פירוש המשנה לרמב"ם/בכורות/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירוש המשנה לרמב"ם ‏ בכורות ז

א

מומין אלו בין קבועים בין עוברין פסולים כו': כילון נגזר מן אכלה והוא מה שאמרו בגמרא דרישיה דמי לאכלה ואכלה הוא כלי שיש לו צואר ארוך ששואבין בו היין מן החבית וענין הדמיון הזה שיהא אמצע ראשו בולט גבוה למעלה והלפתן נגזר מן לפת והוא שיהא ראשו על צוארו כראש הלפת על העלין שלה והוא מה שאמרו בגמרא צוארו עומד באמצע ראשו: מקב גזור מן המקבות והוא שיהא ראשו כמו מקבת ויהא קדקדו גבוה למעלה: ושראשו שקוע הוא שיהא דמות ראשו כמי שנתן ידו על גובה ראשו ונתפשט עד שבלטו צדדיו ומי שראשו כדמות זה קורין אותו בני אדם קובי: ושקיפה הוא שיהא אחורי ראשו בולט לצד ערפו כמו שבולעין הצדדין מהקובי: וחטוטרת שם ידוע באיזה ענין שיהיה השמטת החליות בין לאחריו בין לצדדיו מהן שיהיה וכן אע"פ שלא נשמטו החליות אלא שנולדה מורסא קשה על גבו כדמות חטוטרה הרי הוא פסול לדעת חכמים וכן הלכה:

ב

הקרח פסול איזה הוא קרח כל שאין לו שטה כו': אין לו גבינים אין לו אלא גבין אחד הוא גבן כו': הקרח ידוע ומה שאמר ואם יש לו כשר ע"מ שתהא שטה של שער מאחורי הראש מצד העורף ושתהא מאזן לאזן: וגבינין גבות העין. גביניו שוכבין הוא שיהא שער גביניו רב עד שהוא מגיע אל עפעפי עיניו. וענין שני גבין שיהא גבו חלוק כאילו היו שתי גבין בכל גב מהן שלשלת קשה ואין ר' דוסא ותנא קמא ור' חנינא בן אנטיגנוס חולקין אם אלו מומין או אינן מומין רק הכל מודים שהן מומין אבל מחלוקתם שאלו הג' מומין הוא גבן האמור בתורה:

ג

החרום פסול איזהו חרום הכוחל שתי עיניו כו': חרום הוא שגובה חוטמו שפל מאד: ומה שאמר שתי עיניו למעלן ולמטה הוא שיהא שתי עיניו בפניו למעלה מן הראוי או למטה מן הראוי (עד) שיהיו שניהם במקום הראוי אלא שרואה את החדר ואת העלייה כולן כא' והוא המעוות והוא מ"ש שמדבר עם חבירו ואחר אומר שרואהו וזהו ענין המעוות: וסכי שמש כבר אמרו שהן שונאי השמש ר"ל שונאי השמש והירת והכוונה בזה שבשעה שרוצה להביט אל השמש או לירח או לדברים המאירים מאמץ ומקבץ עפעפי עיניו ומקטין אותן ולא יארע זה אלא למי שנתרחבה בבת עינו וידוע שיש בגוף אברים שדומים זה לזה כגון העינים והאזנים וגבות העינים וזולתן וכשיהיה בין אחד לחבירו שנוי באיזה דבר שיהא אותו שנוי כגון שיהא בגב עינו אחת שער הרבה מאד ובשני מעט מזעיר או שיהא הא' מהם שחור והשני לבן או עינו האחת שתורה והשני כעין התכלת או עינו אחת גדולה והשני קטנה או אחת משני עפעפיו לבן והשני שחור וכן בשאר האברים שהן זוגות ושאר השנויין הרי האיש ההוא בעל מום: זוגדס ויקרא זגדס ענינו בעל שנוי בשני הדברים שאין ראוין שיהא בהן שנוי וצירן מי שעיניו דומעות או שנוזלים קצת עיניו תמיד והוא מה שאמר בפירוש השם הזה דמעות זולפות. ושנשרו ריסי עיניו הוא מי שנפלו שער עפעפיו ועל זה אמר שהוא פסול מפני מראית העין כשישאר מן השער שום דבר לצד עיקרו אבל אם לא נשאר רושם לשער כל עיקר או שער העפעפים הרבה מאד ודוחק זה לזה הרי אלו שני מומים גדולים וכן אמרו בברייתא הלופן והתימר ואמרו בגמרא דלופן דנפישי זיפי תימר שתמו זיפיה וזיפי הם ריסי העין וההפרש שיש בין המומין שכוללים האדם והבהמה ובין המומין המיוחדים לאדם והמומין שנאסר להם משום מראית העין הוא זה שכל מי שיש בו מהמומין הכוללין אדם ובהמה אם עבר חלל עבודתו ומי שיש בו מום מן המיוחדים לאדם לא חלל עבודתו אבל הוא לוקה ומי שהוא פסול מפני מראית העין לא חלל ואינו לוקה ואפי' עבר ועבד:

ד

עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז כו': העולה בידינו מזה שצריך להיות אברי גופו משוערים כשיעור הראוי לשיעור גופו קצתם אל קצתם ושיעור חוטמו אמרו שהוא כשיעור אצבע קטן שבידו לפי שחוטמו השוה באבריו הוא כאורך אצבע קטנה של יד ואם היה ארוך מכן או קצר מכן הרי זה מום וכבר נתבאר בספרא שאם נעשה בחוטם חטוטרות או שום עוות או השמטת קצהו שהוא מום: וספוג צמר הים והוא הידוע בסוג וכבר פירשנו זה פעמים:

ה

שפתו העליונה עודפת על התחתונה כו': דדיו שוכבין כשל אשה כרסו צבה טבורו יוצא כו': אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת זהו כו': כריסו צבה שבטנו גדולה עד שהיא בולטת ורוב בני אדם מקום טבורם דומה לגומא בשטח הגוף ויש מהן שטבורן בולט על שטח הגוף דומה ליבלת וזה שנקרא טבורם יוצא הוא מום: נכפה ידוע ונקרא כך לפי שמתהפך שלא ברצונו בשעה שהוא כורע: ורוח קצרית מקרה מחמת מרה השחורה כגון הנקראים בלשון ערב ממלבנין ואמדמין שגברה עליהן המרה השחורה כל כך עד שנפסדו פעולות הגוף וכחותיו: ומאושכן הוא מי שכיס הבצים שלו ארוך עד שמגיע לארכבותיו ואין הפרש בין שיהיה מלא רוח או ליחה להיות מרוח אשך או שיהיה הכיס ארוך מדולדל ואין בו רוח ולא מורסא הכל מום: ובעל גבר על משקל ארץ ולפעמים קורא גבר על משקל גובל [גבר על משקל גבל כדכתיב זקני גבל (יחזקאל כז ט) והוא מי שהאבר שלו ארוך עד שמגיע לארכבותיו וזה חולי מתחלואי האבר וכבר הזהירו עליו הרופאים וזכר אותו: ומה שאמר בכאן אין לו ביצים או אין לו אלא אחת אין אומרים כן על דעת שאלו המומין הן הנקראים בתורה מרוח אשך אלא שנחלקו אלו התנאים על איזה האלו המומים הוא שאמרה עליו התורה מרוח אשך: ומראיו חשוכים ר"ל השחור ואע"פ שאינו שחור בתכלית:

ו

המקיש בקרסוליו ובארכבובותיו ובעל פיקה כו': הכושי והגיחור והלבקן והקפח והננס והחרש כו': מקיש קרסוליו אחת בחברתה בשעת הליכתו וכן מקיש בארכבותיו ובעל פיקה הוא שתהא עקבו מאחר רגליו בולטת ויצאת יותר מן הראוי: ועיקל הוא מי ששוקיו כפופין כקשת ושיעור כפיפה זו זכרנו כבר שהוא עד שהנותן רגליו זו בצד זו לא יתחברו ארכבותיו: ופיקה יוצא מגודלו שיהא בולט מבוהן היד והרגל שום דבר או שיתעקם ג"כ והבוהן בשעת הנחתו קלוטות עד הפרק מדובקות עד שיהיו ב' האצבעות כאצבע א' ואמר ואפי' יהיו שש ושש בידיו ושש ושש ברגליו שלא ישתנה אבר מן הדומה לו הרי הוא מום אצל החכמים ואפי' היה גם באחת באלו הד' אברים שש בלבד והנשאר חמש חמש אינו מום אצל ר"י. כושי שחור: גיחור אדום. הלבקן לבן בתכלית הלובן לפי שכמו שבשחור מום כן האדום כארגמן או הלבן כחלב מום וכן באר הגמרא והשמר שמא תעלה בדעתך שאלו השמות נאמרו על הגוונים לפי שאינן אלא שמות לבני אדם שיש בהן אלו הגוונים: וקפח הוא הארוך הרבה עד שמואסים בני אדם ארכו: וננס הקצר: ובעלי הדלדולין הן שמתדלדלין מגופן עורות עד שעורותיהם דומין לדיסקיא והלכה כר"א בן יעקב: ומה שאמר שהשכור מכלל המומין המיוחדים המותרים באדם כבר זכרנו שבעלי המומים המיוחדי' באדם אינם מותרים לעבודה ולפיכך השכור אינו מותר לעבודה וזהו אמת אבל מי שנשתכר מדברים שמבלבלין המות זולתי מיין והשכר כגון ששתה חלב הרבה או אכל דבש הנקרא בלשון ערב סיכרא"ן ובלע"ז נושקימא"י אינו נדון כדין זה רק כשהוא שתוי יין או שכר הוא מחלל עבודה:

ז

אלו כשרין באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו כו': אותו ואת בנו ר"ל שמותר לכהן ובנו לעבוד בזמן אחד ואינו מותר להקריב אותו ואת בנו: וטרפה הוא שאירע בו חולי ממית כנקובת המרה והמעים וכיוצא בו מאשר מצינו באלו טרפות: ומפני מה הצריכו בנשיאת נשים נדר והספיקו בטומאה כשיקבל בלבד לפי ששם יצרו מתגבר עליו ולפיכך אינו נמנע אלא בנדר וע"מ שידור על דעת רבים שאין לו הפרה אלא לדבר מצוה כמו שהתבאר בגמרא ואין אנו חוששין שמא ילך אצל חכם ויאמר לו נדר נדרתי על דעת רבים אבל דבר מצוה בא לידי ואני רוצה להתיר הנדר מחמתו לפי שהחכם יאמר לו על איזה דבר נדרת לפי שהעיקר בידינו שצריך לפרוט את הנדר:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.