ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
ספיקא דאורייתא לחומרא
אם מדאו' או מדרבנן[עריכה]
דעת הרמב"ם (אסורי ביאה יח יז, אבות הטומאות טז א, כלאים י כז) והראב"ד (כלאים י כז) והרמב"ן (הובא בר"ן קידושין טו: מדפי הרי"ף ד"ה גרסי') דאינו אלא מדרבנן. ודעת הר"ן (קידושין טו: מדפי הרי"ף ד"ה גרסינן, ובשו"ת סי' נא.) והרשב"א (קידושין עג. ובתורת הבית בית ד שער ג דף קב) דהוי מדאורייתא. וכן הוכיח הגר"י אייבשיץ (בבית הספק א שבכרתי) מדברי תוס' (סוטה כח. ד"ה מה).[1] [וע' ראיות ומו"מ בזה (ואיך שייך אשם תלוי להרמב"ם) במהרי"ט ח"ב יו"ד א, פר"ח יו"ד כללי ס"ס כלל א, ש"ש ש"א, ושער"י ש"א].
שולי הגליון
- ↑ וע' חגיגה ד. "מי איצטריך קרא למעוטי ספיקא" ובתוס' פי' דא"צ פס' משום שהיינו פוטרים משום ספק חולין בעזרה. אמנם רש"י כתב מהיכי תיתי לן לחיוביה. אולם בפנ"י (סוכה טו. על תד"ה פרוץ - ד"ה ומכל) כתב שדעת רש"י ותוס' שספיקא דאו' לחומרא מדאורייתא. וע' רד"ל (כתובות ט:). ובהג' ברוך טעם (על בית הספק שבכרתי) הוכיח מרש"י בקידושין (עג. ד"ה ואיבעית) וחולין (ט: ד"ה הלכתא) שרש"י סובר שמדאורייתא לחומרא. וכן הגר"י אייבשיץ בבית הספק הנ"ל נקט כן בדעת רש"י בסוטה כח. וע"ע שם שכתב שנחלקו המהרי"ט והפר"ח בדעת תוס' בזה.
מעבר לתחילת הדף
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי
|
|
|
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת
|
ספיקא דאורייתא לחומרא