ערך/ציצית

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי ציצית

גדר המצוה

בספר המצוות לרמב"ם (עשה יד) כתב: "שציונו לעשות ציצית, והוא אמרו יתעלה ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף" וגו'. וכן בהלכותיו משמע שהמצוה היא "עשיית" הציצית, עיי"ש במנין המצוות שבראש הל' ציצית: "מצות עשה אחת, והיא לעשות ציצית על כנפי הכסות", ושם פ"ג (ה"א וה"י והי"א). וכך מדוקדק בדברי החינוך (מצוה שפו) והסמ"ג (עשה כו) והסמ"ק (סימן לא) והיראים (סימן תא) ובאזהרות לרשב"ג (אות כ) – דהמצוה היא העשיה, וכן נראה באזהרות לר"י אלברגלוני (אות ט) שכתב: "ציצית אשר לארבע פאות שתולים". ובשו"ת הריב"ש (ח"ב סימן שפד סד"ה גם) כתב אף שמברכים על הטלת החוטין בציצית.

ומכל זה נראה שהמצוה היא העשיה, וכמו שגם לשון הציווי בתורה (במדבר טו) "דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית", ואפילו בפסוק שכבר הוזכר בו העיטוף בציצית שנאמר "אשר תכסה בה" (דברים כב יב) הנה תחילת הכתוב אומר "גדילים תעשה לך" וגו', אלא דכיון שציצית "חובת גברא" - שרק אם הוא מתכסה בה חייב בציצית, א"כ אי אפשר שתתקיים המצוה בעשיה אם לא יתכסה בה, ונמצא דלכן העיטוף הוא צורך המצוה - כי הוא הגורם שהעשיה תיהפך למצוה.

נמצא דתרתי אית בה במצוה זו - עשיית הציצית ולבישת הציצית, עשיית הציצית היא עצם המצוה והעיטוף הוא הגורם ומעורר לחיוב זה. ועי' בשו"ת תומת ישרים (סימן מו) שכ"כ להדיא. וכן הוא בשטמ"ק במנחות (לז: אות ה). ובמשנ"ב (סימן יא סק"נ) כתב שלא הקפידה תורה אלא שבשעת עשיה יהיה על כנף.

דעת הסמ"ק (סימן כח), שיש מצוה בראיית הציצית. וז"ל: להסתכל בציצית, דכתיב (במדבר טו) וראיתם אותו, ועשייתו אפרש בעזרת השם יתעלה לקמן", הרי שמנה בה ב' מצוות!

חיובית או קיומית

הכסף משנה ריש הל' שחיטה מנה לציצית עם המצוות המחוייבות, בפשטות כוונתו שלאחר הלבישה היא תמיד בדרגה של "חובה" שתהיה ציצית בד' כנפות הבגד. וכך נראה בדעת התבואות שור ודמשק אליעזר

הרמב"ם כתב שמידת חסידות "לקנות" ציצית, משמע שמי שכבר יש לו בגד כזה יש חובה ללובשו, והחסידות היא רק כלפי הקניה. וכן נראה לדקדק מרבינו יונה ז"ל. וכך דייק בדברי הרמב"ם גם בציץ אליעזר ח"ח (ד' סק"ב) ועיין שם בדבריו בס"ק ו'.

אמנם מהפרי מגדים נראה שאף אחרי העיטוף עדיין לא נחשבת חיובית. וכך נראה ממהר"ש קלוגר זצ"ל.

ועי' שו"ת מן השמים (סימן מא) שחייבים ללבוש ואינו יכול לפטור עצמו בטענת אין לי ד' כנפות שנאמר למען תזכרו.

עיטוף

בתרומת הדשן כתב שעיקר מצות ציצית הוא בעיטוף וכל משך הלבישה שאחריה אינה אלא שיהוי מצוה! אמנם מסוף דברי התוס' והרא"ש בסוכה (ל"ט. ד"ה עובר) נראה לכאו' דלא כן, דהם כתבו שכל משך העיטוף אפשר לברך על המצוה. ואולי יש להשוות בין הדברים, דלברכה סגי נמי בשיהוי מצוה אבל אה"נ עיקר וגוף המצוה הוא בעיטוף. אך שהתוס' ביבמות צ: ודאי לא סבירא להו כתרוה"ד, דהא כתבו שבשעת העיטוף עדיין אינו מקיים המצוה! וכן הראב"ן (סי' לה) והגר"א פשוט להם דכל העיטוף הוא קיום המצוה.

וכדברי תרומת הדשן פשוט נמי להישועות יעקב, וכן מציינים להחת"ס סוף פסחים בחידושים להל' פסח (תלב סק"ג) ולשאגת אריה שסוברים כן.

ולכאורה גדר העיטוף תלוי גם במחלוקת האחרונים מתי נחשב עובר-לעשייתן במצוה זו.

עיטוף אחר ערבית - תרומת הדשן דשרי אבל בלא ברכה, ועיין מהרי"ל ומ"א וא"ר, ומגן גבורים .

לבישתה כל היום

שו"ת מן השמים (סימן טז).

הנאה בלבישתה

לתוס' בנדה (סא: ד"ה אבל) צריך הנאה, ויעויין נמי בב"י ס"ס י' (ד"ה ולי נראה) שלא נחשב "כסות" אלא הבא להגין על האדם מפני החום והקור וכו' והגלימה אין לובשין אותה להגן אלא מפני הכבוד. ברם בדרכי משה שם הקשה שרוב טליתות שלנו שאנו לובשים בשעת התפילה אינן להגן כלל, רק כדי לצאת בהן ידי חובת ציצית וכו', וא"כ אנו לא מקיימים בהם מצות ציצית ומברכים ברכה לבטלה.

וכמו"כ בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' קי) מצאנו שמברכין על טלית קטן "על מצות" לפי שעיקר לבישתו הוא רק בשביל המצוה, הרי שאי"צ בדוקא להנאת לבישה. וע"ע בפמ"ג (כא א"א סק"א) שגם ממנו נראה שעיקר ענין טלית גדול הוא לתפילה.

[ובשו"ת שנות חיים למהר"ש קלוגר (סימן קסב) פלפל וחילק בין לובש טלית להנאה דלא אמרינן מצוות ללה"נ, ללובש לשם המצוה דאמרינן ללה"נ].

עשייתה בלילה

הפמ"ג (משב"ז יח סק"א) ושולחן הטהור (סי' יד ור"ס יח) ותוספת חיים על חיי אדם ועמודי השלחן על קיצושו"ע - מחמירים שלא לעשותה בלילה. אמנם בנאות דשא (ס"ה) ביכורי יעקב (תוספת ברכה סימן תרכה) תרשיש שהם (סי' בן) שלמת יוסף (סי' ב') ברכת הבית (של"ו) דעת קדושים ומהרש"ם וכף החיים נראה שמותר.

לגבי עשיית ציצית ע"י עכו"ם – יעוין בארצות החיים (יד מל"א סק"ג).

טלית שאולה

בתוס' בחולין (קי:) מבואר שמדאורייתא פטור מלהטיל ציצית בטלית שאולה לעולם כיון ד'כסותך' כתיב ולא של אחרים. אך רבנן חייבוהו אחר שלושים יום מפני שנראית כשלו.

חוטי הלבן - אם צריכים להיות לבנים דווקא

ציצית. אם בעינן שיהי' דוקא לבן. עי' פסקי תשובה (פיעטרקובסקי) (ח"א סי' ד') ובהגה"ה שם פלוגתת הראשונים בזה.

ברכת שהחיינו על ציצית

א. קנה טלית ועשה בו ציצית מברך שהחיינו, כמו על שאר בגדים חדשים. ואם לא בירך בשעת עשיה מברך בעיטוף ראשון.

ב. אם עשה ציצית בבגד שהיה לו מכבר - לא יברך שהחיינו, כי הברכה אינה על המצוה אלא על הכלי החדש.

ג. אע"פ שהרמ"א נקט "עיטוף ראשון" להמשנ"ב יש לסמוך בדיעבד לברך גם אחר כך, ולכה"ח רק אם נזכר מיד לאחר העיטוף כשעדיין לא נהנה מהלבישה.

ד. אם מברך שהחיינו בשעת העיטוף מקדים ברכת המצוה לשהחיינו.

ה. אנשים שקנו טליתות חדשות ולא בירכו שהחיינו בשעת עשיה, אע"פ שאחד יכול לברך להתעטף בשביל כולם, ברכת שהחיינו כל אחד יברך לעצמו.

ו. הבן איש חי (שנה ראשונה בראשית ז) כתב שאם קנה טלית קטן העשוי מבגד חשוב שגורם לו שמחה - מברך שהחיינו.

ז. בשיירי כנה"ג (סימן תקנא סקמ"ב) כתב שנמנע מלברך שהחיינו על טלית חדשה בבין המצרים, ומסתבר שזהו רק אם לא מתבטל עי"ז ממצות ציצית.

טלית בלי ציצית בשבת

המרדכי מחדש שמותר ללבוש בשבת טלית בלי ציצית, שהרי כל האיסור בלבישת בגד עם ד' כנפות הוא במה שכשהוא לבוש בו הוא מחוייב בהטלת ציצית על כנפותיו, וממילא כיון שבלאו הכי אינו יכול לקיים המצוה, שוב אין לו איסור ללבוש הבגד.

בגד עשוי פלסטיק

האגרות משה (או"ח ח"ב סימן א) נקט שאינו חייב בציצית והרי הוא כבגד עור שנתמעט, וכשם שעור אם עשהו חוטים אין בכך כלום, ה"ה בחוטי פלסטיק. ואף אם עשאן כך מתחילת יצירתם, אין סברא לחלק.

בגד וציצית של פשתים, אי מהני, או בעינן של צמר דוקא

שו"ת מן השמים (סימן טז) שמהני, ודרשינן 'להם' מן המצוי להם, שלא הכבידה תורה על ישראל לבקש דבר שאין מצוי לכל אחד ואחד אלא כל שימצא להם משני מינים אלו, של צמר או פשתים.

דין 'ואנוהו' בטלית נאה

עי' חדש על ה(מ)דף (נזיר ב).

גרירת ציציות על הקרקע

עי' חדש על ה(מ)דף (גיטין נו).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף