ערך/סוכות

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי סוכות

שם

חג הסוכות נקרא גם חג האסיף.

המשך חכמה מבאר את טעם שינוי השם שבספר שמות בפרשת משפטים ופרשת כי תשא נקרא "חג האסיף" ובספר ויקרא וספר דברים נקרא "חג הסוכות", על פי דברי הגר"א שהסוכות הם זכר לחזרת ענני הכבוד בעת בניית המשכן, ולכן קודם הדברות השניות כונה החג "חג האסיף" ורק לאחר הדברות השניות וחזרת ענני הכבוד כונה "חג הסוכות".

טעם

הכתוב (ויקרא כג מג) נותן טעם לישיבה בסוכות "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

התנאים (סוכה יא:) נחלקו זכר לאלו סוכות נצטוו ישראל בעשייתם. לדעת רבי עקיבא זכר לסוכות בהם ישבו בני ישראל בצאתם ממצרים ולדעת רבי אליעזר זכר לענני הכבוד שסבבו את בני ישראל בצאתם ממצרים.

להלכה הביאו הטור (סימן תרכה) והשולחן ערוך (ס"א) את דעת רבי אליעזר שהסוכה זכר לענני הכבוד

המפרשים התקשו מדוע הכריעו הפוסקים כדעת רבי אליעזר והלא הלכה כרבי עקיבא מחבירו ורבי אליעזר שמותי הוא ודברי רבי עקיבא נראים יותר.

יש שביארו שמלת הושבתי מורה על פועל אלוקי ואל על פועל אנושי, ולכן מסתבר יותר שכוונת הכתוב לענני הכבוד שנעשו ע"י ה' ולא לסוכות שנבנו על ידי בני ישראל. ויש שכתבו שאין זה מספיק להכריע מלשון הכתוב בין התנאים.

ויש שתלו במחלוקת תנאים זו את מחלוקת האמוראים (סוכה ב.) מפני מה סוכה הגבוהה למעלה מכ' אמה פסולה, שלדעת רבה פסולה כיון שצריך שידע שיושב בסוכה ויליף לה מקרא דלמען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי כו' ולדעת שאר אמוראים אין ללמוד מפסוק זה כלום כיון שהוא לידיעה לדורות על היקף ענני הכבוד שנעשה לישראל. ויש לתלות שרבה סבר כרבי עקיבא שסוכות ממש ולפי זה הוקשה לו הלשון "הושבתי" ולכן ביאר שהוא ציווי שידע שיושב בסוכה לשמי, ושאר אמוראים ס"ל שענני כבוד היו ומדוקדק הלשון הושבתי ואין מקור לדין זה. ועל פי זה ביארו טעם הפוסקים שפסקו כרבי אליעזר, כיון שכל האמוראים נקטו כדעתו ואך רבה לבדו דעתו כדעת רבי עקיבא.

ויש שגרסו להפך בדעת התנאים שלרבי אליעזר סוכות ממש היו ולרבי עקיבא ענני כבוד, ולפי זה יש שביארו שאפשר שכך היתה גירסת הפוסקים.

זמן החג

בפסוק מפורש שזמן חג הסוכות הוא בעת האסיף בט"ו לחודש השביעי הוא חודש תשרי.

הטור (סימן תרכה) מבאר שאף שיציאת מצרים היתה בניסן ואם כן היה ראוי לחוג את חג הסוכות בזמן הזה, מכל מקום נצטוו ישראל לעשות את חג הסוכות בתשרי כי בניסן מתחילים ימות הקיץ ואז דרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצוות הבורא יתברך.

ואולם הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג מג) כתב להיפך: "שישיבת הסוכה בעת ההיא אפשר לסבלה, אין חום גדול ולא מטר מצער".

הגר"א מבאר על פי דעת הסובר שהסוכה זכר לענני הכבוד היא, ובשעה שחטאו ישראל בעגל פסקו ענני הכבוד וחזרו בט"ו בתשרי בעת שהחלו ישראל בבניית המשכן.

קריאת התורה

באופן שקרא הפסוק הראשון והאחרון (השונה בין כל הימים) כתקנם, ואת הפסוקים האמצעים קרא מפרשה אחרת - הואיל ותוכנם זהה. חקר רבי גדליה אייזמן זצ"ל אם יצא ידי חובתו או לא. ושורש החקירה אם התקנה היא על קריאת הפסוקים הללו בכל מקום שיהיו, או שיקראם דוקא מזו הפרשה. כן הביא בשמו רבי ראובן גרוזובסקי זצ"ל (קובץ לזכרו בתוך 'ישורון' חכ"א עמ' שכ) והאריך בהבאת הצדדים לכאן ולכאן. ;

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף