ערך/מעלין בקודש ולא מורידין

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי מעלין בקודש ולא מורידין

מקור הדין

במשנה במסכת מגילה ריש פרק בני העיר (כה:) שנינו: בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת, בית הכנסת לוקחין תיבה, תיבה לוקחין מטפחות, מטפחות יקחו ספרים, ספרים לוקחין תורה. אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים, ספרים לא יקחו מטפחות, מטפחות לא יקחו תיבה, תיבה לא יקחו בית הכנסת, בית הכנסת לא יקחו את הרחוב. וטעם הדין משום "מעלין בקודש ולא מורידין".

ורש"י (כו. ד"ה אבל) כתב: תוספתא, מעלין בקודש דכתיב (שמות מ יח) 'ויקם משה את המשכן', בצלאל עשה ומשה שהיה גדול ממנו הקימו. ולא מורידים דכתיב (במדבר יז ג) 'את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו' וגו', כיון שהקודשו הוקדשו עד כאן.

וכתב הראש יוסף: מעלין בקודש ולא מורידין, יראה אפילו בקדושת דבר תורה נמי הוה זה מדברי סופרים. ומה שכתב רש"י תוספתא ויעמוד משה המשכן וצפוי למזבח, הוא דרך אסמכתא.

ואכן בדקדוקי סופרים העיד שבכל הדפוסים הישנים הגירסא ברש"י היא תוספות ולא תוספתא, והכוונה להוספה על דברי רש"י, ובחלק מכתבי היד כלל אין הוספה זו. ובהערות על ספר ראש יוסף הביא שבמלאכת שלמה (שקלים פ"ו מ"ד) הביא כן בשם רב האי גאון, וע"כ שאין זו תוספתא אלא הוספה שנוספה לדברי רש"י מאיזה חכם. וכ"כ הטורי אבן, נפש חיה ושו"ת דברי יציב (או"ח סימן מט)

אך יש להעיר שרש"י בשבת (כא: ד"ה מעלין) כתב: מעלין בקדש ולא מורידין, מקראי ילפינן לה במנחות בפרק שתי הלחם (דף צט.), ואכן בגמרא שם שנינו להדיא: ומנא לן דאין מורידין אמר רבי דאמר קרא ויקם משה את המשכן כו' ומנלן דמעלין אמר רבי אחא בר יעקב דאמר קרא את מחתות החטאים האלה כו'. וכבר העירו כן במסורת הש"ס על גליון הרש"י שם. ויש להעיר בתרתי, גם שרש"י מביא המקור כתוספת או מתוספתא והיא גמרא ערוכה, ועוד שרש"י היפך המקור וכתב שמעלין בקודש ילפינן מויקם משה ואין מורידין ממחתות ובגמרא שם הוא להפך.

הורדה לקדושה קלה במקום גניזה

כתב הט"ז (סימן קנד סק"ז): ולולי דמסתפינא אמינא מילתא חדתא, דהא דאמרינן בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה לקדושה קלה, היינו כל זמן שראויה לקדושה גדולה, אבל אם אינה ראויה לזה רק לקלה - טפי עדיף שיעשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה ותגנז.

ובתבואות שור הקשה עליו מסוגיית הגמרא ביומא (כג:) שדעת רבי דוסא שכהן הדיוט משתמש בבגדי כהן גדול שהשתמש בהם ביום כיפור, והקשה רבי על דעתו "בגדים שנשתמשת בהן קדושה חמורה תשתמש בהן קדושה קלה", ומכח זה הסיק שהכתוב "והניחם שם" היינו גניזה וכדעת חכמים ודלא כדעת רבי דוסא שפירש דהיינו שלא ישתמש בהם לשנה אחרת.

ולכאורה, מה הועיל רבי בדבריו הרי סוף סוף לא ישתמש בהם אף עתה בקדושה החמורה אלא ינגזם, ואילו לדעת הט"ז כשעומדות לפנינו שתי אפשרויות, לגנוז או להשתמש בקדושה קלה, עלינו להשתמש בקדושה קלה ולא לגנוז. ואם כן אדרבה טענת רבי לרבי דוסא מדוע משתמש בה כהן הדיוט, קשה ביותר עליו כי לשיטתו גונזים את בגדי הכהן הגדול אף שאפשר להשתמש בהם לכהן הדיוט וקדושה קלה עדיפא מגניזה.

הוצאת ספר תורה לנרתיק פחות

תורה לשמה (סימן כא)

עשיית חומש מתוך ספר תורה

תורה לשמה (סימן כה)

לשעה קלה

תורה לשמה (סימן כא) כתב שאף לשעה קלה אומרים מעלין בקודש ולא מורידין לענין הוצאת ספר תורה מנרתיקו לנרתיק פחות ממנו לפי שעה. והוכיח כן מהוצאת לחם הפנים על שולחן של זהב ולא של כסף עד שיוקטרו הבזיכין, משום מעלין בקודש ולא מורידין (מנחות צט.) אף שהיה זה רק לפי שעה.

לעיון נוסף

• אוצר: מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/ס

מעבר לתחילת הדף