ערך/מילה בשבת

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי מילה בשבת

מילה בזמנה דוחה שבת.

מקור

ובמקור דין זה נחלקו האמוראים (שבת קלב.) דעת רבי יצחק ועולא שקיבלו כן הלכה למשה מסיני, ודעת רב אחא בר יעקב שלומדים זאת מהפסוק "וביום השמיני" השמיני אפילו בשבת, אך דעות אלו נדחו. דעת רבי אלעזר שלמדים דין זה בגזירה שווה "אות, ברית ודורות" הכתובות בשבת ובמילה. דעת רבי יוחנן שלומדים כן מהפסוק "וביום השמיני" ביום אפילו בשבת.

לדעת רבי אליעזר שאף מכשירי מילה דוחים את השבת (שם קל.), כתב רש"י (שם קלב.) שלדעתו מילה עצמה דוחה את השבת הלכה למשה מסיני, והפסוק "וביום השמיני" מלמדנו שאף מכשירי מילה דוחים את השבת.

מילה בשבת אף שמילה היא 'אות'

התוספת שבת (או"ח סימן שח) והלוית חן (פ' תזריע יב ב) הקשו למה מילה דוחה שבת, הא מילה אות היא וכשם שאין מניחים תפילין בשבת כיון שהם אות כמבואר במנחות (לו:), כך נימא גם לענין ברית מילה, יעויין בדבריהם.

הותרה או דחויה

התשב"ץ (ח"ג סימן לז) כתב בשם הרשב"א בתשובה (הובא באורחות חיים סימן שמו) שכל הדברים שהותרו בשבת במחלוקת הן שנויות אם דחויה או הותרה, כדרך שנחלקו התנאים (יומא ז:) לענין הקרבת קרבנות בטומאה.

והתשב"ץ גופיה השיג על דבריו, שהרי להדיא אמרו בגמרא ביומא (מו:) לענין הקרבת קרבנות היום בשבת שחלוקה דחיית שבת מדחיית טומאה לענין קרבנות ציבור, ששבת הותרה בציבור וטומאה דחויה בציבור. הרי שמצאנו דחיית שבת שגדרה התר ולא דחייה אף לדעת הסוברים שטומאה דחויה היא.

ודעת החתם סופר (ח"ו סימן צט) שמילה אינה דומה לקרבנות ציבור וגדרה דחויה ולא הותרה, שהרי דווקא לענין עבודה אי אפשר שתהיה שבת בלא שתהיה העבודה מצוה בה, משא"כ לענין מילה שהיא במקרה ובהזדמן אפשר שיהיה שבת בלי מילה ולכן אף שמותר למול בשבת, גדרה דחייה ולא התר.

למעט או להימנע מחילול שבת כשאפשר

יש שתלו מחלוקת זו בכמה מחלוקות ראשונים ואחרונים אם יש להימנע או למעט ככל שאפשר בחילול שבת על ידי מילה.

הבאת סכין אצל התינוק או תינוק אצל הסכין

יש שתלו חקירה זו במחלוקת הראשונים אם לדעת רבי אליעזר שמכשירי מילה דוחים את השבת מכל מקום צריך למעט ככל האפשר בחילול שבת, שדעת התוספות (שבת קל. ד"ה ר"א) שצריך למעט בחילול שבת ולכן הקשו שיביאו התינוק אצל הכלי שבכהאי גוונא ליכא איסור שבת כלל כיון שהחי נושא את עצמו, ואילו הרמב"ן (שם) והרשב"א (שם) הביאו מי שתירץ שכיון שמילה הותרה אצל שבת ממילא אין צריך לחפש דרכים למעט בחילול שבת על בהבאת התינוק אצל הסכין. וכן כתב להדיא בחידושים המיוחסים לר"ן (שם) שאף שלענין פיקוח נפש אמרינן (שם קכח:) כל היכא דאפשר לשנויי משנינן, שאני פיקוח נפש דלא הותרה בשבת כו' אבל גבי מילה דניתנה שבת לידחות אצלה אפילו אפשר בלא חילול, ולא מהדרינן במילה לעשותה בשמאלו או לשנות בה משום דלא חשבינן מילה דחייה לשבת אלא היתר גמור אצלו.

הבאת איזמל דרך גגות וחצירות

וכעין זה נחלקו גם לענין הבאת איזמל דרך גגות וחצרות שמבואר בגמרא (שבת קל.) שעשו כן שלא ברצון רבי אליעזר לפי שהוא מתיר אף הבאת האיזמל דרך רשות הרבים, והקשו התוספות (שם קל:) שהרי כלל הוא לענין עשה דוחה לא תעשה שאם אפשר לקיים שניהם מוטב. אמנם הרמב"ן (שם), הרשב"א (שם) והריטב"א (שם) כתבו שגדר התר מילה בשבת הוא הותרה ולא דחויה ולכן לדעת רבי אליעזר שאף מכשירי מצוה מותרים בשבת אין טעם להביא האיזמל דרך גגות וחצירות ולא דרך רשות הרבים.

מילה על ידי גוי או קטן

וכעין זה נזקקו האחרונים לשאלה מפני מה הותרה מילה בשבת, לדעת הסוברים שמילה מותרת בגוי, וכן אף להסוברים שמילת גוי אסורה כולי עלמא מודו שמילת קטן כשרה ואם כן אפשר לעשותה על ידי קטן. וכל קושיא זו אינה אלא אם נימא ששבת דחויה אצל מילה, אך אם שבת הותרה אצל מילה אין מקום לשאלה.

מילה על ידי שני מוהלים

וכן נחלקו הפוסקים אם אפשר למול מילה אחת בשבת על ידי שני מוהלים, שזה ימול וזה יפרע. דעת השו"ע (יו"ד סימן רסד סי"ד) שיש להיזהר שהמל הוא עצמו יפרע ולא ימולו שני מוהלים מילה אחת בשבת. אמנם הרמ"א כתב שלא מצא ראיה לדבריו ואדרבה נראה לו להתיר שהרי מילה דוחה שבת כעבודה במקדש, וכשם שבעבודה כמה כהנים עובדים ומחללים שבת ה"ה לענין מילה, שכיון שניתנה שבת לדחות הרי היא כחול לכל דבר, וכן כתב שמצא בספר התרומה ישן כתוב בקלף שהתיר, אך מאחר שמצא בקובץ שיש לאסור לכן טוב להחמיר לכתחילה. ובביאור הגר"א (שם) דחה ראיית הרמ"א מעבודת המקדש, שהרי עבודה בשבת הותרה משא"כ מילה משמע דדחויה היא.

טלטול האיזמל אחר המילה

נחלקו הפוסקים אם מותר לטלטל את האיזמל אחר גמר המילה. דעת הרמ"א (שם ס"ב) שמותר לטלטל האיזמל לאחר המילה להצניעו ואע"ג שאינו צריך לו עוד באותו שבת, מאחר שלא הוקצה בין השמשות כיון שהיה צריך לו באותו שבת, וכן כתב המהרש"ל בתשובה שאין מוקצה לחצי שבת, וכיון שלא היה מוקצה עד עתה כיון שהיה בו צורך אינו מוקצה מכאן ולהבא.

אמנם הט"ז (שם סק"א) הביא שבמהרי"ל כתב שצוה מהר"י סג"ל שתכף אחר המילה יסירו מידם כל צרכי מילה שמכאן והלאה חשובים מוקצה. ועל מה שכתב המהרש"ל שאין מוקצה לחצי שבת כתב הט"ז שכאן מתחילה לא היה עליו שם ראוי אלא לעשות צורך יום טוב. וכ"כ בביאור הגר"א (שם סק"ג) שלא שייך כאן אין מוקצה לחצי שבת כיון שבאמת מוקצה הוא אלא שמותר משום צורך מצוה.

ויש שכתבו שנחלקו במחלוקת זו והרמ"א והביאור הגר"א לשיטתם, שדעת הרמ"א שמילה הותרה בשבת ודעת הגר"א שמילה דחויה בשבת.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף