ערך/שפיכות דמים

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png שפיכות דמים

הריגה על ידי פעולה סגולית[עריכה]

בהלכות קטנות (ח"ב סימן צח) דן אם ההורג נפש על ידי שם או כישוף חשוב הריגה או לא, וכתב שאפשר שמאחר ובדיבורו איתעביד מעשה הרי זה כזורק חץ להרגו, ועליהם נאמר (ירמיה ט ז) "חץ שחוט לשונם".

והחיד"א בספרו דבש לפי (מערכת מ אות ה) דן אם יש טעם לפטור אדם שהרג בשם, כיון שאם הרג בשם הרי הסכימו מן השמים על מעשהו, ואילו היה הורג שלא מן הדין לא היה מצליח לפעול על ידי השם, ושוב כתב שיש לומר שאי אפשר לפוטרו מצד זה, כי מאחר והאדם הוא בחירי [- בעל בחירה], וכך רצונו יתברך שהמזכיר שם או משביע, תהיה פעולה זו פועלת את הריגתו של זה, אם כן כשהאדם עושה כן - אין מעכבין על ידו, והבחירה נתונה[1].

אלא שמעיר על כך החיד"א ממה שמצאנו כמה פעמים בדברי חז"ל 'נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות' וכיו"ב, ולכאורה לפי מה שנתבאר הרי פעולה זו שווה היא למעשה רציחה, וכיצד עשו כן תנאים ואמוראים. ומבאר החיד"א שיש לחלק בין הדברים, כי במקרים אלו "אינו מסוג הורג בשם, רק היו מכוונים איזה כוונה להמשיך ניצוץ קדושה שיש ברשע אליו ונשאר גל של עצמות"[2].



שולי הגליון


  1. והחיד"א מביא ראייה ממה שאמרו חז"ל על אנשי דור המבול שהיו בקיאים בשמות, ואמרו שאם יביא הקב"ה פורענות עליהם ישביעו את המלאכים שיעשו כרצונם ויעכבו את הפורענות. עד שהחליף הקב"ה סדרי המלאכים, וכשהיו קורין למשל לשר של מים היה משיבם אני איני ממונה על המים. וכ"כ חז"ל לענין חורבן הבית. ולכאורה, למה הוצרך הקב"ה להחליפם, הלא היה יכול למונעם מלעשות פעולתם ע"י שלא יוכלו לכוון בשם וכיו"ב. אלא על כרחך שנתן ה' הבחירה בידו של האדם, ואם עושה פעולות על ידי שם אין מונע אותו. וממילא כיון שנקבע שע"י אמירת שם ימות האדם, נמצא שהאדם יכול להרוג על ידי פיו, ועקימת שפתיו הרי היא מעשה.
  2. ועי' קהילות יעקב (ב"ק סימן מה) ובאוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/תענית/כד.
מעבר לתחילת הדף