ערך/ברי ושמא
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
ברי ושמא
הלכה[עריכה]
כמ"ד לאו ברי עדיף. תוס' ב"ק קיח. ד"ה רב, וחו"מ עה ט.
טעם מ"ד דברי עדיף[עריכה]
פנ"י כתובות יב: (על תוד"ה ר' הונא) - חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו. (ע"ש שכ"כ לולא ד' תוס'.) בית יעקב כתובות ט: - זה אין יכול להחזיק בממון אחרים מספק. אמרי בינה טו"נ סי' ג - ספק גזל, ומצטרף גם אין אדם תובע אא"כ י"ל. שערי יושר (ו יח), וקוב"ש (כתובות כו וב"ב תס) - דין טענה. וע' אג"מ חו"מ ח"א סי' כד.[1] וע' ספר זכרון לגר"ח שמואלביץ עמ' תריט. [נראה דכל הטעמים הללו היינו דוקא להרמב"ם דלהלן דס"ל דלא דוקא ברי טוב אך תוס' כ' דמוכחא מילתא דברי דהאי אמת הוא.]
אם דוקא ברי טוב ושמא גרוע[עריכה]
ד' התוס' (ב"ק לה: ד"ה מדסיפא, מו. ד"ה דאפי', כתובות יב: ועוד) דדוקא בברי טוב איכא מ"ד דברי עדיף. וי"א דבכל גוונא. (כ"כ בפנ"י כתובות יב בדעת הרמב"ם, וכן מוכח מב"מ קט"ז לפי מש"כ הר"ן ונ"י שם דמיירי בלא הו"ל למידע, וכ"כ התרומות (הביאו הש"ך עב, נא). ובגמ' שם מבואר דתלוי במח' אי ברי ושמא ברי עדיף.
שמא גרוע מאד לכו"ע ברי עדיף[עריכה]
במרדכי בפ"ק דכתובות (קלז) כתב דג' ענייני שמא יש: א. שמא טוב, שלכו"ע פטור. ב. שמא שנוטה קצת לרמאות, שבזה נחלקו. ג. שמא שנוטה ומוכח לרמאות, שבזה לכו"ע חייב. [ובאמת זה פשוט ומוכרח, שהרי ודאי שאם יטען אדם לחבירו (לדוגמא) שהלווה לו אתמול מיליון שקלים והוא יטען שאינו זוכר, פשוט שהוא משקר (אם הוא בריא).]
לדעת תוס' – האם העיקר שהברי טוב או שהשמא גרוע[עריכה]
בנתה"מ (עה, ז) כ' בשם התומים שהעיקר תלוי בשמא, וביאר הטעם משום שהיה לו למידע חיישי' שמשקר[2] (וע"ש שהק' לפי"ז מדוע לא יאמן במיגו דא"ב אמר ודאי, ותי' דניחא ליה לטעון שמא). ובקוב"ש (ב"ב תסא) כ' שהעיקר תלוי בברי. וע"ש ראייתו מתוס' ב"מ צז: ד"ה רב. [ולכאו' מלשונות התוס' שהזכירו גם "ברי טוב" וגם "שמא גרוע" משמע שתלוי בשני הדברים. (וכ"כ בברכת אברהם כתובות יב:) וצ"ל דבכל א' סגי – מחמת ראיית הקוב"ש מהתוס' ב"מ צז: (כוונתי שאין לומר שלא יהיה דין ברי ושמא אלא כשהשמא גרוע וגם הברי טוב, דזה נסתר מהתוס' בב"מ הנ"ל. אלא צ"ל שמספיק שמא גרוע לבד וכן ברי טוב לבד כדי שיהיה דין ברי ושמא ברי עדיף.[3]) וע' מרדכי כתובות אות קלז שהזכיר רק החילוק בין שמא גרוע לשמא טוב, ולא הזכיר ה"ברי", ונראה שהוא חולק על תוס'.]
כשאין מוחזק[עריכה]
לכו"ע ברי עדיף. רמב"ן ב"ב לד:[4] וכ"כ בתוס' ב"מ קטז: ד"ה לימא[5] ובשטמ"ק ב"מ ק. (ד"ה ואם) כ' בשם הראב"ד דאף נגד חזקת מ"ק מהני ברי לכו"ע, ועי' נתה"מ (עה, יא). אמנם הרמב"ן בב"ב לד: הנ"ל כ' להדיא דגם בחזקה דמעיקרא לאו ברי עדיף. וע' שו"ע חו"מ רכג ב ברמ"א שהביא מהטור כהרמב"ן (בשם י"א).
בנזקין[עריכה]
עי' חידושי רבי מאיר שמחה (ב"מ דף צז) דלא אמרינן ברי עדיף אלא כשטוען שממונו נמצא אצלו, אבל בנזקין שתובעו ממון חדש לא אמרינן ברי עדיף.
בקנס[עריכה]
עי' תרומת הכרי (סי' שצט סק"ג) דבקנס לכו"ע לא אמרינן ברי עדיף, שהיות ואם היה טוען ברי היה פטור, אין לו להתחייב בטענת שמא, דהוי כ*מודה בקנס שהוא פטור.
איני יודע אם פרעתיך[עריכה]
חייב לכו"ע. תוס' ב"ק קיח. ד"ה והלה. והתבאר בערך *איני יודע אם פרעתיך.
חיוב בד"ש לכו"ע[עריכה]
ב"ק קיח. והטעם: ע' שער"י ה טז.
- ↑ ז"ל: מש"כ ידידי וכו' משום דבדין טוען ונטען הוא שאם אחד טוען מחוייב חבירו להשיב הן או לאו וכו' הנה עיקר היסוד לא נראה כלל דמה"ת נימא שמחוייב המוחזק להשיב על טענתו וכו' אבל לומר שיתחייב להשיב לו איזה דבר בלא הוכחת הודאה, שמטעם זה לא תועיל תשובת שמא לא מסתבר כלל, ואיך שייך לומר מדוע יפסיד בשביל אי ידיעת חבירו, אדרבא נימא מדוע יפסיד הנתבע בשביל ברי של חבירו מאחר שאינו ברור גמור ואפשר שמשקר. עכ"ל האג"מ, וע"ש עוד. ובזה יתבאר מה שהפנ"י והבית יעקב והאמרי בינה הנ"ל לא ביארו ענין ברי ושמא כד' השער"י והקוב"ש – דהיינו משום שעיקר היסוד שיש "דין טענה" אין לו מקור, והם סברו כהאג"מ דאין בזה גם סברא. וגם בכתובות טז. מוכח שטעם ברי ושמא משום בירור ולא מדין טענה, שכתוב שם "כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי ברי ושמא דמי" ופי' רש"י "קרובה טענתו להיות אמת יותר משלו וכברי ושמא דמיא." וכן הוכיח הגרח"פ שיינברג (בספר זיכרון להגר"ח שמואלביץ עמ' תרכד), ע"ש. [וע"ע שם בעמ' תרכב שכתב הגרח"פ שעיקר היסוד שיש דין 'טענה' "אינו מסתבר כלל דאם היה יסוד של דין 'טענה' מגזה"כ לא היו הגמ' והראשונים שותקים מזה ולא מזכירים אפי' רמז מזה."
- ↑ ע' אבן האזל הוספות לטוען ונטען סי' עה (דף לט.) וע' הג' מילואי משפט על הנתה"מ הנ"ל (14)
- ↑ ולפ"ז יוצא שמראיית הקוב"ש מהתוס' בבב"מ צז יוצא הפוך ממה שהקוב"ש מוכיח משם (לגבי שמא לבד), שהוא הוכיח מזה שתלוי רק בברי טוב, ושמא גרוע לבד לא יועיל, ולדברינו משם מוכח ששמא לבד מועיל, שהרי מלשון התוס' בכמה מקומות מוכח שתלוי בשניהם, ומהתוס' בב"מ צז מוכח שסגי בבברי טוב לבד, וע"כ שסגי בכ"א לבד וא"כ שמא גרוע לבד מועיל, ודו"ק.
- ↑ בתוס' כתובות פה: (סד"ה ועוד בשם רשב"א) מבואר דדבר שנמצא ברשות יתומים וידעינן שאינו שלהם ובא אדם וטוען שזה שלו - לא יקבלנו בלא סימן דחיישינן שמא של אחר הוא. ואף דהוא ברי ואין טענת ברי כנגדו, ואין מוחזק כיון דבודאי אינו שלהם. ולכאו' מוכח דלא כהרמב"ן. ויש לדחות דשם הוי ברי גרוע. ומ"מ נמצינו למדים דברי גרוע לא עדיף אף באין חזקה כנגדו. [ואין לדחות דהיתומים מחזיקים לבעלים האמיתי, דמ"מ הוי ספק מוחזק דל"ח מוחזק. וצל"ע בזה]. וע' פנ"י כתובות יב: ד"ה בגמרא איתמר שהק' למ"ד ברי עדיף אמאי איצטריך קרא להחזיר אבידה בסימנים, וכ' "ותו הא לית לי' למוצא חזקת ממון וכו', (פי' וא"כ ק' לכו"ע), ולשיטת התוס' דמחלקין בין היכא שהברי טוב והשמא גרוע א"ש". משמע שבברי גרוע ושמא טוב לא הולכים אחר הברי אף כשאין מוחזק דאל"ה לא תי' כאן שאין חזקת ממון. (שו"ר בשער"י (ו, יד ד"ה ובספר) שדחה ד' הפנ"י הללו ותי בע"א, ולדבריו צ"ל דבאין חזקה א"צ ברי טוב, ולפי"ז לכאו' יש ראיה מהר"ן חולין צו (שתי' שם) ליסוד זה. ובחי' רע"א (אריאלי ב"ק לה: אות א) רצה לומר שברי עדיף כשאין נגדו חזקה אף בברי גרוע, וסיים שבתוס' ב"ק לה: משמע שלא עדיף). וכן מוכח בתומים עב דאף בחזקה לטוען ברי ל"מ לפטרו משבועת שומרים – כיוון שהברי שלו גרוע.
- ↑ לכאו' נחלקו תוס' ורמב"ן אם במקרה שדינו יחלוקו – מיקרי דשניהם מוחזקין, וע' שער משפט (קלח, ג. וקסד, א.)
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |