פורטל:פסח/ובלכתך בדרך
על המקור לכך שקרבן פסח אינו נשחט ונזרק משתחשך
דיונים ותשובות על שאלה זו
במשנה בתחילת פרק 'אלו דברים' (פסחים סה:) מנויים הדברים הדוחים את השבת בהקרבת קרבן הפסח, ובהם: שחיטתו וזריקת דמו. וביאר רש"י (ד"ה שחיטתו): "שחיטתו וזריקת דמו אי אפשר אלא ביום דכתיב (ויקרא ז) "ביום צוותו להקריב את קרבניהם" - ביום ולא בלילה. ע"כ.
נשאלת השאלה: לשם מה נצרכנו לדרשה זו של "ביום ולא בלילה" האמורה בכלל כל הקרבנות שהקרבתם ביום דווקא, והלא בקרבן פסח נאמר (במדבר ט ג): "בארבעה עשר יום בחדש הזה... תעשו אותו" ובלילה כבר אינו ארבעה עשר בניסן אלא חמשה עשר בו, ואם כן מצד זה כבר אי אפשר לשחוט ולזרוק דמו בלילה!?
גם אם נרצה לתרץ שמאחר שלגבי קדשים הלילה הולך אחר היום, כך הוא גם לגבי התאריך בחודש, ואם כן לגבי קרבן פסח גם ליל הסדר נחשב 'ארבעה עשר', הרי המשך הפסוק תוחם את זמן ההקרבה בארבעה עשר ל"...בין הערבים" וכבר משעת השקיעה כבר אינו 'בין הערבים' אלא ערב (וכמבואר ברמב"ן עה"ת שמות יב ו)!?
כמה ימים עברו מיציאת מצרים ועד קריעת ים סוף?
דיונים ותשובות על שאלה זו
ברש"י על התורה (פ' שלח במדבר טו מא) כתב ששמונה החוטים שבציצית הם כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים.
וקשה שלכאורה סותר את דברי עצמו (פ' בשלח שמות יד ה) שירדו לים בליל שביעי של פסח ובשחרית אמרו שירה והוא יום שביעי של פסח, ומאחר שיצאו ממצרים ביום חמשה עשר בניסן בעצם היום, נמצא ששהו שבעה ימים משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים ולא שמונה!?
כיצד הקדישו את קרבן הפסח האחד שיוצאים בו כל ישראל?
דיונים ותשובות על שאלה זו
שיטת רש"י (סוכה כז: ד"ה כל) שפחות משוה פרוטה אינו נחשב 'שלו' ולכן מוכח ממשמעות הכתוב "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" שכל ישראל יוצאים בסוכה אחת ועל כרחך שיוצאים בסוכה שאולה כי אי אפשר שתהא לכל אחד בעלות בשיעור של פרוטה בסוכה האחת.
וקשה - אם כן לדברי רבי יונתן (קידושין מא:) שכל ישראל יוצאים בפסח אחד, ונמצא שאין לכל אחד מהם פרוטה בקרבן - איך יוצאים בפסח שאינו שלהם, ויתר על כן - איך יקדישו את הקרבן אלו שאין להם שוה פרוטה בו?
מדוע לא יבוא עשה של אכילת פסח וידחה ל"ת של 'נותר'?
דיונים ותשובות על שאלה זו
השאגת אריה (סימן צו) חקר אם מצות האכילה בקרבן פסח ובשאר הקרבנות היא לאכול את כל בשר הקרבן או שהמצוה היא רק על אכילת כזית וטעם אכילת כל הקרבן היא רק כדי שלא יגיע הבשר לידי 'נותר'.
ולכאורה תמוה הצד שהמצוה מתקיימת באכילת כזית בלבד, וכל שאר האכילה היא רק כדי שלא לעבור על איסור 'לא תותירו', משיטת רבי יהודה (פסחים צא.) שאין שוחטים את קרבן הפסח על מנוי יחידי מחשש שלא יבא לידי נותר. כי לכאורה, רק אם קיום המצוה עצמה תלוי באכילת הבשר כולו, מובן החשש שמא יבוא הבשר לידי נותר ולא תתקיים המצוה. אך אם המצוה מתקיימת באכילת כזית בשר מן הקרבן, מדוע שלא יבא העשה של אכילת קרבן הפסח וידחה את הלא-תעשה של 'לא תותירו'?
האם אמירת ההלל בליל הסדר היא מפני החג או בשל הנס?
דיונים ותשובות על שאלה זו
הגמרא במסכת מגילה (יד.) מקשה מדוע לא תיקנו לומר הלל בפורים? ומבארת: לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ. על כך מקשה הגמרא מהעובדה שבפסח אומרים הלל למרות שיציאת מצרים הייתה נס שקרה בחוצה לארץ.
ויש להקשות מכך על המבואר במסכת ערכין (י:) לגבי אמירת הלל בראש חודש, שאינה מחויבת מעיקר הדין, ולומדים זאת מהכתוב "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", יצא ראש חודש שאינו אסור בעשיית מלאכה כחג. "ליל התקדש חג" הוא ליל הסדר, ומכאן לכאורה, שחובת אמירת הלל בליל הסדר היא מחמת היותו מועד ולא מחמת הנס שאירע בו, ושלא כמבואר במסכת מגילה.
למה לא שואלים ב'מה נשתנה' על חיוב ארבע כוסות?
דיונים ותשובות על שאלה זו
במשנה (פסחים קטז., פ"י מ"ד): מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל ... "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" וביאר רש"י את סיבת התעוררותו של הבן לשאול את שאלותיו מיד לאחר מזיגת הכוס השני: "כאן, במזיגת כוס שני, הבן שואל את אביו מה נשתנה עכשיו שמוזגין כוס שני קודם אכילה", וכעין זה כתב הרשב"ם על אתר.
וקשה מאוד - אם כן - מדוע לא שואל הילד בין שאלותיו גם על הנושא שגרם לו להתעורר לשאלותיו: "...הלילה הזה ארבע כוסות!? שתים מהן לפחות, קודם אכילה"?