי המחליק שבו מחליקין הקרקע והגגות ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוסי בכל זה המאמר:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.