ערך/מגילת סוטה
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
מגילת סוטה
דיני כתיבתה[עריכה]
כתיבתה ביום דוקא, ואם נכתבה ביום פסולה.
כתבה למפרע - פסולה.
כתבה קודם שתקבל הסוטה עליה את השבועה, פסולה, שנאמר "והשביע, וכתב". (סוטה יז:, רמב"ם פ"ד ה"ז)[1]
לשמה[עריכה]
צריך לכתוב את המגילה לשמה (סוטה כ:).
אם כתב בסתם, כתב המנחת חינוך (מצוה שסה אות לה) שאפשר שהיא כשרה ואינו דומה לגט הנכתב בסתמא שפסול, כי סתם אשה לאו לגירושין עומדת (זבחים ב:) אך אשה אחר קינוי וסתירה עומדת להקשות. והניח בצ"ע.
למחוק לה מהתורה[עריכה]
בגמרא בעירובין (יג.) נחלקו תנאים אם מותר למחוק לה את פרשת סוטה מספר תורה. ומדברי הרמב"ם (סוטה פ"ג ה"ח) דקדק המנחת חינוך (מצוה שסה אות לה) שלהלכה אין מוחקין לה מן התורה.
דיני הקלף[עריכה]
קלף דווקא[עריכה]
כותבה על קלף דווקא ואפילו גויל ודוכסוסטוס, אך לא על נייר או דיפתרא, דכתיב "בספר".
עור בהמה טמאה[עריכה]
בירושלמי (סוטה פ"ב ה"ד) נחלקו תנאים בזה, דעת רבי אלעזר בן שמוע שצריכה להיכתב על עור בהמה טהורה דווקא כספר תורה. ודעת רשב"י שכיון דלמחיקה קיימא מותר לכותבה אף על עור בהמה טמאה. והסכים רבי אלעזר בנו של רשב"י עם ראב"ש כיון שיש לחוש שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה.
וכן פסק הרמב"ם (פ"ד ה"ט) שצריך לכתוב על עור בהמה טהורה דווקא, ובכסף משנה כתב שמקורו מהירושלמי הנ"ל, וספק כראב"ש כיון שר"א מודה לדבריו נגד דעת רשב"י.
ואם עבר וכתב על עור בהמה טמאה, כתב המנחת חינוך (מצוה שסה אות לה) בפשיטות שהמגילה כשרה, כיון שאין הקפידא מצד דין המגילה אלא מצד שם השם. וכן מצוה עליו להשקותה במגילה זו דוקא כדי שימחק השם ולא ימצא גנוז על עור בהמה טמאה וכסברת ר"א.
שרטוט[עריכה]
צריכה להיכתב עם שרטוט, ואם כתבה אגרת ללא שרטוט, הרי היא פסולה, דכתיב "בספר". ובתוספות (סוטה שם) הסתפקו אם שרטט אחרי הכתיבה האם הכשירה.
כתיבה על שני דפים[עריכה]
כתבה על שני דפים - פסולה, שנאמר "בספר" אחד ולא שנים (שם יח.). רש"י פירש דהיינו בשני עמודים כספר תורה ואפילו בקלף אחד. והתוספות (יח. ד"ה כתבה על (מודפס ביז:)) הוכיחו שכשר בכה"ג, וביארו שהפסול הוא רק בשני גליונות נפרדים ואפילו אם חברם. ובבית שמואל (אה"ע סימן קל סק"ח) כתב שאם תפר קודם הכתיבה ס"ל לתוספות שהוא כשר.
ואם מחק אל המים שתי מגילות שעל כל אחת מהם פרשה, דעת התוספות (שם) שפסול מדין "בספר" אחד ולא שנים. והטורי אבן (ר"ה כז: ד"ה אם) כתב שבכה"ג מותר. והמנחת חינוך (מצוה שסה אות לה) כתב שכיון שאינו מביא ראיה מוכרחת לדבריו אלא חולק מסברא דבריו בטלים נגד דברי התוספות.
כתיבת השמות[עריכה]
כתב המנחת חינוך (מצוה שסה אות לה) שנראה שצריך לכתוב את השמות הקדושים שבפרשת סוטה לשם קדושת השם.
הדיו[עריכה]
צריך שיהיה הכתב ראוי להמחות על מים ושלא ישאר רושם כלל, כדכתיב "וכתב, ומחה" ולכן אין לתת לתוך דיו קנקנתום וכיו"ב. ואם נתן - פסל (עירובין יג. ; רמב"ם סוטה פ"ד ה"ט).
הכותב[עריכה]
מהכתוב "וכתב הכהן" ילפינן שאם ישראל כתבה נפסלה (רמב"ם סוטה פ"ד ה"ט).
כהן בעל מום, כתב המנחת חינוך (מצוה שסה אות לה, ע"פ השלמת דפו"ח) שפשוט שכשר לכתיבת המגילה שהרי הוא כהן לענין שלא ליטמא למתים ולאכילת תרומה ואף שפסול לעבודה הרי אין כתיבת המגילה עבודה. וכ"כ בפירוש אמבוהא דספרי (ח"א עמוד 129) בשם פירוש ר"ש לתורת כהנים (אמור ג) שעבודות שבחוץ כגון השקאת סוטה ועריפת עגלה כשרות בכהן בעל מום[2].
כהן קטן[עריכה]
הרמב"ם (שם) כתב שפסול לכתיבת המגילה, וכתב הכסף משנה שלא מצא מקור לדין זה. והוא בספרי זוטא, שלמד מהכתוב הכהן שאם כתבה ישראל או כהן קטן פסולה.
והמנחת חינוך(מצוה שסה אות לה) שלא היה לפניו דרשת הספרי זוטא כתב, שאולי טעם הפסול כיון שצריך לכתוב לשמה וקטן לאו בר כוונה הוא. וכתב שלפי זה בגדול עומד על גבו יהיה כשר.
רבי עקיבא איגר (גליון הרמב"ם) הביא תשובת מהר"י לבית הלוי (סימן לז) שהקשה מדברי הגמרא בעירובין (יג.) הדנה במחיקת מגילת סוטה מספר תורה, וקשה הרי צריך שיכתבנה כהן.
חרש ושוטה[עריכה]
כתב המנחת חינוך (מצוה שסה אות לה) שאפשר שלא יתמעט אלא קטן ואילו חרש ושוטה יהיו כשרים בגדול עומד על גביו[3].
דיני ההשקאה[עריכה]
ההשקאה צריכה להעשות ביום דווקא מגזירת הכתוב.
מחק שתי מגילות של שתי סוטות[עריכה]
אם מחק שתי מגילות של שתי סוטות לכוס אחת והשקה את שתיהן, סולה, וכן אם מחק כל מגילה לכוס אחת ועירב אחר כך את הכוסות. (סוטה יח.)
מחק שתי מגילות של שתי סוטות לכוס אחת ואחר כך חילקן לשתי כוסות והשקה כל אחת כוס אחת, נסתפקה בזה הגמרא (שם) והעלתה בתיקו. והרמב"ם פסק שלא ישקה אותה ואם השקה כשר. וכתב הכסף משנה שמספק אין מחייבים אותה לחזור ולשתות.
המנחת חינוך (מצוה שסה אות לו) תמה שאינו מבין דין זה שהרי היתה אסורה על הבעל והמים מתירים אותה על ידי בדיקתה, וכיון שאפשר שהמים לא היו ראויים לה ולא בדקו אותה, כיצד תצא על ידי זה מהאיסור לבעלה. ואם כוונת הרמב"ם שבדיעבד המים בודקים אותה זאת מנא לן הרי קמיה שמיא גליא האם נמחקה מגילתה במים אלו, והניח בצ"ע.
נשפכו המים ונשתייר[עריכה]
אם נשפכו המים ונשתייר הסתפקה הגמרא (שם) אם מהני והניחה בתיקו. ופסק הרמב"ם שלא ישקנה ובדיעבד אם השקה כשר. והקשה המנ"ח כנ"ל והניח בצ"ע.
השקה אותה בסיב או בשפופרת[עריכה]
ספק הגמרא (שם) אם דרך שתיה בכך או אין דרך שתיה בכך, והניחה בתיקו. והרמב"ם השמיט, והעיר זאת המנחת חינוך (מצוה שסה אות לה).
מקורות לעיון[עריכה]
- רמב"ם (סוטה פ"ד).
- ↑ בכסף משנה (סוטה פ"ד הי"ב) הקשה מדוע לא הזכיר הרמב"ם דין זה שאם כתבה קודם קבלת השבועה פסולה, ולפנינו נמצא בהלכה ז'. וכתב המנחת חינוך (מצוה שסה אות לה) שצ"ל שבספר הרמב"ם שהיה לפני הכס"מ נשמטה הלכה זו.
- ↑ ומשמע שהיא עבודה רק עבודה שבחוץ.
- ↑ וראה לעיל שכתב שאם פסולו של קטן משום חסרון בלשמה יהיה הדין כן גם לגבי קטן, אך כבר התבאר שקטן מתמעט מקרא וממילא לא יועיל לגביו גדול עומד על גביו.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |