פינות הבית/א
|
|
הנה מלשון הברייתא דמנחות (מ"א) דקתני ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה וכו', משמע דוקא ממקום אחר הואיל וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה, אבל מאותו טלית לית לן בה, וכן משמע בשו"ע או"ח (סימן טו ס"ד) שהביא דעת י"א דכל החילוק בין תוך ג' לחוץ מג', היינו לענין אותן ציצית שהיו שם בשעת (הקרע) [התפירה], אבל אם עשה אחר כך ציצית מחדש לית לן בה, אם כן על כל פנים חזינן דאף באותן ציצית מתכשר אי היו למעלה מג', וע"כ הטעם משום דהוי מאותו הבגד אף שנקרע, ואף די"ל דאיירי שלא נקרע לגמרי, לא משמע כן, עי' ב"י היטב, אכן באמת הב"ח כתב דוקא בלא נקרע לגמרי, אבל אם נקרע לגמרי אף למעלה מג' פסולין אותן ציצית ע"ש, וכן ציצית אחרים אף תוך ג' כשר לדעת רע"מ ע"ש, [ועיין מג"א (סימן הנ"ל סק"ד) תמה על הב"ח במה שאסר אם חזר ותפרן, דנתבטל הכנף, ותמה ע"ז מנקרע חוץ לג' ע"ש, ולכאורה לפי מה שפירש הב"ח שלא נקרע לגמרי ניחא. ואין להקשות אכתי ל"ל לב"ח לומר הטעם משום דכשהתחיל לתפור נתבטל הקרן, ת"ל כמו דהוא סבר בחוץ לג' פסולין עכ"פ אותן ציצית, והביא ראיה מהך דשוין שלא יביא וכו' כמו כן כאן, וצ"ל דהב"ח סובר כיון דכל אחד מהן בפני עצמו ראוי להתעטף בפני עצמו, ל"ש סברא זו, לכך נקט הטעם משום כיון שהתחיל לתפור נתבטל הכנף], עכ"פ חזינן לדעת הב"ח אף אם מחבר יחד גם כן פסול בחוץ לג' אותן ציצית כנ"ל, וע"כ לדעת הב"ח הא דחוץ לג' פסול אותן ציצית, ולא פסול גם כן ג' ציצית הראשונים משום דהי' רק בעלת ג', ז"א דעכ"פ הי' לחלק שנקרע ממנו ד' כנפות והי' קצת למעלה ול"ש ג"כ כיון שתפרו נתבטל:
ועיין עטרת זקנים כאן שכתב לדעת תוס' ומרדכי אם נקרע לגמרי אף למעלה מג' פסולין על כל פנים אותן ציצית, והטעם דהוי כמו מביא ממקום אחר וכו' דלא מהני, ולדעת הנ"י מהני אף אותן ציצית למעלה מג', וע"כ הטעם כיון דהכנף היה מן בגד זה בשעת עשיה אף שתוך כך נפסק לית לן בה ע"ש, וכך הביא בשם הב"י, ובלשון הב"י צריך קצת הבנה דמשמע דאין מחלק בין פי' תוס' לפי' רא"ש ע"ש, וכעת לא עיינתי היטב בזה, עכ"פ לנ"ד הוי ספיקא דדינא:
ועיין טו"ז (סק"ד) הסכים בזה לב"ח דחוץ לג' פסולין עכ"פ אותן ציצית ע"ש, (ובסק"ג) השיג גם כן על הב"ח במה שסובר דמשהתחיל לתפור בטל הכנף, והביא ראיה מרשב"א ע"ש, אכן סיים על כל פנים אותו חלק שמחבר צריך להתיר הציצית דתהוי החלק הזה שאין בו ציצית תוספות על עיקר החלק שיש בו וכו', דאם לא כן לא גרע משלא יביא ממקום אחר וכו', ולכאורה צ"ע הרי שם אין בכל אחד כדי להתעטף, וצ"ל דהוא אינו מחלק בכך, וסובר כיון דעל כל פנים אין כנף זה מבגד זה אין חילוק, ואף אם מחבר אותן ב' חתיכות יחד, דכן משמע מלשון הטו"ז דאיירי אף אם מחבר אותן עצמן יחד, אפילו הכי כיון דכבר נפסק בטל חיבורן ע"ש, ועכ"פ משמע מדבריו דאם אין בכל אחד כדי להתעטף אז צריך להתיר הכל:
היוצא מכל מה שכ', דלדעת ב"י משמע אף אין בכל א' כדי להתעטף אפילו הכי כיון שחיברן יחד כשירין אף הציצית הראשונים כן יש לצדד לפי דבריו, ולדעת הב"ח פסולין, אבל על כל פנים אם יש בכל אחד כדי להתעטף ל"ש זה, אבל על כל פנים פסולין משום דבעת שמחברן נתבטלו הכנפות, והט"ז והמג"א חולקין על זה, אך על כל פנים דעת הטו"ז דעל כל פנים צריך להתיר ציציות בחלק אחד למען יהיה אידך העיקר והוא תוספות דאם לא כן דמי למביא ממקום אחר כיון דכבר נקרע הוי כאילו לא היה על בגד זה בשעת עשיה ע"ש, ומשמע מדבריו דעל כל פנים אם אין בכל אחד כדי להתעטף אז צריך להתיר כל הציציות, והא דחוץ לג' יתפור דמשמע דעל כל פנים אין צריך להתיר הציצית מג' כנפות אף לדעת הב"ח וטו"ז, היינו דעכ"פ נשאר שיעור טלית, וגם לא היה נקרא בת ג' כנפות כנ"ל: