שו"ת חתם סופר/ו/צט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת חתם סופר 
ו צט
|
< הקודם · הבא > |
ביאור אם שני מוהלין רשאים למול בשבת וביאור הסוגי' דמנחות ר"פ ר' ישמעאל:
ר' ישמעאל בשבת הי' בא וכו' כאן מבואר דלר' ישמעאל אפשר שיהי' בד"ו פסח דאם יהי' קצירת עומר בשבת ע"כ יחול פסח בע"ש וקשה לי"מ דמייתי רש"י ותוס' ר"פ תמיד נשחט וכו' נ"ט ע"ב ד"ה כאלו נשחט בשני בשבת וכו' ע"ש וק"ל:
אחד שבת ואחד חול משלש הי' בא דברי התוס' בכאן צע"ג אדרבא דוק מסיפא איפכא דנקט שבת שאינו פשוט ברישא ולענ"ד היינו דפשיטא לש"ס בשמעתין דרבנן דר' ישמעאל פליגי וס"ל דמותר להרבות במלאכות ורש"י נדחוק בזה דהיכא רמיזא דלמא ס"ל בהכא סגי בין בחול ובין בשבת אלא ע"כ מסתמא כי היכא בסיפא נקיט שאינו פשוט תחילה ה"נ ברישא דאי נמי נימא דמצינו כמה פעמים הכי והכי מ"מ בחד משנה אין נכון לשנות הסדר וכיון דבסיפא נקיט שאינו פשוט תחילה ה"ה ברישא וע"כ צ"ל דס"ל לרבנן דבג' סאין יכול להוציא סולת נקיה בלי טורח וממילא בטורח יכול להוציא כן מב' סאין ואפ"ה מתירים לקצור בשבת ג' כמו בחול משום דלא חשו לאפושי במלאכות דס"ל אפי' היכי דאפשר טרחינן ונקטו שבת שאינו פשוט תחילה ע"כ דברי תוס' דכאן צע"ג ועיין תוס' כתובות כ' ע"ב סוגי' דתלוליות:
ר"ח סגן הכהנים וכו' צלע"ג מ"ט לא פריך הש"ס מכהנים בעבודה שכמה כהנים זכו בהקטרת האברים ולא עשו ע"י כהן א' וראי' זו הביאו רמ"א בד"מ והגהות ש"ע סוף הלכות מילה ובתשובות פ"י ע"ו וביש"ש פ"ח דיבמות בשם ס' התרומות להתיר לשני מוהלים למול בשבת ששום אדם לא יחלוק על כהנים בעבודה ע"ש וגם הרב"י בבד"ה שם מייתי לי' ועש"כ שם וא"כ צע"ג אשמעתין דאין לומר דבעבודה שייך ברב עם הדרת מלך טפי מבקצירת עומר מ"מ ה"ל למשקל ולמטרי דאין סברא זו פשוטה כל כך דהרי כמה כרכורים כרכרו הפוסקים בזה ולא עלתה בידם ולכאורה י"ל דמעבודה אין ראי' כלל שהותרה בציבור כמבואר ביומא מ"ו ע"ב דאפי' למ"ד טומאה דחוי' מ"מ עבודה הותרה ע"ש וא"כ לא משנינן כלל למיעבד בלא חילול שבת ואיסור נמי איכא לשנויי' בשבת מבחול וכ"כ בחידושי רשב"א ר"פ ראד"מ ע"ש וכ"כ בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קל"א בסוף דבריו ומדמי לי' להא דאמרינן בעלמא לה יטמא מצוה ע"ש ובקצירה קיפה יש לעיין מ"ט לא הרבו בקוצרים עד שיגיע לכל א' פחות מגרוגרת אע"כ מצוה לחלל שבת וצ"ע, וא"כ ה"נ בעבודה והכא בקצירת עומר והפשטת פסח לצורך הבשר הנאכל לבעלים וכן קבלת עדות החדש ובהא פליגי הואיל והוה אביזריהו דעבודה אי נימא ג"כ הותרה או אינו אלא דחוי' ואין ראי' מעבודה עצמה דלכולי עלמא הותרה ולפ"ז צ"ל דהבעל התרומות דמייתי ראי' מעבודה למילה ס"ל דמילה נמי הותרה ויש לזה ראי' לכאורה מפ' ראד"מ דבעי' למילף מילה ק"ו מעבודה וא"כ ממילא נשמע דלפי אותה הילפותא יהי' גם מילה הותרה כעבודה אע"ג דלמסקנא יליף לי' מביום אפי' בשבת מ"מ בהא לא פליגי אהס"ד דהות בעי' למילף מעבודה דהותרה וה"נ במילה ומשו"ה התיר לשני מוהלי' בשבת:
אמנם לדין יש תשובה חדא דכד הוה בעי למילף מעבודה הוה אתי' מתרתי מצרעת ומעבודה וא"כ נימא דיו כצרעת מה מילה בצרעת דחוי' ולא הותרה כמבואר דפריך הש"ס גבי צרעת ואי איכא אחר למול אחר ואי הותרה לא הוה פריך הכי בפשיט' אע"כ דצרעת דחוי' וה"ה מילה בשבת ותו אפי' נימא דבהס"ד דאתי' מעבודה נימא דון מינה ומינה ומה עבודה הותרה ה"ה מילה מ"מ כדמסיק דאתי' מביום הוה מילה דחוי' ולא הותרה דלא דמי לעבודה דאיתא בספרי מחללי' מות יומת וביום השבת שני כבשים בדיבור א' נאמרו וע"כ היינו להורות שהותרה עבודה בשבת ולא ניתן שבת לזה מעיקרא ובמקום אחר ביארתי טעם וסברא לדבר משום שא"א לשבת בלי עבודה רוצה לומר שאין שבת שלא יהי' העבודה מצוה בו משא"כ מילה שהוא במקרה ובהזדמן ואפשר שיהי' שבת בלי מילה א"כ אינו אלא דחוי' ולא הותרה ואין להתרומות לסמוך עליו בזה, וגם הגאון בשאגת ארי' סי' נ"ט שדא בי' נרגא דדיו כעבודה דכל אבר הנקטרת הוא חלול בפ"ע וא"כ מה לי אם א' מחלל שבת עשרה פעמים בהשלכת איברים למערכה או עשרה כן לעולם איכא כאן עשרה חילולי שבת רק סברת אפושי גברא לזה נימא ברוב עם הדרת מלך או כמו שכתבתי לעיל משום דהותרה בשבת אבל במילה אי המל הוא פורע ולא פירש ליכא אלא חילול א' דכל זמן שלא פירש חוזר אפי' על ציצין שאינן מעכבי' המילה ש"מ חילול א' מיחשב ואם יפרוש ויניח לאחר לפרוע הו"ל שני חילולי שבת ומי התיר זה ודבר גדול דבר הנביא:
אמנם יש להמליץ עפ"י מ"ש רמ"א עוד בתשובת דע"י ב' מוהלי' ה"ל שנים שעשו מלאכה זה עוקר וזה מניח ע"ש הגם כי דבריו מאוד תמוהים וכמ"ש הגאון בשאגת ארי' הרי כל א' עושה חבורה שלימה מ"מ כבר ביארתי במקום אחר בסוגי' דמפקיד פקיד דלע"ד חבורה אינו אב מלאכה כלל רק כמה מלאכו' נעשי' ע"י חבורה כגון השוחט נוטל נשמה ע"י חבורה ולחד מ"ד צובע ולפעמים תולש וגוזז ע"י חבורה ולפעמים מפרק ע"י חבורה ולפעמים מתקן גברא משום בונה כמבואר בסוגי' הנ"ל מדכתיב ויבן ה' אלקים את הצלע ובשבת ק"ו הוה בעי למילף מדאיצטריך למישרי מילה ש"מ מקלקל בחבורה חייב פי' כל אב מלאכה שנעשי' ע"י חבורה חייב ודחי מה לי תקוני גברא כו' והוכחתי זה בראיות עצומות מסלקות ק' גדולות:
וא"כ לפי"ז י"ל כיון דחבורה בעצמה ליכא מלאכה כלל רק התיקון גברא דהוה כמו בונה ולא גמר הבנין אלא ע"י מילה ופריעה ה"ל ממש כמו זה עוקר וזה מניח ואפי' אם נאמר דהוה מפרק שצריך לדם ברית מ"מ פשוט שאינו יי"ח דם ברית אלא ע"י דם היוצא ממילה ופריעה דמל ולא פרע כאלו לא מל וכן אי משום גוזז ותולש אע"ג שאינו צריך לדבר הנגזז מ"מ כיון שצריך לייפות הגוף להסיר ממנו ערלה המאוסה יחשב כגוזז עיין ב"ש א"כ ה"נ במל לחוד אפילו שהסיר קצת מ"מ הוא לא צריך להנגזז והגוף לא נתיפה דה"ל כאלו לא מל ולא נגמר המלאכה אלא ע"י שניהם ופטור כיון שהחבורה בעצמה אינה אב מלאכה וצדקו דברי רמ"א אעפ"י שהוא לא נתכוון לכך וצריך לומר לפי"ז מה דאמרי' פראד"מ אומן שלא הלקיט חייב כרת ואמאי הא לא גמר תיקונו ולא מידי עביד י"ל כמ"ש מהרש"ל יש"ש פ"ח דיבמות לחלק בין מל ולא פרע דה"ל כאלו לא מל כלל ולא נגמר תיקון גברא משא"כ בלא הלקיט והשאיר ציצין זה אינו כאלו לא מל אלא מעכבי' את המילה ע"ש וה"ל שגברא כבר מתוקן ונגמר תיקונו אעפ"י שהשאיר ציצין אלו המעכבין וא"כ לפי"ז מותרי' שני מוהלים:
אך לפי"ז אי הותרה מילה בציבור וכתבתי לעיל שאסור לשנות בשבת ממה שעושה בחול כמו לה יטמא מצוה א"כ במקום שלא נהגו בחול בשני מוהלים לא ימולו שבת ב' מוהלים ממ"נ אי סברתי אמת שע"י ב' מוהלים ה"ל ב' שעשאו מלאכה א"כ ה"ל שוני' בשבת ואסור לעשות כן ואי אין סברתי אמת אלא כל א' מחלל שבת א"כ הדרי' סברת שאגת אריה למקומה דמנ"ל להרבות חילולי שבת דבעבודה לא אשכחן כה"ג אמנם במקום שנוהגי' דגם בחול מוהלי' בשנים יש לסמוך אהתרומות למול גם בשבת בשני מוהלים ומ"מ שומר נפשו ירחק:
ומ"מ נראה לכ"ע ליכא אלא איסורא לאפושי גברא אבל חיובא ליכא בודאי מי שמל במקום שאין אומן יודע לפרוע והוא אינו רוצה לפרוע וא"כ אי אמרי' חבורה היא אב מלאכה בפ"ע חייב כרת ולא דמי לאומן שלא הלקיט דפריך הש"ס לימא אתון עבדיתו פלגא דמצוה ולא משני שאין כאן מי שיודע להלקיט והוא אינו רוצה להלקיט ז"א כיון דלקיטת ציצין אינו נעשה בכוונת מכוון דמתחילה כשחותך ופורע דעתו לגמור מלאכתו בבת א' ואח"כ כשנשארו ציצין והוא רשע ואינו רוצה להלקיט מ"מ לא יתחייב כרת למפרע דתחילת מילתו הי' בהיתר וזה מבואר מאוד בלשון רש"י שם למעיין במתק לשונו משא"כ במל ע"מ שלא לפרוע ואין כאן מי שיפרע הרי הוא חייב כרת בלי ספק אי ליתא לסברתי הנ"ל וכל זה במל ואינו רוצה לפרוע היום כלל אבל שנים שנגשו למול ולפרוע בין שניהם אפי' אי לא נלמוד מילה מעבודה ואיכא איסורא באפושי גברא מ"מ איסורא איכא אבל חיוב ליכא ולא לשתמיט תנא בשמעתין למימר אי מפיש במלאכות או בגברא או בהפשט או בעדות החדש דלחייב חטאת לכל מר כדאית לי' אלא ע"כ לכ"ע ליכא אלא איסורא ולאפוקי מיש"ש פ"ח דיבמות דבמח"כ הפריז על המידה בזה ושארי דברי תשובות רמ"א ושאגת ארי' בזה יבוארו לפנינו בעזה"י:
אמר רבא קסבר ר' ישמעאל וכו' לקמן בעי רבא חולה שאמדוהו לשתי גרוגרת וכו' ע"ש הנה מה שאמר רבא כאן הוא למסקנא לבתר דשמע סברת הש"ס פשיטי' דשלש מייתי וכו' אבל להס"ד הוה ס"ל לרבא דר' ישמעאל משום אפושי שיעורי' לחוד מחמיר וס"ל טוב לרבות בהרקדה בשיעור מצומצם לצורך עבודה ולא יותר מלהרבות בשיעורא והיותר ישאר להדיוט אע"ג דממעט במלאכה ודחי ש"ס ע"כ לא קאמר ר"י אלא משום דאיכא מלאכות הרבה וכו' ועפ"י זאת המסקנה אזלו דברי רבא דהכא אבל להס"ד לא אסיק רבא אדעתי' הכי:
ואי תימא א"כ מה קמבעי' לי' רבא תפשוט מר' ישמעאל דבהא לא פליגי רבנן עליה ואי נמי פליגי א"כ פליגי תנאי בהכא ומה קמבעי' לי' י"ל דהנה פליגי הפוסקים אי שבת אצל פיקוח נפש הותרה או דחוי' עיין הרא"ש פ' יה"כ וב"י בא"ח סי' שכ"ח וא"כ אי פ"נ הותרה נ"ל עדיף לרבות בקצירה מלרבות בשיעורי' דלרבות בשיעורי' הרי כח איסור מעורב בו דהגרוגרת השלישי שהוא נשאר לבריא שאין בו שום היתר ואפי' נימא רק איסורי' דרבנן מ"מ איסורי' מיה' הוה משא"כ ב' הקצירת בשני עוקצין שהם לצורך החולה הם היתר גמור דשבת הותרה גבי פיקוח נפש ואין בו שום נדנוד איסור כלל משא"כ אי שבת דחוי' ונימא עשה דקיום נפש דוחה שבת א"כ פשוט דטוב למעט בקצירה שהוא מלאכה אע"ג דמפיש בשיעורי דליכא אלא איסורא ולא חיוב חטאת עכ"פ ואפשר אי' דרבנן בעלמא וזה הי' ספיקתו של רבא ולא הו"מ למפשיט מר' ישמעאל דשאני עבודה דהותרה בשבת ומשום הכי טוב לצמצם בשיעורי' ואפי' להרבות בהרקדה ודחי הש"ס דאפי' ר"י לא קאמר וכו' ויבואר לקמן בעזה"י דלמסקנא לר' ישמעאל קצירת עומר דחוי' ולא הותרה:
ובזה מיושב היטב קושי' הר"ן פ"ב דביצה על שיטת תוס' דשמעתין דאפושי בשיעור' איסור דרבנן בעלמ' היא א"כ מאי מבעי' לי' פשיטא דבקצירה חמיר שהוא מלאכה דאורייתא ולהנ"ל ניחא וכן מיושב נמי מה דקשי' לדידי אפי' אי בעלמא אפושי בשיעורי' דאורייתא מ"מ בחולה שיש בו סכנה בודאי דרבנן בעלמא הוא דהתוס' הקשו בפסחים פ' אלו עוברי' למאן דאית לי' הואיל בטלת כל מלאכת שבת דהואיל דחזי' לחולה שיש בו סכנה ותי' דלא שכיחא ע"ש וא"כ הכא דאמדוהו לב' גרוגרת אין ספק דשכיח שיצטרך להשלישית ג"כ ונימא הואיל ואין כאן איסורא דאורייתא משא"כ במפיש בקצירה לא שייך הואיל דהקצירה לא חזי' לי' והרי עכשיו הוא צריך לשלם ואותם היינו יכולים בקצירה א' ומה שאנו מוסיפים בקצירה אין בו תועלת השתא ולא לעתיד וא"כ מאי מבעי' לרבא אע"כ כמ"ש דהספק אי שבת דחוי' או הותרה. ומתוך הדברים למדנו תשובה למ"ש רמ"א בתשובה הנ"ל דהש"ס מדמה אפושי גברא דר"ח סגן הכהני' לאפושי מלאכה דר' ישמעאל ודר' ישמעאל מדמה הש"ס לאפושי שיעורי דרבא וא"כ כי היכי דכ' תוס' דמשום מילה מותר לאפושי בשיעורי' דניחום אגב אימי' ה"נ מותר לאפושי גברא דכולי' בחדא מחתא מחתינה ע"ש ומה מאוד תמוהים דבריו ולא זכיתי להבינם דודאי ש"ס דמדמה דר' ישמעאל לדר"ח סגן הכהנים היינו למסקנא דטעמא דר' ישמעאל משום אפושי במלאכות הרבה קוצר זורה ובורר וטוחן וכי היכי דעדיפא לחלל שבת בהרקדה עשרה פעמים ולא לחלל ה' פעמים בהרקדה וה' פעמים בשארי מלאכות ה"נ לר"ח סגן הכהנים בגברי ניחא לי' דלחלל חד גברא עשרה פעמים ולא תלתא גברי כל ג' פעמים וזה הדמיון עולה יפה ולזה המסקנא אינו דומה למפיש בשיעורי' דקיל טובא והותר מכללו לצורך מילה ובהס"ד דהוה ס"ל דטעמי' דר' ישמעאל משום מפיש בשיעורי' ולא ס"ד דמשום מלאכות הרבה נוגע בי' א"כ לפי אותה הה"א באמת אינו דומה לדר"ח סגן הכהנים דאפושי גברא חמירי טובא עוד צלע"ג על דמיונו למ"ש תוס' דמשום דמילה דחי' שבת לא החמירו להרבות בשבילו:
איך ילמוד מזה היתר פשוט לאפושי גברי ע"כ לא אמרו אלא כיון דמותר להחם לצורך האם מותר להרבות כדי שעי"ז ימולו התינוק כיון שמילת גופא דוחה שבת מותר להרבות ונימא נמי אי הוי אפושי גברי לצורך המילה דאי לא אפושי גברא לא נוכל למול הי' מותר אבל מנ"ל לאפושי שיעורא או גברא כל שיכול למול בלא"ה:
אמנם מה שמשיג שאגת ארי' על הרמ"א בזה דלמאי שקיי"ל כשיטת רש"י ור"ח דניחום אגב אמו מיירי ע"י גוי א"כ מוכח להיפוך דאסור לאפושי בשיעורי' ע"י ישראל וה"ה לאפושי גברא אלו דבריו ז"ל אומר אני מוצל אותו צדיק מאותה שגיאה דס"ל דרש"י ור"ח נמי מודי' אי הוה חולה שיש בו סכנה דשרי למיחם לי' מיא ע"י ישראל הי' מותר להוסיף בשביל התינוק ע"י ישראל נמי ובהא לא פליגי על ה"ג ואינהי לא אמרו ע"י גוי אלא משום דס"ל דאמי' בתר ז' ימים אסור להחם ע"י ישראל ובהא פליגי דה"ג ס"ל ז' מעל"ע בעי' עיין זה בתוס' גטין ח' ע"ב וב"ק פ' ע"ב ע"ש וק"ל, ומ"מ מ"ש על הרמ"א צל"ע:
כי היכי דאפשר לא טרחי' וכו' כבר כתבתי דבהא פליגי דלרבנן עבודה וכל אביזריי' דעבודה הותרה בציבור משו"ה מקלינן ואינך תנאי ס"ל עבודה הוא דהותרה אבל הנך לאו עבודה הוא ודחוי' בציבור ולפי"ז מילה דלפע"ד דחוי' היא לכ"ע גם לרבנן איסורא:
דאיתעביד לי' צורך גבוה ולא צריך אחולי שבת וכו' יש לפרש כיון דצורך גבוה שעליו ניתן שבת לדחות דהיינו הקטרת האימורי' אותו הצורך כבר איתעבד לי' והבשר הנשאר אין בו דחיות שבת א"כ אין להפשיט משום בזיון דילי' משא"כ בעומר אע"ג דליכא אלא שביחא מלתא בעלמא מ"מ ס"ל דהותרה עבודה בשבת ואפי' משום עילוי כל דהו מותר ור' ישמעאל ס"ל דחוי' היא קצירת עומר וכל אביזריי' דעבודה מה שאינו עבודה גמורה ומשום שביחא מלתא בעלמא לא דחינן שבת אבל משום בזיון גדול דחינן:
דאיכא פרסומי מילתא הכא וכן לקמן גבי מכשילן לע"ל צריך טעם מנ"ל לחלל שבת עבור זה ובתשובת יעב"ץ סי' קל"א וקל"ב נדחק ומיהא רמב"ם בפירוש המשנה מפרש פרסומי מילתא כמו זרוזי מילתא או שגרס כן ולפע"ד נפקא מקרא דמייתי פ' יה"כ פ"ה ע"ב ושמרו ב"י את השבת לעשות את השבת אמרה תורה חלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ה"נ כל מכשול העתיד עי"ז יתחללו שבתות הרבה בקלקול המועדי' וכן ע"י ביתוסים ע"כ התירו לחלל שבת א' כדי שישמרו שבתות הרבה:
צורך גבוה מתעביד כהלכתו נראה לפרש דבקצירת עומר לרבנן דר' ישמעאל כיון שאין החילול אלא באפושי מלאכות שונות דהרי מה שמרויח בקצירה וטחינה מפסיד בהרקדה וליכא אלא שביח בעלמא בשמירת שבת א"כ יבוא שביח דקצירת עומר וידחה שביח דמלאכות שבת משא"כ בדר"ח סג"ה דשביח במלאכות שבת איכא שביח בעבודה ליכא וק"ל:
אם נראה בעליל אין מחללי' עליו את השבת במתני' שם מסיים מעשה ועברו יותר מארבעים זוג ועכבן ר' עקיבא בלוד שלח לו ר"ג אם אתה מעכב את הרבים וכו' ובברייתא בגמ' שם אמר ר' יהודה ח"ו שר"ע עכבן וכו' ובשאילת יעב"ץ הנ"ל נתקשה השואל מה ח"ו אמר ר' יהודא אי עביד ר"ע כשמעתי' דהכי ס"ל ולכאורה י"ל לפי דמדמה הש"ס כל הני אהדדי א"כ מאן דס"ל נראה בעליל אין מחללי' הה"נ דס"ל כר"ח סג"ה ואוסר באפושי גברא א"כ מה יענה בכהנים בבהמ"ק דכמה כהני' זכו בעבודה מיהו לר"י ולכל הני מ"ד דשמעתין י"ל דס"ל כמ"ש ר"ן פ"ב דביצה לענין אפושי בשיעורי' לחלק בין איסור לאו לאיסור סקילה וא"כ ה"נ הא ר' יוסי ס"ל הבערה ללאו יוצאת ובעבודה ליכא חילול בהקטרה זולת א' ששוחט ואותו מפשיט באמת אבל אינך אינם מחללים אלא באיסור לאו וכמבואר ביבמות גבי זר ששמש בשבת וא"כ שאני עבודה דליכא אלא לאו משא"כ לעדים שמחללי' בהעברת ד' אמות ברה"ר שלוקחים עמהם מזונות ולוקחי' עמהם מקלות כמבואר במתניתי' דר"ה וכ"כ בשאילת יעב"ץ הנ"ל ולק"מ וכן ר' ישמעאל נמי ס"ל כר' יוסי בפרק קמא דיבמות והפ"י פ"ק דשבת מוכיח כן דאל"כ כשקרא והטה מ"ט לא כתב לאתויי' ב' חטאות משום מכבה ומשום מבעיר אע"כ משום הבערה ליכא אלא לאו וכן לר"י בנו של ריב"ב ור"ח סג"ה אבל לר"ע קשה חדא דבעובדא דארבעי' זוג לא הוזכר שהעבירו ד' אמות ברה"ר אלא עברו ברגלם ומשום תחומין דאורייתא נגע בי' ר"ע וא"כ הא ליכא אלא לאו ועוד הא ר' עקיבא ס"ל פסחים ה' ע"ב הבערה לחלק יוצאת וא"כ האיך מצא ידיו ורגליו בכהנים בעבודה אי אפי' בלאו דתחומין מחמיר מכ"ש בהבערה דעבודת בהמ"ק ומיהו לפמ"ש דס"ל לר"ע שאני עבודה דהותרה בציבור משא"כ כל הני דחוי' ננהו אך נ"ל מאן דס"ל אפי' טומאה הותרה בציבור מכ"ש כל הני והדר קשי' מעבודה בבהמ"ק והיינו דקאמר ר' יהודה לשיטתו דס"ל בפ"ק דיומא טומאה הותרה בציבור ואיהו קאמר ח"ו שר"ע עכבן דא"כ מה יענה בכהנים שבבית המקדש:
ובזה ניחא מה דהירושלמי שם מקדים לאתוי' רישא דברייתא דאלו הי' זוג א' לא עכבן ר"ע דמשום זוג א' מחללי' אבל כיון שהיו רבים כל כך עכבן ועיין קרבן עדה ובתר הכי אמר ר' יהודה ח"ו שר"ע עכבן ע"ש ועיין תוי"ט שם וי"ל משום דאכתי אין כאן ח"ו דשאני כהנים בעבודה דכבר ניתן שבת לדחות משא"כ בשנראה בעליל, אמנם עתה דקאמר דלזוג א' ניתן לדחות א"כ אפי' טובא נמי ע"כ קאמר ח"ו שר"ע עכבן ונראה היינו דפליג תנא דמתנית' וס"ל ר' עקיבא עכבן משום דס"ל את כולם עיכב ואפי' זוג א' לא הניח לעבור ולא ניתן שבת לדחות כלל ולק"מ מכהנים בעבודה:
ובזה י"ל דהשואל בשיל"ת יעב"ץ הנ"ל הקשה מ"ט לא קאמר בשמעתין ר' ישמעאל ור' עקיבא אמרו דבר א' ותי' מהריעב"ץ ז"ל משום דלא פסיקא לי' דר"י פליג ואמר ח"ו שר"ע עכבן ע"ש ועדיין צ"ע דעכ"פ להירושלמי דזוג א' לא הי' מעכבן א"כ אכתי לא משני הש"ס מידי דלא ניתן שבת לדחות דהא לר"ע ניתן לדחות ואפ"ה לא דחי שבת וא"כ ר"י ור"ע אליבא תנא דמתניתן אמרו דבר א' ולפי הנ"ל ניחא דממ"נ אי ס"ל לר"ע זוג א' מותר לחלל א"כ ע"כ כולם נמי יעברו וח"ו שר"ע עכבן דמה יענה בכהני' בעבודה ותנא דמתניתן דס"ל ר"ע עכבן ע"כ לא ס"ל דניתן שבת לדחות וק"ל מיהו למ"ש לעיל י"ל אפי' אי הכא ניתנה שבת לדחות מ"מ שאני עבודה דהותרה בציבור משא"כ אינך דחוי' נינהו עיין וק"ל. פה ק"ק פ"ב ר"ח שבט תקע"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |