ערך/שאילת צרכים בשבת
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
שאילת צרכים בשבת
מקור[עריכה]
בירושלמי (שבת טו ג) כתוב: תני אסור לתבוע צרכיו בשבת.
ובבבלי (שבת יב.) הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא כו'.
טעם האיסור[עריכה]
על האיסור להתפלל על החולה ועל כך שאין מתפללים ברכות חול בשמונה עשרה, מבואר במדרש (תנחומא וירא א) שכיון שהוא נזכר בכך הוא מיצר והשבת ניתנה לישראל לקדושה, לעונג ולמנוחה ולא לצער.
וכן כתב רש"י (ספר הפרדס פירוש תפילות) בביאור הא דמתפללים שבע ברכות ולא שמונה עשרה, לפי שהשבת יום מנוחה הוא וצריך להתענג בו דכתיב וקראת לשבת עונג, ובתפילת שמונה עשרה יש דברים שאדם צריך להם ומיצר עליהם, ולפיכך תקנו רז"ל תפילה שאין בה דבר של צער[1].
כעין זה כתב הר"ן (שבת ה: מדפי הרי"ף ד"ה אומר) שאינו יכול לבקש רחמים שעל ידי זה יעורר בכי ויצטער.
וכ"ה בכלבו (סימן לה) שאסור לשאול צרכיו בשבת פן יתעצב בה. ועוד כתב (סימן לז) שאין מתפללין בשבת י"ב ברכות של בקשות שמא אפשר שיהיה צריך לחאת מהן ויהיה מיצר בזכרו צרתו והשבת לא נתנה כי אם לקדושה ולמנוחה ולעונג ולא לצער.
בקרבן העדה (על הירושלמי שם) פירש שמכלל מצות עונג שבת שיחשוב האדם כאילו כל מלאכתו עשויה, וכששואל צרכיו הרי מראה הפך זה וגם מביא דאגה בלבו.
וכן כתב ביפה מראה (על הירושלמי שם) טעם האיסור הוא מפני שיש בזה טרדת הלב ודאגה ומכלל עונג שבת שיחשוב כאילו כל מלאכתו עשויה ואין לו שום צרה ויגון, כמו שמטעם זה אסר הרב יונה (באגרת התשובה, דרוש ב אות לה, יום ה) ההרהור בעסקיו.
ברכת המזון[עריכה]
ברכת רחם[עריכה]
עוד שם בירושלמי: רבי זעורה שאל לר' חייה בר בא מהו מימר רעינו פרנסינו, אמר ליה טופס ברכות כך הן.
עוד דנו הפוסקים לענין ברכת רחם אם לשנות הנוסח בשבת ולומר נחמנו כדי שלא לשאול צרכיו בשבת. דעת השו"ע (או"ח סימן קפח ס"ד) שאין לשנות הנוסח משבת לחול. ובמשנה ברורה (סק"י) הביא דעת הגר"א שהעיקר כדעת הרי"ף שבחול אומר רחם נא ובשבת אומר נחמנו, וכי יש עוד כמה ראשונים שסוברים כן. אמנם ביאר הגר"א שם שאין זה משום איסור שאלת צרכיו, אלא הטעם על פי הקבלה. ובביאור הגר"א לישעיה (יב, א) ביאר הענין על פי קבלה.
הרחמן[עריכה]
הבית יוסף (או"ח סימן קפח) כתב ולמוכיחים מכאן דאין למעט בהרחמן לא ינעם לי דהרחמן תוספת שנהגו להוסיף מעצמם הוא ולא מקרי טופס ברכה. אמנם הרמ"א בדרכי משה כתב ובאור זרוע (ח"ב סימן פט, ח"א סוס"י קצט) כתב כדברי שבלי הלקט (ענין שבת סימן צד) וז"ל ואומר הרחמן בשבת כדרך שאומרו בחול ואין בזה משום שואל צרכיו בשבת.
בתורה לשמה (סימן קג) ביאר שהפוסקים הנ"ל ביארו דברי הירושלמי כפי שביאר היפה מראה שם שמאחר שכל האיסור לפי שיש בזה טרדת הלב ודאגה לא אסרו אלא לתבוע דבר מחודש שאינו רגיל לתבוע. והיינו שכל תפילה שהוא רגיל לאומרה בכל יום מותר לאומרה בשבת גם כן.
יהא רעוא[עריכה]
לומר בקשת יהא רעוא בשלוש סעודות של שבת, כתב בתורה לשמה (סימן קג) שמותר לאומרה כיון שרגיל לאומרה בכל יום ואין בה דבר מחודש, וכ"כ בספר הכוונות (שסידר מהרש"ו עא::) והיינו ע"פ היתר היפה מראה המובא לעיל.
שמונה עשרה[עריכה]
בגמרא בברכות (כא.) והאמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה בען מיניה הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת מהו שיגמרו ואמר לן גומרין כל אותה ברכה כו' התם גברא בר חיובא הוא ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת כו'.
ובראבי"ה (מגילה ב תקצז) כתב שלאו דווקא נקט דלא אטרחוהו משום כבוד שבת שהרי בלאו הכי אסור משום שאסור לאדם לשאול צרכיו בשבת.
וכן כתב רש"י (ספר הפרדס פירוש תפילות) שבשבת מתפללין שבע ברכות ולא שמונה עשרה מפני שאסור לו לאדם לתבוע צרכיו בשבת.
וכ"ה בכלבו (סימן לז) ומצאתי כתוב אין בשבת י"ב ברכות כו' לפי שכולן הן בקשת צרכי האדם כו'.
אמנם ביפה מראה (על הירושלמי שם) הוכיח ממה שלא נקטה הגמרא טעם איסור שאילת צרכים בשבת אלא הטעם שלא הטריחוהו, שבאמת אין איסור לתבוע אלא דבר מחודש שאינו רגיל לתבוע, אבל תפילה שהוא רגיל לאומרה בכל יום מותר לאומרה בשבת גם כן.
אלוקי עד שלא נוצרתי כו'[עריכה]
כתב המגן אברהם (סימן רפח ס"ק י"א) שמותר לומר בשבת "אלוקי עד שלא נוצרתי" וכו' כיון שאין האיסור אלא כשבקש על חולי או פרנסה וכדומה שיש צער לפניו, אבל חרטת עונות טוב לומר בכל יום.
וראה כעין זה בשו"ת מהר"ם מינץ (סימן פז ס"ק ה).
יקום פורקן[עריכה]
הרמ"א (או"ח רפד ז) כתב ונוהגין לומר יקום פורקן ואין בזה משום איסור תחינה בשבת. בתורה לשמה (סימן קג) כתב שכן מפורש בזוהר (ח"ב רו.) שאומרים שבת בהוצאת ספר תורה בריך שמיה דמארי עלמא, וביאר זאת ע"פ יסוד היפה מראה (המובא לעיל) שלא אסרו לתבוע אלא דבר מחודש שאינו רגיל לתבוע, משא"כ בריך שמיה אף שלא נהגו לומר תפילה זו אלא בשבת ואין אומרים אותה בחול, אפילו הכי שרי, מאחר שבכל שבת ושבת אומרים אותה מקרי בזה רגיל ואינו תובע דבר מחודש שאינו רגיל בו.
רוחניות[עריכה]
הפוסקים דנו להתיר בקשת בקשות על רוחניות בשבת. וכן מובא בספר אהל מועד (לאחד מאחרוני הראשונים עמוד 94) שאף שאסור לשאול צרכיו בשבת היינו לשאול צרכי פרנסתו, אך מותר לבקש רחמים דהיינו החזירנו בתשובה שלימה וכיו"ב.
וע"ע רא"ש (ברכות פ"ג סימן יז) בשם ר"א מלוניל שאין היתר לסיים ברכת חול שהתחיל בה אלא רק ברכת אתה חונן שהרי אין שואלים צרכים בשבת.
תפילת רבי נחוניא בן הקנה[עריכה]
בפוסקים דנו אם תפילת רבי נחוניא בן הקנה מותרת בשבת כיון שיש בה שאילת צרכיו. ובספר עלת תמיד (פל"א אות ט) הביא מדברי הדרישה (או"ח סימן קפח) שתפילה על רוחניות אין בה משום שאילת צרכיו בשבת, אך ציין לדברי האור זרוע (ח"ב סימן פט ה"ז) שמשמע מדבריו שאף על רוחניות אסור לבקש בשבת. ובהליכות שלמה (תפילה פי"ד הי"א) ובבית מרדכי (או"ח סימן קי ס"ח) נקטו אף הם להיתר. ובעלת תמיד שם כתב שדבר שרגיל להתפלל בכל יום על רוחניות ודאי שרי, וכן אם הוצרך בשבת לאיזה דבר רוחניות ודאי שרי.
והוא רחום[עריכה]
כתב הכלבו (סימן לה) שאין אומרים בשבת והוא רחום לפי שהוא תחינה ואסור לשאול צרכיו בשבת.
הקהל[עריכה]
דעת הרמב"ם (חגיגה פ"ג ה"ז) כדעת הירושלמי (מגילה פ"א ה"ד) שהקהל שחל להיות בשבת נדחה ליום חול לפי שתקיעת החצוצרות והתחינות אינן דוחין את השבת.
תפילה שלא יחלה או כשאין החולה לפנינו[עריכה]
עיין שו"ת אבקת רוכל (סימן יא).
יום טוב[עריכה]
איסור שאלת צרכים ישנו גם ביום טוב, כמבואר ברמב"ם (שבת פ"ל הי"ב) אסור להתענות ולזעוק ולהתחנן ולבקש רחמים בשבת כו' ולא בימים טובים.
וע"ע מאירי (מגן אבות פכ"ד) אף הימים הטובים לא ניתנו לתפלה של שאלת צורך אלא לתפלה של שבח והודאה וקדוש היו"ט כשבת.
וכ"כ הכלבו (סימן לז) שאיסור שאילת צרכים בשבת ה"ה ביום טוב.
ועיין חילוקי דינים בין שבת ליום טוב בשערי תשובה (סימן תפח ס"ק ב) בשם הרמ"ז.
וע"ע מגן אברהם לענין נשיאות כפיים בשבת שחל בו יום טוב שיש נהגו שלא לישא כפיים, וביאר המגן אברהם שאפשר שהוא משום שאומרים רבש"ע וכו' ויש בו איסור תחינה בשבת, משא"כ ביום טוב לא קפיד כולי האי, כמו שלענין אבינו מלכנו אומרים ביום טוב ואין אומרים בשבת.
מי שברך לחולה[עריכה]
כתבו הפוסקים שכשעושים מי שברך לחולה בשבת יאמרו "שבת היא מלזעוק" וכו' ולא יאמרו "המקום ישלח רפואה"[2]. ויש נהגו לומר "וישלח לו רפואה שלימה כו' שבת היא מלזעוק כו'"[3], ויש שתמהו על מנהג זה[4].
בחולה שיש בו סכנה[עריכה]
כתב הערוך השולחן (שם) שכל האיסור להתפלל על החולה הוא בחולה שאין בו סכנת היום, שאם יש בו סכנת היום ודאי מותר לזעוק ולהתחנן בשבת.
אם עבר ותבע אם עבר איסור[עריכה]
תורה לשמה (סימן קג) כתב שאין זה איסור ממש כיון שאף שנקט הירושלמי לשון איסור אין זה איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן אלא ממידת חסידות[5], אך כתב שלדעת הגאונים אף בכה"ג קורין אותו עובר על תקנת חכמים.
כשעל ידי התפילה תסור דאגתו[עריכה]
כתב בתורה לשמה (סימן קג) שאם יש לו צער ודאגה בלבו בשבת וע"י שהוא שואל ומבקש על זה מאת השם יתברך יהיה לו מנוח והשקט בלבו מדאגתו ורגיש לבו טוב עליו אין בזה איסור, והוכיח כן מהמבואר בשו"ע (או"ח סימן רפח סעיף ב) שמותר לבכות בשבת כשבכיה זו תשכך דאגתו וצערו והרי היא לו כמו עונג.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |