ערך/כלי הדיינים

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי כלי הדיינים

בגמרא במסכת סנהדרין (ז:) 'אשר תשים' אשר תלמדם מיבעי ליה, אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא אלו כלי הדיינין. רב הונא כי הוה נפק לדינא אמר הכי, אפיקו לי מאני חנותאי, מקל ורצועה ושופרא וסנדלא. 'ואצוה את שפטיכם בעת ההיא' אמר רבי יוחנן כנגד מקל ורצועה תהא זריז.

אופן הלימוד

רש"י (שם ד"ה כלי) פירש הילפותא מלשון 'תשים' שהוא דבר המטלטל ששייך בו שימה.

בתורה תמימה (שמות כא א הערה ז) הוסיף שאפשר שדרשו לשון תשים כמו שדרשו לגבי מלך (סנהדרין יט:) 'שום תשים עליך מלך' שתהא אימתו עליך. וה"ה כאן על ידי כלי הדיינים מוטלת אימה על העם.

הכלים ושימושם

מקל.

רש"י (סנהדרין ז: ד"ה מקל) פירש שהוא למכת מרדות עד שיחזור בו.

רצועה.

רש"י (סנהדרין ז: ד"ה רצועה) פירש שהרצועה שימשה את הבית דין לחייבי מלקיות.

שופר.

רש"י (סנהדרין ז: ד"ה שופר) פירש שהשופר נצרך לשמתא ולנידוי.

סנדל

רש"י (סנהדרין ז: ד"ה סנדל) פירש שהסנדל הוא לצורך חליצה.

בזמן הזה

בטור (חו"מ סימן א) הביא: כתב רב האי בית דין צריך שיהא לו מזומן במושב ב"ד מקל לרדות בו ורצועה להלקות בו ושופר לנדות בו.

אמנם בשו"ע השמיט דין זה, וכתב הסמ"ע (שם סק"א) שאפשר שהמחבר והרמ"א השמיטו דין זה לפי שאין דין זה אלא בדיינים סמוכים, מה שאין כן בזמן הזה שאין לנו דיינים סמוכים אין צריך לשים בבית דין את כלי הדיינים. ובזה יישב מנהג רבנן קשישאי שלא נזהרו בדין זה שיהא לפניהם כלים אלו. אך עי' שם שכתב שמסתימת לשון רב האי גאון והטור לא משמע כן.

ובפתחי תשובה (סק"א) הביא מהשבות יעקב (ח"א סימן קלד) שדברי הסמ"ע לא ברירין כלל, והעלה שמי שרוצה שיהיה לו במקום בית דין אלו הכלים רשאי ולא מחזי כיהורא. עוד הביא מספר עטרת צבי שכתב שאם אין העם סרבנים אסור לעשות כן.

מעבר לתחילת הדף