ערך/כל שבים טהור

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי כל שבים טהור

משנה בכלים (פי"ז מי"ג) כל שבים טהור חוץ מכלב המים מפני שבורח ליבשה.

טעם

במדרש תלפיות (ענף אדם הראשון) כתב בשם ספר סודי רזי, שהטעם שחיות המימות אינן מקבלים טומאה, כי אדם הראשון לא קרא להם שם. וביאר הכלי חמדה (פ' בראשית אות ב) שלכן כל שבים טהור, כי לא נשלם ונגמר בקריאת שם ע"י אדם.

עוד כתב הכלי חמדה בטעם הדבר לפמש"כ בירושלמי (ע"ז פ"ג סה"א) שעבודה זרה אינה שולטת בים. ובציון וירושלים ביאר עפ"ז הפסוק לה' הארץ ומלואה כי הוא על ימים יסדה, וכמו שבים הכל מודים שנשאר תחת השגחת השי"ת לבדו, כך גם בארץ. ולפי זה ביאר שלכן כל שבים טהור כי נשאר תחת הנהגת השי"ת לבדו ולכן אין בו טומאה כלל.

וכתב שאפשר להעמיס כן גם בדברי הספר סודי, שכל מה שניתן לאדם שיהיה הוא הקורא שם לזה, ועל ידו יתהווה הכח של הדבר ההוא, הוא מקבל טומאה. משא"כ מה שנגמר ע"י השי"ת.

צומח שבים

בספר ישועות מלכו (כלים פ"א ה"ג, הו"ד גם בספר תלמידו הכלי חמדה פ' בראשית אות ב) הסתפק אם הוא דוקא בעלי חיים שבים, שעשה כלי מעורן ועצמותיהן, או שאף צומח שבים בכלל. ופשט כן מהמשנה בכלים (פי"ג מ"ו) טבעת של אלמוג וחותם של מתכות טהורה, ומשמע שכל הטעם להתר טבעת של אלמוג הוא משום פשוטי כלי עץ, וכמפורש גם בדברי רש"י בשבת (נט:) וע"כ שצומח שבים אינו בכלל כלל זה.

ובכלי חמדה (שם) דקדק מדרשת התו"כ (תזריע פ"ה פי"ג) המובאת בפירוש המשנה לרמב"ם (כלים פי"ז מי"ג) שאף מה שאינו בעלי חיים אינו מטמא אם הוא בים.

ובמדרש תלפיות (ענף אדם הראשון) כתב בשם ספר סודי רזי, שהטעם שחיות המימות אינן מקבלים טומאה, כי אדם הראשון לא קרא להם שם. וביאר הכלי חמדה שלכן כל שבים טהור, כי לא נשלם ונגמר בקריאת שם ע"י אדם. ולפי זה זה שייך כק בבעלי חיים, משא"כ בצומח שגם צומח היבשה לא היה בו צורך לקריאת שם אדם הראשון ואעפ"כ מקבל טומאה. אמנם לפי מה שכתב לבאר באופ"א דברי הסודי רזי (כמובא לעיל פ' טעם) א"כ יש לומר שגם צומח היבשה גדל תחת מזל כמובא בדברי חז"ל (ב"ר י ו) משא"כ הגדל בים שגדל בהשגחת השם לבדו לכן אינו מקבל טומאה.

מעבר לתחילת הדף